חודש וחצי לפני שנחטף מהמסיבה בחניון רעים, אלון אהל, בן 22 מלבון, חזר לישראל אחרי חצי שנה של טיול במזרח. הוא הספיק לטייל בהודו, סרי לנקה, ויאטנם, פיליפינים ותאילנד. ב-20 באוקטובר אלון היה אמור לעבור להתגורר בתל אביב יחד עם חברים, לעבוד וללמוד כמה קורסים בבית ספר רימון.
אמו של אלון, עידית אהל, מספרת על בן חייכן, שמח, אוהב את החיים ומוקף בהמון חברים. "הוא פשוט אוהב אנשים", היא תיארה בשיחה עם מקור ראשון. "ילד חזק, כשאני חושבת עליו אני בטוחה שהוא עוזר שם לאנשים ותומך בהם, אבל גם רגיש. ילד מאוד מחושב לגבי מה הוא עושה והתכניות שלו איפה לעבוד והיכן ללמוד".
"אלוני נורא אוהב לאכול אוכל טוב, אוכל גורמה", ציינה עידית. "יש לו חבר טוב שהוא טבח – שף, הוא אנין טעם ושם לב לדקויות. לפני שהוא נסע לחו"ל הוא עבד במלון שמונה חודשים. זה היה מצחיק, הקונדיטורית הייתה מביאה לו לטעום דברים, ולפי הטעם שלו זה היה טוב או לא". הקשר של אלון לאוכל טוב מלווה אותה גם בימים האלו. "כל דבר שאני אוכלת, אם יושבים במסעדה או שאנחנו מבשלים משהו לשישי – אלון תמיד בראש שלי; מה הוא היה אומר על זה, איך הוא היה נהנה מזה".
את הימים מעבירה עידית במחשבה על פעילויות יצירתיות. "הרגשתי שכל המיצגים מתעסקים עם החוסר, עם האין, וקשה לי עם זה. יש דברים שקורים ומיזמים שנורא קשים בקונוטציה שלהם, והרגשתי שאני צריכה ליצר משהו שקשור בתנועה כי אלון והחטופים לא בתנועה והיה חשוב לי שיהיה משהו שלא יפגע בסביבה כמו בלונים ופלסטיק".
נוכח העובדה כי אלון מנגן על פסנתר מגיל תשע, משפחתו הציבה בכיכר במוזיאון תל אביב פסנתר עם תמונתו. "הוא אוהב מוזיקה, זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלו. הוא אוהב מסיבות. את השמש והים", תיארה אמו. "כולם חושבים שהצבע הצהוב זה בגלל ההקשר לחטופים, אבל מבחינתי – הצהוב זה אור, זה שמש, זה לראות את המקום של האור. הזרקור הצהוב לצד הפסנתר מאיר בדיוק על הבחור שמנגן בפסנתר, ובעקיפין מספר על האור ומעלה למודעות את הסיפור שלו".
לאחרונה הפיקו שיר וריקוד "שובו אלינו", יחד עם חבריו של אלון למגמת מוסיקה אותו שרים רונן בנה ואחיו של אלון, יחד עם הזמר המלחין והיוצר אבישי כהן. "הכנסתי את הנושא של השבים, אלו שבאים חזרה, כיכר השבים, לראות אותם מגיעים", הסבירה עידית. "חטופים זה לשון עבר, הם נחטפו והם שם, ואני רוצה לתת תודעה של משהו אחר – תודעה שהם באים, חוזרים, שבים. לכן 'שובו אלינו' במובן של לראות אותם מגיעים וחוזרים – בלשון הווה.
אלון נחטף מהמיגונית "המפורסמת", הסמוכה לקיבוץ רעים, בה שניים מחבריו נרצחו, ושניים נוספים נפצעו ושרדו את הטבח. "אני יודעת שהוא חי ושלם כי הוא נחטף ככה, הידיעה הזאת עוזרת לי, יש לי תקווה", אמרה עידית. "אני לא יכולה לשלוט על מה קורה עם אלון בעזה, אני לא יכולה לדעת מתי הוא יחזור הביתה אבל אני כן יכולה לשלוט לאיזה בית הוא יחזור – לאמא ומשפחה חזקה, למשפחה שאוהבת אותו ומכינה את הקרקע לשובו".
"אני מצפה שהמדינה תעשה אותו הדבר", הוסיפה עידית, "היא יכולה בהחלט להכתיב לאיזה בית הוא יחזור, בית מאוחד, שמשרה ביטחון, בית שתומך ועוזר לאזרחים שלו, בית שנהיה גאים לחיות בו. אני מצפה מהמדינה שתיקח אחריות ולא תפקיר את בניה, המדינה צריכה להגן עליו ולהחזיר אותו כמה שיותר מהר".
