שני בתי דין
נתחיל מההתחלה: בעיר האג שבהולנד יש שני בתי דינים בינלאומיים שונים: האחד הוא בית הדין הבינלאומי, והשני הוא בית הדין הפלילי הבינלאומי. קצת מבלבל, אבל אנחנו לא יכולים להתלונן, בתור מי שבעיר הבירה שלהם יש גם מוזיאון המדע וגם מוזיאון הטבע.
בית הדין הבינלאומי הוקם בשנת 1945. החוקה שלו היא נספח של מגילת האו"ם, כלומר כל מדינה שחברה באו"ם מתחייבת לקבל את הסמכות שלו.
הסמכות הזו מתבטאת בשני תחומים. קודם כול, בית הדין יכול לפסוק בסכסוך בין שתי מדינות, לאחר הסכמה של שתיהן. בנוסף, הוא יכול לתת חוות דעת בסוגיות משפטיות. דוגמה למקרה השני אנחנו יכולים להביא מארצנו, שכבר נתבעה בבית הדין בשנת 2003, בעתירה נגד בניית גדר ההפרדה. ישראל החליטה שלא לטעון להגנתה, אלא לומר שמדובר בעניין פנימי ואין לבית הדין הבינלאומי סמכות לדון בו. ברוב של 14-1, בית הדין הכריע נגד ישראל – תיראו מופתעים – והוציא חוות דעת שמורה לעצור מבניית הגדר. אבל כאמור, חוות הדעת אינה מחייבת, וישראל השלימה את המלאכה.
בהרכב של בית הדין יושבים 15 שופטים מ-15 מדינות שונות. מדינה נתבעת או תובעת יכולה להוסיף שופט מטעמה – כפי שאכן קרה בימים אלו, כשישראל שלחה בתביעה הנוכחית את נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק. כפי שאתם מבינים, פירוש הדבר הוא שהפעם ישראל לא כפרה בסמכותו של בית הדין. היא מתייצבת מולו ומתכוונת להגן על עצמה.
מה קרה הפעם?
דרום אפריקה תובעת את ישראל על רצח עם – הפשע החמור ביותר האפשרי. ישראל חתומה על "אמנת הג'נוסייד", שנוסחה ב-1948 – לא צריך להיות בקיא גדול בהיסטוריה כדי להבין בעקבות איזה אירוע של רצח עם – ונכנסה לתוקף ב-1951. כל מדינה שחתומה על האמנה יכולה לתבוע מדינה אחרת שלדעתה מפרה אותה. כחלק מהתביעה תנסה דרום אפריקה להוכיח שמעשית, ישראל הורגת בתושבי עזה ללא אבחנה, ושהיא גם מתכוונת לבצע ג'נוסייד. לשם כך היא מתבססת על ציטוטים של אישי ציבור, החל מאלה שכינו את המלחמה הזו "מלחמת בני אור בבני חושך", וכלה באלה ששמם נקשר בהטלת פצצת אטום על עזה.
ישראל מצידה תטען שהיא לא חרגה מכללי המשפט הבינלאומי, ושמדובר בהגנה עצמית (מי שלא מבין את הז'רגון המשפטי, זו דרך מנומסת להגיד "החלאות האלה טבחו, שדדו, חטפו ואנסו, מה אתם הייתם מצפים שנעשה?"). לגבי ההתבטאויות, תטען ישראל שחלקן הוצאו מההקשר, והאחרות לא נאמרו בידי מקבלי ההחלטות.
לבית הדין הבינלאומי אין כוח צבאי לאכוף את ההחלטות, אבל מדינה שחברה באו"ם ולא תציית לפסיקה שלו, תמצא את עצמה במצב קשה בזירה הבינלאומית. הדיון יתחיל ביום חמישי הקרוב. שיהיה לנו בהצלחה.
בית שני
בית הדין הפלילי הבינלאומי הוקם כמה עשורים מאוחר יותר. הוא מבוסס על חוקת רומא שנחתמה ב-1998, והסמכות שלו מתייחסת לפשעים שהתבצעו החל משנת 2002. כשמדברים על קצינים ישראליים שחוששים מתביעות בהאג, מתכוונים לבית הדין הזה – שיכול לשפוט אנשים פרטיים, ולא מדינות.
הפשעים שבית הדין מוסמך לשפוט הם רצח עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ותוקפנות. עד כה בית הדין מימש את סמכותו כנגד פושעי מלחמה שונים במלחמות אזרחים באפריקה: בקונגו, אוגנדה, הרפובליקה המרכז-אפריקנית, דרפור ולוב.
רק המדינות שחתומות על חוקת רומא מחויבות לפסיקות בית הדין. ישראל חתומה על החוקה, אך לא אשררה אותה – כלומר בשורה התחתונה לא מחויבת אליה. אנחנו בחברה מכובדת: גם ארה"ב ורוסיה חתמו, אך שתיהן התחרטו בשלב מסוים ומשכו את החתימה.
