אי־אז בחמישה באוקטובר 2023, דיווחים שבקושי תפסו כותרות תיארו תרגיל מרשים של משמרות המהפכה. לפי הדיווח, הצבא האיראני ערך תרגיל רחב־היקף בשיתוף משמרות המהפכה, שדימה פעילות נרחבת של מל"טים בייצור איראני. במשך כמה ימים הטיסו האיראנים כל מה שיש לו כנפיים ויכול לבצע משימות אוויריות. הם בחנו יכולות תקיפה והתאבדות של כלי־טיס, יכולות איסוף ומודיעין, ושיבוש מערכות מתקדמות.
בתרגיל צפו השותפים בכל הזירות. "נישאו לשם עיניים מעיראק, מתימן, מסוריה, מרוסיה, מלבנון ומעזה", תיאר השבוע באוזניי גורם ביטחוני. "ראינו בזה תרגיל התרסה של מפגן כוח". יומיים לאחר מכן יצאה לדרך המתקפה על עוטף עזה. קשה להצביע על קשר ישיר בין תזמון התרגיל באיראן ובין הטבח, אבל העובדה היא שאותם כלי־טיס שהתעופפו בתצוגת התכלית של משמרות המהפכה, שוגרו בחודשים האחרונים לעבר מטרות ישראליות, מעזה, מלבנון, מסוריה, מתימן ולאחרונה גם מעיראק.
בקיץ 2006, כשישראל נלחמה בחיזבאללה, טיל הקורנט היה הלהיט החדש של ארגון הטרור השיעי. טיל הנ"ט הזה הפתיע את צה"ל וגרם למספר רב של אבדות ולנזק גדול. בפעמים הראשונות שבהן טנקים נפגעו ממנו, עוד ניסו בצה"ל להבין כמה טילים כאלה נסראללה מחזיק. מודיעין רעוע לא הצליח לספק את התמונה, וגם לא את העובדה שחיזבאללה החל כבר אז להכין את הנשק הבא: כלי־טיס קטנים מאוישים מרחוק. כבר אז, על פי הערכות מודיעין, החזיק נסראללה כ־50 כלי־טיס שייעודם העיקרי הוא ריגול, אולם היה ברור שהחיבור שלהם לפצצה הוא עניין של זמן בלבד. בחסות עצימת עיניים ישראלית החל נסראללה לפתח בלבנון מערך כלי־טיס מאוישים מרחוק. שבע שנים לאחר מכן, ב־2013, כבר היו ברשותו 200 כלים כאלה. שלוש שנים נוספות חלפו והמחסנים התמלאו בעוד 600. למלחמה הנוכחית הוא הגיע, על פי ההערכות, עם בין 2,500 ל־3,000 כלי־טיס.
"כבר בשנת 1999 ביקר נסראללה באיראן וצפה בתצוגת תכלית של כטב"ם מתאבד מתוצרת איראן", מציין טל בארי, חוקר במכון עלמא לחקר אתגרי הביטחון בזירה הצפונית. "האיראנים החלו לפתח כטב"מים כבר מאמצע שנות השמונים, כתחליף לחיל האויר הצולע שלהם. לחיזבאללה יש היום כטב"מים מכל הסוגים; הם יודעים לערוך תצפיות, לאסוף מודיעין, לתקוף, להתאבד ועוד. חלקם הובאו ישירות מאיראן, וחלקם נבנו בייצור עצמי על בסיס הידע האיראני. במלחמה הנוכחית חיזבאללה משתמש לראשונה בכטב"מים מתאבדים נגד ישראל".
"אנחנו אוספים מודיעין על כלי־טיס איראניים כבר שנים", אומר גורם ביטחוני. "האיראנים השקיעו בזה המון, יש להם יכולות גבוהות מאוד, והם יודעים לייצר כלי־טיס לכל סוגי המשימות. אנחנו גם עוקבים אחר זליגת הטכנולוגיה לכוחות הפרוקסי של טהרן".
בעוד המודיעין מעמיק ביכולות האיראניות ובהתפשטותן לאויבים הקרובים אלינו, התקשורת יודעת לספר על יכולות כלי־הטיס המקבילים של ישראל, בעיקר בזכות כאלה שנפלו ונחשפו. בעבר היה נהוג לבטל את המשמעות של התרסקות כלי־טיס, כאילו לא נגרם נזק של ממש. ואולם במלחמה הנוכחית נדהם צה"ל לגלות כי במעבדה אחת בצפון הרצועה חקרו לעומק כלי־טיס ישראלי ואף הצליחו לשחזר אותו באמצעות מודיעין, חקירה של היכולות, חיבור לידע שמגיע מאיראן, ומדפסת תלת־ממד. כך הם שחזרו את כלי הטיס הישראלי "רוכב שמיים". חמאס למדו אפוא מהטובים ביותר, והסיפור הבלתי ייאמן הזה סוקר בהרחבה בתקשורת הישראלית.
רחוק יותר, מהיר יותר
אחת היחידות של חיזבאללה שמפעילה כלי־טיס היא יחידה 127, הפועלת במזרח סוריה. מכון עלמא חוקר את הפעילות של היחידה הזו, ומפרסם לא מעט דו"חות על אודותיה. באחד מהם מתוארת הפעילות בצורה יסודית מאוד. יחידה כזו תפעל תמיד ליד שדה תעופה, וחיזבאללה עושה שימוש בשדות התעופה של אסד, במקרה הזה בתדמור.
"היחידה האווירית של חיזבאללה מפעילה את מרכזי המעקב והשליטה", קובע הדו"ח של עלמא. "הם ממוקמים באזור המדברי מדרום מזרח לתדמור, סמוך לתחנות השאיבה T2 ו-T3 של צינור הנפט שהוקם בעבר בין כירכוכ בעיראק לבניאס שבסוריה, ול-T4 שגם היא ספגה לא מעט תקיפות בעבר. זו יחידה מסווגת וחשאית, ומי שהקים אותה הוא בכיר חיזבאללה חסן א־לקיס".
גורם ביטחוני: "יש לנו מודיעין טוב על כלי הטיס של נסראללה. חמאס לא החזיק ביכולות טובות בתחום הזה, ומה שהיה צריך להשמיד השמדנו לו בהתחלה"
אם השם הזה מוכר לכם, זה לא במקרה. בדצמבר 2013 דווח בלבנון כי האיש חוסל בפתח ביתו בפרוורים הדרומיים של ביירות. במשך תקופה ארוכה החיסול הזה נותר תעלומה, עד שחיזבאללה והאיראנים השלימו את החקירה וטענו כי ישראל עומדת מאחוריו. ישראל מעולם לא קיבלה על עצמה אחריות לכך.
"ליחידה קשר ישיר לאיראן", קובע הדו"ח של מרכז עלמא, וכן "שיתוף פעולה הדוק עם יחידה 340 של כוח קודס, שאחראית למחקר ולפיתוח ולמעבר הידע לחיזבאללה בלבנון ולחות'ים בתימן, למיליציות העיראקיות, לג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה ולעיתים אף לחמאס". במלחמה הנוכחית חמאס לא מרבה להשתמש בכלי הטיס הללו, שכן הוא לא הצליח לצבור יכולות כאלה, וצה"ל השמיד כבר בהתחלה את מה שחמאס הצליח לייצר או להחדיר לרצועה. האתגר הגדול נשקף מלבנון, מהחות'ים ומעיראק שהצטרפה לאחרונה.
הפעילות האווירית רבת השנים באמצעות כטב"מים בסוריה הקנתה לחיזבאללה ניסיון מבצעי רב, מתארים מחברי הדו"ח המודיעיני את האיום על ישראל. הם מזכירים את האירוע שבו שיגר חיזבאללה כטב"מים לעבר מאגר הגז "כריש", בניסיון להעביר מסר בסוגיית המשא ומתן על הגבול הימי בין ישראל ללבנון. במשך השנים דיווחה סוריה על תקיפות רבות בתדמור ובאזורי ה־T, והדו"ח קושר את האמצעים האיראניים למקומות הללו. כאמור, ישראל הרשמית מעולם לא קיבלה אחריות לתקיפות.
בחזרה לשנת 2006. שרידי כטב"ם של חיזבאללה שצה"ל הפיל במלחמת לבנון השנייה הוצגו בתקשורת. הכלי, ששמו "אבאביל", לא נשא חומר נפץ. כלי נוסף שמוכר היטב הוא "מעראב", וגם בו עשה חיזבאללה שימוש לפי פרסומים איראניים.
בספטמבר חשף שר הביטחון יואב גלנט שדה תעופה צבאי המשמש את האיראנים ואת חיזבאללה בדרום לבנון. מדובר במתחם עם מסלול המראה ונחיתה באזור קלעת־ג'בור שבדרום לבנון, כ־20 קילומטרים מצפון למטולה. למרות התקיפות הנרחבות של צה"ל בדרום לבנון, עד לרגע זה צה"ל לא השמיד את שדה התעופה, שעל פי ההערכה משמש בעיקר כטב"מים. "אזור קלעת־ג'בור מוכר לנו זמן רב כאזור אימונים מרכזי של חיזבאללה", אומר טל בארי. "האיראנים וחיזבאללה הכשירו מנחתים רבים ברחבי סוריה ולבנון להפעלת 'צבא הכטב"מים' שלהם".
על פי ניתוח תמונות שחשף גלנט, אורכו של המנחת בקלעת־ג'בור הוא כ־1,200 מטרים ורוחבו כ־30 מטר, והוא מתאים לכלי־טיס גדולים כמו אלה שמשוגרים כיום לעבר ישראל. לנסראללה כאמור אלפים כאלה, ועד היום הוא הצליח לגרום באמצעותם לנפגעים מעטים בקרב כוחותינו. ישראל מצידה יודעת ליירט כלי־טיס כזה, שטווח תנועתו והדיוק שלו דומים לאלה של טיל מדויק, אם כי היקף הנזק שלו מצומצם יותר.
השבוע הראה נסראללה שהיכולות שלו לא נצברו לשווא, ושיגר פעמיים כלי־טיס מתאבדים לעבר צפון המדינה. במקרה אחד הותקף בסיס צבאי בהר מירון ונגרם נזק, כך לפי צה"ל; כלי־טיס אחר הצליח להגיע עד צפת ולפגוע בבסיס פיקוד הצפון, אך לא גרם נזק משמעותי.
"יש לנו מודיעין טוב על כלי הטיס של נסראללה", אומר גורם ביטחוני, "וגם על היכולות שלהם בסוריה ובשאר הגזרות. בחלק אנחנו מטפלים ולא תמיד מפרסמים, אבל מי שצריך לדעת יודע". ומה לגבי היכולות של חמאס? "חמאס לא החזיק ביכולות טובות בתחום הזה, ומה שהיה צריך להשמיד השמדנו לו בהתחלה. חשבנו שנפגוש את זה יותר, ולא פגשנו".
מרגל ומתאבד
לא רק מקרוב נשקף האיום האווירי אלא גם מרחוק. במהלך המלחמה שוגרו כמה כלי־טיס מתימן, לכאורה טווח גדול במיוחד. לכלי־טיס כזה נדרשות שעות להגיע עד לישראל, ומכל הניסיונות הייתה הצלחה אחת של פגיעת כלי־טיס כזה באילת. הנזק היה בהתאם לציפיות: פגיעה במבנה שאם היה מלא בני אדם כמה מהם היו נפגעים, אבל לא יותר. כיצד למרות המרחק חמקה המטרה הזאת מההגנה האווירית של צה"ל? נראה שהייתה כאן שגיאה מבצעית. בצבא חקרו את האירוע והפיקו לקחים, אולם הם לא פורסמו.
"הכטב"ם האיראני המרכזי הוא שאהד 136", אומר טל בארי. "איראן וכוחות הפרוקסי שלה במזרח התיכון מפעילים אותו, וכבר כמה חודשים הוא משמש כלי נשק מרכזי במסגרת ההתקפות הרוסיות על אוקראינה. על בסיס מחקר ופרסומים אנחנו יודעים לומר שהכלים הללו פועלים גם באפריקה וגם במרכז אמריקה, בוונצואלה, עם נגישות אופרטיבית לארה"ב".
האמריקנים, שהחליטו לעשות הנחה למשמרות המהפכה וביטלו חלק מהעיצומים על איראן, ביטלו גם את ההגבלות הכלכליות על שתי חברות אזרחיות איראניות, שייתכן שבפועל הן שייכות למשמרות המהפכה ולפיתוח חלקי הכטב"ם המתאבד שאהד 136. על דבר אחד אין עוררין בקרב קהילות המודיעין: לסנקציות האמריקניות לא הייתה כל השפעה על מאמץ הייצור הזה, מכיוון שרבים מהרכיבים הדרושים לתעשיית הנשק הזו הם חלקי מדף סטנדרטיים שאפשר לקנות בקלות באינטרנט. לעיתים קרובות סוכני רכש המתגוררים במדינות מערביות מבצעים רכישות כאלה ושולחים אותן לנציגי הציר האיראני־שיעי באמצעות הדואר הדיפלומטי האיראני.
לצד היכולות המבצעיות הקיימות, איראן ממשיכה לפתח את כלי הטיס הללו ומשיגה תוצאות טובות. בישראל דיברו בשנים האחרונות על תרחיש תקיפה שיכלול נחיל של כלי־טיס במספרים גבוהים, אפילו מאות במטח. לתקיפה כזו יתלוו גם טילים ארוכי וקצרי טווח, שינסו להפריע ליכולות ההגנה של ישראל ולגרום לפגיעות כואבות במטרות חשובות. לאיראן יש יותר מ־20 אתרי ייצור, אחסון ושיגור, באיראן ובמדינות שכנות.
הכטב"ם שאהד 136 משוגר ממתקן בעל מחסניות של כמה כלי־טיס, ונועד לפגוע במטרות קרקעיות בדומה לטיל קרקע־קרקע מדויק. על פי הערכות, זהו כלי הטיס ששיגרו החות'ים ופגע באילת. בנאום שנשא באו"ם ב־2021 חשף ראש הממשלה דאז נפתלי בנט את השימוש של איראן בכלי הטיס, ואמר: ”איראן כבר השתמשה בכטב"מים הקטלניים האלה כדי לתקוף את סעודיה, מטרות אמריקניות בעיראק וספינות אזרחיות בים”.
כלי־טיס נוסף, רעד שמו, יכול לשאת ראש קרב של עשרה קילוגרמים. הוא יודע לשגר למפעיל תמונה בזמן אמת עד שהוא פוגע. זה טיל מדויק המסוגל להגיע לטווח של 100 ק"מ, כשהמפעיל יכול לשלוט בו לאורך כל המסלול. אפשר לחמש אותו ולשלוח אותו למשימות צילום, וברגע האחרון להפוך אותו למתאבד.
לכלי הטיס "מוהאג'ר" יש כמה דגמים. הוא מיועד לצבא היבשה, יכול לטוס בין שעה וחצי לשלוש שעות במהירות גבוהה של עד 300 קמ"ש – תלוי בדגם ובכמות האמל"ח שהוא נושא. זה כלי־טיס שיודע לשאת מספר גדול של טילים קטנים, ובסוף גם להפוך למתאבד.
הכטב"ם "יאסיר" מסוגל לטוס עד שמונה שעות במהירות של 100 קמ"ש. כלומר, הוא יכול להגיע למרחק רב ולאיים על מטרות רחוקות. הוא מיועד בעיקר למטרות סיוע ומודיעין, אבל כמו שאר הכלים יכול "לעבור הסבה" ולהיות כלי מתאבד.
ה"צאעקה" מיוצר במספרים גדולים ויש לו יכולת לפעול בחתימה נמוכה, כך שקשה לגלותו. אפשר גם לאבזר אותו באמל"ח ולהפוך אותו למתאבד, או לחבר מצלמה ולהשתמש בו לריגול. המפעיל שולט בו מרחוק ויכול לשנות את מסלול טיסתו בזמן המעוף. הוא מונחה ג'י־פי־אס, מה שהופך אותו למדויק מאוד.
גם ה"תסנים" הוא כטב"ם מתאבד, ועל פי פרסומים הוא שוגר לאחרונה לעבר כלי־שיט בים האדום. האיראנים מייחסים לו חשיבות רבה וגאים בכך שהאמריקנים נאלצים להגן על ספינותיהם מפני האיום הזה, שנועד בעיקר לתקוף מערכות פיקוד ושליטה של אוניות. בנוסף הם רואים בו גם מערכת הגנה, שכן כלי הטיס הזה יודע לפגוע גם במטוסי קרב ולהפיל אותם.
איראן בנתה את כלי הטיס הללו לטיסות ארוכות מאוד. הדבר מקנה לה יתרון בפריסת האיום לכמה אזורים, ובעיקר יכולת לחמש את כל זרועותיה במזרח התיכון. ישראל עוסקת בנושא שנים רבות ופיתחה יכולות רבות נגדם. בימים אלה אנחנו מקבלים טעימה קטנה של האיום, שבכל רגע עלול להפוך לבעיה קשה אם אויבינו יבחרו לאתגר אותנו בעוצמה רבה ובכמה זירות בו־זמנית.
