מאז תחילת שבוע שעבר יושב החקלאי חמי כהן, בן 70 כמעט, בכיכר בטיילת ארמון הנציב בירושלים. כהן – איש עין־הבשור, בנו של לוחם הלח"י יהושע כהן – יצא למחאת בודד, מצויד בעצומה נגד השתלטות האו"ם על מבנה ארמון הנציב ללא חוזה שכירות, ופלישתו לכמה עשרות דונמים נוספים באופן בלתי חוקי.
ביום חמישי, רגע לפני שירד הערב ואחרי ארבעה ימים של מחאה בשטח, סיפר לנו כהן מה הביא אותו מעוטף עזה להפגין דווקא בעד ריבונות ישראל בירושלים. "האו"ם יושב באחד המקומות הכי יפים בארץ, בסמל של השלטון הבריטי, ולא מוכן לקבל מרות של שום רשות ממשלתית או פקח. זו מין מובלעת עוינת בלב ירושלים, שאנחנו משלימים איתה. יש לעשות מה שאפשר כדי שזה ייפסק".
כהן מקפיד על המסר. למרות הבעיות בדרום, טרור התבערה בשדות העוטף, חשוב לו להיאבק בנוכחות הירושלמית של ארגון המערער על זכותנו בעיר ובארץ. "אני מוצא חוט מקשר בנושא של ויתור הריבונות פה לוויתור על הריבונות בנגב", הוא אומר. "כשאנחנו מתחילים לוותר על הריבונות שלנו כאן, זה הולך לנגב ולגליל ולעוטף עזה.
"כשנופל קסאם, שזו הפרת ריבונות לכל דבר ועניין, אני שומע את המשפט שמוציא אותי מדעתי: 'לא נגרם נזק'. זו פגיעה בריבונות. זה נזק. אתם לא יודעים מה זה אומר שילדים רצים לממ"ד? זה נזק לאלפי אנשים, כי אנחנו מוותרים על הריבונות. כדי להחזיר את הריבונות בנגב צריך אוגדה, וכדי להחזיר את הריבונות בעזה צריך מלחמה, אבל פה צריך רק פקיד שיגיד להם: חבר'ה, או שתשתפו פעולה או שתעופו מפה". עד כה חתמו למעלה מ־400 איש על העצומה שכתב, אך כהן מצפה לאלפים שיניעו את הממשלה לאכוף את החוק גם על האו"ם, כדי שיחתום על חוזה שכירות ויכיר בריבונות הישראלית באזור.
לכהן יש עניין אישי בבלימת הפעילות העוינת של האו"ם נגד מדינת ישראל: אביו היה השותף העיקרי בפעולת ההתנקשות של אנשי הלח"י ברוזן פולקה ברנדוט, שפעל מטעם הארגון לחלוקת הארץ. "יש לי עסק משפחתי לא פתור עם הנושא הזה. זו הייתה התוכנית של ברנדוט, שירושלים תהיה בינלאומית ושמושבו יהיה בארמון הנציב. כנראה בסוף הוא ניצח. ירושלים ניצלה אז, אולי בזכות זה שהוא 'הלך לעולמו', אבל הדבר הקטן הזה שארמון הנציב שייך לאו"ם – זה עדיין לא פתור. לכן אני פה".
