האם רוצים להתניע את המטבוליזם שלכם ולחזק את חסינותכם למחלות, שואלים אתכם לפעמים, ומיד עונים: פשוט אכלו מאכלים שורפי שומן המכילים רכיבים שמחזקים את המערכת החיסונית, ושתו מים נוגדי חמצון. התשובה הזאת היא למעשה שקר, אך היא נשמעת מבטיחה, לא? משווקים נוטים להגזים בטענותיהם כדי לשכנע אותנו לקנות מוצרים, ואנחנו מצידנו נוטים להאמין להרבה ממה שאנחנו קוראים, כי הדברים נשמעים מדעיים ואמינים.
שיטות השיווק האלו נחשפות באופן גאוני בסרטון של המשרד למדע וחברה באוניברסיטת מקגיל, שהפך לוויראלי בתחילת החודש. יוצר הסרטון ג'ונתן ג'ארי אומר ששיווק מנצנץ בסיוע מוזיקה מגניבה, פונטים מושכים ותמונות מהנות הוא כלי אפקטיבי לשכנוע. "הרבה אנשים מאמינים לדברים בעלי אריזה משכנעת", אומר ג'ארי. "הגישה שלנו למידע התפוצצה מאז שפותח האינטרנט, אך רובנו לא למדנו מעולם כיצד להעריך את המידע בביקורתיות".

והאמת היא שהרבה מה"מידע" הוא שטויות. אל תפלו בפח של טענות כמו־מדעיות והונאה תזונתית. הנה ארבע דוגמאות שכדאי להיות מודעים אליהן.
מאכלים שורפי שומן
הטענה: מאכלים מסוימים מתניעים את המטבוליזם ויוצרים חום בגוף, השומן שלנו נמס באורח פלא וכך מאכלים אלו מסייעים לנו לרדת במשקל.

המציאות: מחקרים מראים שלקפסאיצין שבפלפלים חריפים אכן יש השפעה מסוימת – אך מזערית – על החום הפנימי והמטבוליזם. פלפלים חריפים לא יעצרו את מגפת השמנת היתר, אבל משווקים מגזימים ומעקמים את הטענות כדי להשתמש בהן בפרסומות מנצנצות ומושכות. האתרים שמוכרים כדורי קפסאיצין משתמשים במילים מדעיות כמו אדיפוציטים, נוירופפטידים ותרמוגנזה, שרוב הציבור כלל לא מבין את משמעותן. הניסוחים נשמעים קליניים ואמינים, ואצל הציבור נוצר הרושם שהכדורים מסייעים בירידה במשקל בלי קשר למה שתאכלו או כמה תתעמלו. אלה שטויות.
מלבד זאת, במגוון כתבות ברשת מוצעות רשימות של "מאכלים שורפי שומן", ובהן כלולים שיבולת שועל, עוף ויוגורטים. מובן שהמאכלים האלו יכולים להיות חלק מדיאטה מאוזנת, אך אין שום סימוכין לכך שהם גורמים לתאי שומן להיעלם. אין מזון, משקה או תרופה שפועלים כך.
מאכלים מחזקי חסינות
הטענה: מאכלים המכילים ויטמינים ונוגדי חמצון מחזקים את מערכת החיסון ומסייעים להילחם במחלות.

המציאות: כל מאכל שהוא חלק מדיאטה מאוזנת יקדם בריאות כללית טובה יותר, שתעזור למערכת החיסון לתפקד היטב, מסביר דייויד סטוקוס, עמית הוראה במחלקת אלרגיה ואימונולוגיה בבית החולים הכלל־ארצי לילדים באוהיו. "הטענה שמאכלים מסוימים מגבירים חסינות היא בדרך כלל חסרת בסיס, ומחולצת ממחקר בחיות מעבדה או בלימוד חוקיות אסוציאטיבי שלא מראה כל קשר אמיתי של סיבה ותוצאה", אומ
ר סטוקוס.
הוא מוסיף שחיזוק יתר או פעילות יתר של מערכת החיסון יוצרים בעיות, כולל מחלות אוטואימוניות כמו זאבת וצליאק. "שאלו כל חולה במחלה אוטואימונית כרונית אם הוא שמח במערכת החיסונית המחוזקת שלו. אני בטוח שהתשובה תהיה שלילית".
מים נוגדי חמצון
הטענה: מים בסיסיים, שהם פחות חומציים ממי ברז ומכילים יותר מינרלים, יכולים לנטרל את החומצה בדם ולהוביל לבריאות טובה יותר. לפי פרסומות ברשת, מים בסיסיים יעזרו לנו לרדת במשקל, להימנע מסוכרת, להאריך חיים, להילחם בסרטן, וכמובן – לחזק את מערכת החיסון.
המציאות: "כדי שמים בסיסיים יעבדו, עליהם לעבור מערכת בטיחותית חזקה שיש לכל אחד מאיתנו: הדם שלנו תמיד נמצא ברמת חומציות מסוימת. שתיית מים בסיסיים לא תשנה את העובדה הזאת, כי חומצות הקיבה ינטרלו את מידת הבסיס. מדובר באופן פשוט בפסידו־מדע", אומר ג'ארי.
אומנם מים בסיסיים מרווים את הצמא שלנו, אבל אם תרצו להכין אותם בבתיכם, הפילטר הדרוש עולה בין 400 ל־1,500 דולרים. הגישה המדעית: שמרו על כספכם ושתו את המים הרגילים.
ללא תוספת סוכר
הטענה: במזון מתוק שנוצר מפירות אין "תוספת סוכר".

המציאות: פירות יכולים להפוך לסוכר במהלך העיבוד, וקל מאוד לצרוך אותם בצורה מוגזמת. בספרי הלימוד בתחום התזונה הסוכר מחולק לשני סוגים: סוכרים טבעיים, כמו אלו המצויים בפירות; וסוכרים מוספים, כמו דבש, סירופ וסוכר לבן. הנה הטריק: יצרניות לוקחות פירות אמתיים, מרכזות אותם לפירה או מוך, ואז משתמשות בהם כממתיקים. מכיוון שמקורו בפירות, חוקי תיוג המזון מתירים שהממתיק ייקרא טבעי, והטענה "ללא תוספת סוכר" מותרת, אף שהפרי עובד והפך לסוכר או סירופ.
אם על אריזת מזון כתוב "ללא תוספת סוכר", כדאי לקרוא את רשימת הרכיבים. אם מצוי שם תרכיז, מוך או סירופ פירות – זה סוכר. כעת יש להסתכל בטבלת הערכים התזונתיים. אתם עלולים להיות מופתעים לגלות שבכל מנה בסוכריות או במיץ "ללא תוספת סוכר" יש 40 גרם (10 כפיות) סוכר "טבעי". כל מוצר שבו כמות כזו של סוכר אינו מומלץ לצריכה במנה אחת.
השורה התחתונה היא שעל הצרכן לנהוג בזהירות. לפי סטוקוס, "אם מישהו מציע משהו שנשמע טוב מכדי להיות אמיתי, הוא כנראה לא אמיתי".
תרגום: אלחנן שפייזר