בתפקידו כדיקן הקמפוסים הרב־תרבותיים בקריה האקדמית אונו, פרופ' יובל אלבשן מקיים זה שנים רבות מגע ישיר עם סטודנטים חרדים. הוא מלמד אותם וגם לומד מהם, כדבריו. המלחמה הנוכחית חוללה שינויים רבים, והביאה גם להתגייסות מסוימת של חרדים לשאת בעול ולהיכנס מתחת לאלונקה. התופעה הזו חידדה אצלו מחשבה שמקננת במוחו שנים רבות.
"הגיע הזמן להתחיל להכין את הצבא לקליטת הקבוצה הזו, שהיא 12 אחוז מהאוכלוסייה", הוא קובע. "קשה להתעלם מהרוח החדשה המפעמת במחנה כלפי הצבא, שלפיה לא ניתן יהיה עוד לעשות דמוניזציה לצה"ל".
אלבשן אינו מתכוון לשירות לאומי אזרחי או על מודל זק"א. לדבריו, אלו היו דרכים לדלג על הטענה מדוע אינם עושים צבא. הוא מדבר על תפיסה חדשה לחלוטין שבמרכזה מודל חדש של שירות בצבא. את ההשראה למודל הזה הוא שואב מהודו.
"הצבא ההודי מורכב למעשה מכמה צבאות", מסביר אלבשן. "לכל דת יש צבא משלה, וכולם כפופים לפיקוד אחד ולרמטכ"ל אחד. אני מציע שגם כאן נפתח סוג של צבא לחרדים, שיעבוד בהתאמה לאורח החיים שלהם. למשל לא יהיו שם נשים, או יהיה אפשר ללמוד חצי יום ולשמור חצי יום, וכך לקחת חלק במלחמות ובביטחון השוטף. אם הייתי מנסה למצוא למודל הזה סוג של מקבילה מסוימת, הייתי אומר שהוא הכי קרוב למשמר הגבול, שהוא כוח נפרד מהצבא שכפוף למשטרה ולא לצבא, אבל עובד עם הצבא בצמידות. זה חיל קצת אחר, עם מפקד בדרגת אלוף, עם מדים קצת שונים, עם תוכנית אימונים משלו וקבלת משימות בביטחון שוטף ובלחימה. זה אמור להתאים לאורח החיים שלהם, כך שאיש לא יוכל לטעון שאם שולחים את הילד לצבא מסתכנים שהוא לא יחזור חרדי".
אנחנו לא מאתגרים בכך את רעיון צבא העם?
"אנחנו צריכים להבין שיש כאן תרבות חיים שונה לחלוטין מהתרבות שלנו. עד עכשיו התמודדנו עם השוני התרבותי מתוך מה שבן־גוריון כינה כור ההיתוך של צה"ל. הוא ראה את הצבא כמקום מרכזי שבו כולנו נותך לעם אחד. בן־גוריון קבע שיהיו מטבחים כשרים, ואיך הצבא צריך להתנהל בשבת. המודל הזה נקבע לאחר מכן בתוך פקודת השילוב הראוי. על גבי זה ניסו לבצע שינויים נוספים, כמו פטור משירת נשים. צריך להבין שחלק גדול מהטינה כלפי הציבור החרדי אינו על אורח החיים, אלא מתוך אי־הבנה שאורח החיים הזה מכתיב את חוסר ההתגייסות".
הטור המלא יתפרסם מחר (שישי) במוסף "יומן" של מקור ראשון
