הבריחה מרצועת עזה הופכת למשאלת לב של עזתים רבים, אך מימושה יקר ומסובך. עזתים בעלי אזרחות זרה, ואפילו מצרית, מתקשים להיכנס לרשימת המורשים ליציאה דרך מעבר רפיח. מצרים חוששת מזרם גדול של פליטים עזתים בשטחה ואף הגדירה את הנהירה מעזה כאיום ביטחוני עליה, ועל כן מגבילה את כמות הפליטים המורשים לצאת באופן יומי.
לפי פרסום בגרדיאן הבריטי, המרוץ אחר תפיסת מקום ברשימה הפך לתעשייה בלתי חוקית, שעל פי עדויות מעזה שותפים בה גם קצינים מצרים רשמיים העובדים במעבר. העיתון ציין כי קיימת רשת מתווכים שיושבת בקהיר ופועלת כבר שנים ליד מעבר רפיח כדי לעזור לפלסטינים לעזוב את עזה. המחירים זינקו מתחילת המלחמה במאות אחוזים, מ־500 דולר לאדם לאלפי דולרים, וככל שהסכום גדול יותר כך גדל הסיכוי להתקדם ברשימת ההמתנה למעבר.
גורמים שדיברו עם העיתון ציינו כי הם היו בקשר עם המתווכים, ואלו הסבירו להם שהתשלום צריך להיות במזומן ובחלק מהמקרים באמצעות מתווכים המתגוררים באירופה ובארה"ב. בילאל ברוד, אזרח אמריקני שבמקורו הוא מעזה, סיפר לעיתון שמתווכים אמרו לו שהוא יצטרך לגייס 85 אלף דולר כדי להוציא 11 בני משפחה מהרצועה, כולל 5 ילדים מתחת לגיל שלוש.
על פי עדויות שהגיעו לגרדיאן, הסכום הדרוש ליציאה מרצועת עזה עשוי להגיע גם לעשרת אלפים דולרים. מעט מאוד פלסטינים הצליחו לעזוב את עזה דרך מעבר רפיח, ואלו שהצליחו להיכנס לרשימות נאלצו כאמור לשלם עמלות למתווכים, המקושרים לכאורה למודיעין המצרי.
"מי שלא משלם היום למתווכים במעבר רפיח, לא יוצא מרצועת עזה", הבהירה אום־ג'מיל, אם משפחה בת 10 נפשות מרצועת עזה. "את הכסף נותנים למתווך מוכר, והוא מעביר אותו לקצין מצרי במעבר כדי שיקל עלינו ונוכל לצאת מרצועת עזה בלי בעיות". אום־ג'מיל ובני משפחתה מחזיקים באזרחות מצרית אך אין די בה כדי לאפשר להם לחצות את מעבר הגבול למצרים.
לדבריה, "יש כמה חברות שעוזרות להיכנס לרשימות. מעזתים שמחזיקים באזרחות מצרית הם דרשו 750 דולר, ומבני משפחה שאין להם אזרחות מצרית הם דרשו 1,500 דולר לראש". המחיר לפלסטינים שלא מחזיקים באזרחות זרה גבוה עד פי עשרה.
אלא שתשלום למתווכים אינו בהכרח מבטיח את היציאה הנכספת. איברהים נופל העביר לטענתו כסף לקצין מצרי בשם השאם, ונפל לתרמית. "יותר מיומיים אני מנסה לצאת מעזה. שילמתי כל מה שיכולתי, כולל כסף שקיבלתי מאנשים בתרומה כדי לרשום את שמי ברשימת המורשים ליציאה מהמעבר", סיפר העזתי בשיחה עם ערוץ TRT הטורקי, "אך לצערי המצרי רימה אותי. יומיים אחרי שהבאתי לו את הכסף הוא ניתק קשר. אני מנסה להתקשר אליו, והוא לא עונה לי. אחרי כל הכסף ששילמתי מעל ומתחת לשולחן אני עדיין בעזה".
תושב נוסף אמר ששילם 9,000 דולר כדי להכניס את אשתו וילדיו לרשימת המורשים ליציאה מעזה, אך ביום הנסיעה נאמר לו שהם לא ברשימה, והוא יצטרך לשלם 3,000 דולר נוספים. "הם סוחרים בדם של העזתים ומנצלים אנשים שסובלים ומנסים לצאת החוצה מהגיהינום של עזה".
עדויות אלה עוררו ביקורת קשה נגד המצרים. "מה שקורה במחסום רפיח הוא מביש, משפיל ומעליב את מצרים", כתבה העיתונאית הערבייה מונה אומארי ברשת X, טוויטר לשעבר. "כן מדובר במחסום ולא במעבר. אנשים מצטופפים בפתח שלו פצועים וסובלים מקור ורעב. המחירים ליציאה מעזה מגוחכים, משלמים 500 דולר להעביר חתול".
ירי טילים תמורת הגירה
הבריחה מרצועת עזה אינה כאמור תופעה חדשה. למעשה, ממש לפני 7 באוקטובר, ערוצי הטלוויזיה והרשתות החברתיות ברצועת עזה פרסמו כתבות על תורי ענק שהשתרכו סמוך למשרדי הממשלה של צעירים המבקשים לקבל אישור יציאה לחו"ל, חלקם לצורך לימודים. בראיונות אז הסבירו העזתים כי הם רוצים לעזוב את הרצועה כדי לשפר את רמת חייהם ולצאת מהחיים ללא עתיד שמעניק להם שלטון חמאס.
בכל סבב מלחמה עם ישראל גדל הדחף של תושבי הרצועה לצאת ממנה – וכך גם המחיר שגובות רשתות ההברחה בעבור השירות. אחרי מבצע צוק איתן ב־2014 שוחחנו עם תושב חאן־יונס בשם מוחמד, אשר סיפר כי עליו לשלם 12 אלף דולרים כדי לברוח מעזה לאירופה.
פירוט התשלומים שגולל אז מוחמד חשף גם את המציאות התת־קרקעית בגבול עם מצרים, שצריכה להדליק נורה אדומה בכל הקשור לעתיד ציר פילדלפי. "את 5,000 הדולרים הראשונים אני משלם למבריחים במנהרות מרצועת עזה לסיני. עוד אלף דולר כדי לעבור מסיני לכיוון מצרים והגעה לנקודת היציאה באזור אלכסנדריה. ועוד כמה אלפים אני משלם כדי לקנות מקום בספינת הברחה שמביאה אותי לכיוון איטליה. משם צריך להסתדר לבד".
המחיר הכבד גרם לחלק מהעזתים לפתוח בקמפיינים של מימון המונים כדי לגייס את הכסף הדרוש. ב־2014 מוחמד לא חשב על גיוס המונים, אלא דיבר על פעולות לא חוקיות כמו חפירת מנהרות בתמורה לתשלום, השכרת בתים הקרובים לגבול עם ישראל כדי לחפור מתוכם מנהרות, וגם ירי טילים בתמורה לתשלום.
אתר "דוניא אלווטאן" הפלסטיני פרסם אז את סיפורה של רשת ההברחות, שסיפקה שירות למורה שהיה פקיד של הרשות הפלסטינית, לקבלנים שהמפעלים שלהם נהרסו בהפגזות, ולאקדמאים, חלקם בעלי תואר שני, שלא רואים את עתידם ברצועת עזה המופגזת.
אבו־סלים, אקדמאי עזתי, סיפר באותו פרסום על סורית שמתגוררת באלכסנדריה ומפעילה עם "אבו־חמאד" רשת הברחות. היא אחראית על הרישום, הוא אחראי על התיאום והקליטה של המהגרים לאירופה ושיכונם עד לצאת ההפלגה.
"סיפרנו לה שאנחנו רוצים להגיע לחברים שחיים בשוודיה שאנחנו נמצאים איתם בקשר. היא אמרה שמחיר הפלגה לאיטליה הוא 2,000 דולר לאדם, וצריך לשלם מראש. על סירה רעועה מעמיסים מאות מהגרים להפלגה שאורכת כשמונה ימים".
במהלך השנים טבעו בים התיכון רבים שברחו מעזה, סוריה ועיראק, אך חרף זאת רשת ההברחות ממשיכה בפעילותה. "הריטואל די פשוט: אחרי שנוחתים באיטליה מגיעים לצלב האדום האיטלקי שפרוס בחופים, נכנסים למעצר, ואחרי תקופה מסוימת משתחררים ומחפשים עבודה", סיפר אבו־סלים.
