רס"ל אחמד אבו לטיף נפל אתמול (ב') באסון קריסת המבנים במרכז רצועת עזה, יחד עם עוד 24 לוחמים. עבד כמאבטח באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, היה נשוי ואב לתינוקת בת שנה נפל אתמול במרכז רצועת עזה. קרוביו מספרים כי כשהתחילה המלחמה, הוא הפעיל לחץ על הצבא כדי שיוכל להתגייס למילואים, למרות שלא גייסו אותו בצו 8. עוד לפני שקיבל את האישור לחזור למילואים, כבר השתתף אבו לטיף בסריקות אחר מחבלים ליד קיבוץ משמר הנגב הסמוך לרהט.
סדריק עלה מהפיליפינים להתגייס, אריאל הותיר אישה בהריון ראשון | סיפורי הנופלים באסון
דודו חמאד, סיפר כי היה חייכן, אהב לעזור והצטיין בהכל. חגי רזניק, ראש אגף והקרן לחיילים משוחררים במשרד הביטחון כינה אותו "גיבור ישראל", וכתב: "אחמד נאבק להתגייס למילואים בכל הכוח – גם בעזרתנו – ורק לפני יממות ספורות שלח לי תמונה וכתב 'שומר עליכם'. אין מילים לנחם את המשפחה באסון הלא נתפס. גיבור ישראל אתה ונמשיך את צוואתך, בדואים ויהודים מברית דמים לברית אחים בנגב".
"כואב הלב על אחמד אבו לטיף", הספיד אותו יאיר מעיין מנכ"ל רשות הבדואים, "איש יקר מאוד שכל כך התאמץ להתגייס למילואים להיות שותף ללחימה בעזה והיה גאה מאוד בתרומה שלו למדינה – נפל אתמול בקרב. אהבתי אותו, יהי זכרו ברוך".
בפוסט שפרסם ב-25 באוקטובר והפך לוויראלי ברשת לאחר מותו, כתב אבו לטיף כי הוא גאה בשירותו בגדס"ר הבדואי ובהיותו בדואי-ישראלי, שעובד במחלקת הביטחון של אוניברסיטת בן גוריון. "מבחינתי, האנשים שאני חי איתם ועובד איתם הם אחיי ואחיותיי, וכולנו חיים ביחד ומכבדים אחד את השני בארץ שלנו. אני גאה להיות בדואי ששירת בצה״ל כלוחם בגדס״ר הבדואי. זכיתי להגן ולשמור בשירות משמעותי שלא אשכח כל חיי. במהלך השירות גיליתי את העוצמות והיכולות שלי להתמודד עם אתגרים, והכרתי את האנשים המדהימים שהפכו לחברים לכל החיים".
על השילוב בין היותו בדואי וישראלי כתב: "שמח כשיש לי הזדמנות להתחבר לאנשים בחברה שלנו ולחבר בין תרבויות. אני שמח שאני יכול להזמין את חבריי לאכול בשר ומקלובה ברהט, ויכול להתארח בחצר של אנשים מקיבוץ שובל שמנגנים בגיטרה ושרים שירים של יהודית רביץ. אני שמח כשאני יכול לטייל בארץ עם חבריי ואני הכי שמח שהם לומדים ערבית, מנסים לדבר איתי בערבית ומבקשים ממני לעזור להם".
הוא סיפר כי בדיוק נסע לחלק אוכל לחיילים בבית קמה, כששמע על חדירת מחבלים באזור משמר הנגב. "בגלל שאנחנו חמושים ומאבטחים מקצועיים, קפצנו לשם מיד וחברנו לכוחות המשטרה. עזרנו בסריקה לאיתור המחבלים, בהרגשת אדרנלין ושליחות מטורפת. זה המעט שיכולנו לעשות – ונפלה בחלקנו הזכות לקחת חלק בשמירה על הבית. במהרה המחבלים אותרו וטופלו על ידי המשטרה. מאז פרוץ המלחמה שומעים הרבה על מעורבות האזרחים הערבים, לצערנו בין הנופלים יש חיילים בדואים ודרוזים, מוסלמים ונוצרים, שנפלו גיבורים בזמן ההגנה על המדינה, ואין דבר גדול מזה. אני רוצה בהזדמנות זו לעורר את כל מי שקורא את זה! כולנו שותפים לאותו גורל ואנחנו חייבים להיות ביחד ומאוחדים".
"לצערי", הוא הוסיף, "יש אנשים שלא מאמינים בשיתוף הפעולה בין המגזרים, מנסים להפחיד, להתגרות ולהרוס את היחסים, להרוס את האמון. אל תאמינו להם ואל תתנו לזה לקרות. אנחנו חייבים לשמור על הביטחון הזה והרעות הזו".
חברו, רועי פרי, הספיד אותו: "נפגשנו במקרה ב-10 לנובמבר פעם ראשונה בבית קמה, ביקשת אש ומשם הפכנו חברים טובים. היו לנו המון תכניות לשמור על הקשר ולהכיר את המשפחות אחד של השני, לא רק בטלפון, ולהסתלבט על כולם בערבית ובעברית. אני לא מסוגל להאמין שאתה לא פה יותר, הבוקר שלחתי לך הודעה ב-7:16, לא הגיע ליעד, אמרתי בטח עוד בפנים במשימה, לצערי היה כבר מאוחר מדי ולא תגיע אליה".
"אוחי", כינה אותו פרי בחיבה. "קיבלתי את הבשורות המרות מכל, הותר לפרסום עם השם שלך, כבר לא סובל את המשפט הזה. נשבע לך שהתפללתי עליך כל בוקר, כמו שביקשת ממני. גם בלי שתבקש – אתה איתי שם בתפילות, לצערי זה לא עזר לנו הפעם. אני לא אשכח אותך בחיים מבטיח, ואני כן אמצא את הדרך להכיר את המשפחה שלך הפרטית והמורחב. הייתי לך חבר ואתה לי, 55 ימים סה"כ, עם זאת עברנו הרבה חוויות ביחד, רק טובות. איזה נסיך המגזר הבדואי איבד הלילה, איזה אדם מדהים, כמה אני אוהב אותך אח שלי וכמה אני אתגעגע. יושב ובוכה באוטו באמצע שום מקום, ולא יכול להמשיך עד שהעולם כולו יידע מי היית וכמה אהבת את המדינה הזאת ואת כל אדם באשר הוא. מגלגל לנו אחד אחרון ביחד ומקדיש אותו לך, עוד מעט גם אבשל מהקפה המיוחד שלך שהבאת לי, תמיד בלב איתי אח יקר".
