רס"ל (במיל') ישראל סוקול מקרני שומרון, בן 24, לוחם מילואים בגדוד 8208, חטיבה 261, נפל אתמול בקרב בדרום רצועת עזה.
ישראל הוא בנם של יהושע ומרינה ואח של אנה, דינה, יעקב ויהונתן הצעיר המשמש כרבש"צ המועצה. ביישוב מספרים על בחור צעיר אהוב, חכם, עם חיוך ענק ולב גדול של נתינה שנלחם למען ביטחון ישראל. סוקול הי"ד היה מהעולים להר הבית ויחד עם משפחתו מהפעילים הבולטים בהר.
בשנה האחרונה התחיל שנה ב' בלימודי התואר הראשון בפיזיקה, אותו למד באוניברסיטה העברית. למרות שירות המילואים האינטנסיבי, הוא התעקש ללמוד מרחוק עד כמה שהיה ניתן.
בשיחה עם אחיו יעקב סוקול, הוא מתאר כי "יש המון דברים טובים להגיד על ישראל, אחד הדברים הכי משמעותיים שהובילו אותו זה בחירת האמצעים לעבר המטרה. בשביל מה הוא עושה".
יעקב מספר שלאחיו היתה ביקורת על ניהול הלחימה, שהתלוותה לשרות המילואים. "הייתה לו הרבה ביקורת על איך שדברים מתנהלים אבל הוא ידע שהוא עושה את הכי טוב שהוא יכול. לא היה שואל שאלות ומתעניין בסדרי כוחות, הוא היה עושה כל מה שהוא יכול. הוא אמר שאנחנו יודעים לעשות הרבה מאד ושכל מה שאנחנו עושים זה צריך להיות בשביל הניצחון המלא. כולל השלב הבא של ההתיישבות, אשתי ואני חברים בגרעין התיישבות בצפון חבל עזה, הוא מאוד תמך בזה".
בהקשר להנהגה הוסיף יעקב את דבריו של ישראל. "אנחנו שותפים בזה, אומרים שלא יעזו שזה יהיה סתם לא משנה מי ההנהגה ומי שלח כי הדרישה תהיה אותו דבר, שאף אחד לא יעז לחשוב שהקורבן הזה היה סתם ככה. כל המשפחה וישראל באופן אישי, כולנו מוכנים להקריב את כל מי שצריך בתנאי שזה למען הניצחון של עם ישראל".
את אחיו מתאר יעקב כ"אח טוב, מתחשב, בשנה האחרונה היה גר קרוב אלינו כי שנינו למדנו בירושלים, הגיע אלינו הרבה מאד. היו ביננו צחוקים על הצבא והלימודים והפוליטיקאים והחברים אבל תמיד היה חשוב שהמפגשים לא יהיו בטלה, בכל סעודת שבת שהיינו ביחד או שנפגשנו ושיחה שהייתה תמיד היה גם משהו מעבר. תמיד היה דיון לגופו של עניין והוא היה מביא משהו שלמד או רעיון מקורי במחשבה שלו".
השיחה האחרונה של האחים הייתה ביום שישי בבוקר. "הייתה לנו שיחה ארוכה ומפורטת, ישראל היה מאד גאה בצה"ל ושהוא חלק מהלחימה. הוא הוקפץ בשמיני עצרת, וכשיצאו לפעילות היה לו מובן מאליו שהוא רוצה להיות חלק מהפעילות הזו".
"אין ניחומים למעט שנהיה ראויים לך, ולכל החיילים הנלחמים למען המשך חיינו כאן בארץ היחידה של העם היהודי", נמסר ממועצה אזורית קרני שומרון. "אנו כקהילה נעטוף, נסייע ונחבק את המשפחה, אנו נמצאים עבורם ונמשיך ללוות אותם".
ההלוויה התקיימה אתמול בחלקה הצבאית בבית העלמין בקרני שומרון. ביישוב ביקשו מהשכנים ללוות את המשפחה לבית העלמין. "אחת הדרכים שלנו להוקיר על לחימתו ונפילתו למען עם ישראל, הינה לעמוד במסלול נסיעת המשפחה עם דגלי ישראל. בואו נעמוד במסלול ובכניסה לבית העלמין, נצדיע לישראל ז"ל, נחלוק לו כבוד ונלווה אותו בדרכו האחרונה".
אמש הגיעו מאות אנשים ללוות את רס"ל (מיל׳) ישראל סוקול למנוחות בבית העלמין בקרני שומרון. הרב צבי הבר, שהיה ר"מ שלו בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ספד לו: "ישראל אשר בך אתפאר. הלב כואב והיד כמו ממאנת לכתוב. על מה אכתוב? על האיש היציב האחראי והרציני שהיית – אדם שתמיד ניתן לסמוך עליו, ואפשר להיות בטוחים שמה שאתה לוקח על עצמך ייעשה על הצד הטוב ביותר? על דביקותך בכל מטרה אליה שאפת? על החכמה הגדולה שבה ניחנת – היכולת לרדת לעומק הדברים ולנתחם, יכולת שניצלת בצורה כל כך טובה? על הענווה, על השקט הנפשי שהקרנת לסביבותיך? כל אלו מתגמדים לעומת מידה אחת שכל כך בלטה בך, מידה שכל כך התאימה לשמך – מידת האמת והיושר. ישראל – ישר שמך וישר היית. הייתה בך תביעה בלתי מתפשרת לאמת, ולא יכולת לסבול זיופים".
"במהלך השירות הסדיר היה אירוע לא פשוט ביחידה עם אחד הבחורים", סיפר הרב הבר. "כששמענו על האירוע התקשרתי אליך ישירות, כי מבחינתי תמיד היית העוגן היציב בחבורה שאפשר לדבר איתו ולהבין את הדברים באופן מדויק. רק תוך כדי הדיבור נודע לי שהיה לך תפקיד מאד מרכזי בסיפור, ולמעשה הצלת את חייו של אחד החברים בפלוגה. דיברנו רבות, ומדיון עובדתי זה הפך לדיון מרתק, כמו כל הדיונים איתך, על האדם והמורכבויות שלו, ועל התמודדויות בחיים. התגלגלנו לדבר על חיים ומוות וראיתי שמשהו ש'יושב' עליך. אני זוכר כאילו זה היה היום, אמרת לי 'אני הכי פוחד מלחיות ולמות חסר משמעות'".
"ישראל אהובי", סיכם הרב הבר, "חיית חיים של משמעות וישרות לבב, חיים של אמונה עמוקה, עשייה ותרומה, ואתה הולך לבית עולמך באופן הכי משמעותי שרק יכול להיות – כחייל יהודי לוחם, כמי שמסר את נפשו על קידוש ה', על הגנת עם ישראל וארץ ישראל, מעולם של מטה ישירות לתחת כסא הכבוד. גופך ישכון כבוד תחת רגבי הארץ שכה אהבת, ונשמתך תשוב אל בוראה, אל עולם שכולו אמת. עולם שאין בו זיופים ופשרות. עולם שכל כך מתאים לך ולאיך שתיזכר עבורנו".
יותם דויטש, חברו מהישיבה, ספד לו בפייסבוק: "את סוקול פגשתי בשיעור א' בישיבה, מהר מאוד הבנתי שמדובר באחד הלמדנים הגדולים בשיעור, חד וחכם, רמה אחת מעל כולנו. בשמירות לילה בישיבה הייתי רואה אותו מגיע ב-6 בבוקר ללמוד לפני התפילה והייתי צוחק עליו שיחזור לישון כי הוא נראה ממש עייף. אבל זה היה סוקול, עושה מה שנראה לו נכון, גם אם זה קשה. גם לצבא התגייסנו ביחד, שם גיליתי פייטר רציני שחותר להתמקצע ושתמיד יהיה אפשר לסמוך עליו… בגדוד הוא הפך להיות המפקד הלא רשמי של המחלקה, מי שהוביל את כולם, בלי תפקיד רשמי או דרגה, פשוט מתוך כך שכולם סמכו עליו וידעו את היכולות הגדולות שלו".
