אבל כבד הכה אתמול (ד') במשפחת מאיר מכוכב־השחר עם פטירתו בטרם עת של יאיר, אב המשפחה. הוא השאיר אחריו את אשתו חיה, בתו של הרב משה צבי נריה ז"ל, ושישה ילדים. בן נוסף, רב־סרן דוד מאיר ז"ל, קצין בסיירת מטכ"ל נפל בקיבוץ בארי בבוקר שבת שמחת תורה, בעת שהשתתף בקרב גבורה להצלת אנשי הקיבוץ ממתקפת חמאס.
יאיר מאיר, בן 74 במותו, הוא יליד ירושלים ומיקירי ההתיישבות. יחד עם אשתו חיה היה ממייסדי עפרה, ולאחר מכן הצטרף הזוג למשימה של הקמת כוכב־השחר, שם שימש יאיר בכמה קדנציות כמזכיר היישוב וכראש צח"י (צוות חירום יישובי). בשירותו הצבאי בצנחנים נפצע בידו מחדירת קליע בהיתקלות עם מחבלים בבקעת הירדן.
יאיר היה מהנדס במקצועו, ממקימי מכון צומת ומאנשי ערוץ 7. הוא הופקד מטעם אנשי ההנהלה של הערוץ על כל המערך הטכני של תחנת הרדיו, הן ביבשה והן בים – כולל תכנונו והקמתו, כמו גם על מערך השידורים באונייה. יחד עם אנשי תחנה נוספים הוא הורשע בעבירה של הפעלת תחנת שידור ללא זיכיון, ושל קיום תחנת טלגרף אלחוטי ומכשירים לטלגרף אלחוטי ללא רישיון.
חברו של מאיר להתיישבות ולערוץ 7 יעקב כץ (כצל'ה) סיפר על היכרותם מימי בני עקיבא בירושלים, דרך הקמת ההתיישבות בבית־אל ועד לעבודה המשותפת בתחנת הרדיו של ערוץ 7. "כשהקמנו את בית־אל, העלינו כמה קרוואנים להר באישורו של מי שהיה המפקד שלי בסיירת שקד, פואד בן־אליעזר, שהיה מתאם הפעולות בשטחים. את החשמל לקרוואנים התקין יאיר מאיר בעזרת גנרטור קטן, וכשנדלקה נורה בפעם הראשונה על ההר בבית־אל רקדנו יחד סביב הנורה הרב זלמן מלמד, יואל צור, אנוכי ויאיר מאיר", הוא נזכר.
"יאיר היה גיבור חיל, איש עדין וישר, צדיק, בעל כישרונות, עם נקיות השכל והנשמה שאין למצוא כמותה. בעולם הזה הוא היה יחיד ומיוחד".
בנו של כצל'ה אף שירת בסיירת מטכ"ל עם בנו של יאיר, דוד, והשניים ירדו בבוקר שבעה באוקטובר יחד לדרום. בלווייתו של דוד, לפני שלושה חודשים וחצי, יאיר נפרד ממנו בדמעות: "קיבלנו מתנה נפלאה מבורא עולם. פיקדון אהוב ואוהב, רגיש. נבון וצנוע, עם הרבה טוב לב. למרות שהיה צעיר בנינו, נוצר בינינו קשר מיוחד. יש מושג בהלכה תלמיד חבר. לי דוד היה בן חבר. וייפקד מקום דוד".
יאיר מאיר הובא אתמול למנוחות בבית העלמין בכוכב־השחר. ענת, אלמנתו של דוד, ספדה ליאיר וסיפרה על הקשר המיוחד ביניהם: "יאיר היה נטוע עמוק בליבו ובנפשו של דוד, וככל שהוא התבגר כך הפכו לחברי נפש. היה ביניהם הרבה מאוד דמיון. שניהם היו אנשי מעשה, עם עיניים פקוחות לסביבה ולעולם, בעלי ידי זהב שתמיד מושיטים יד לכל אדם. בעלי לב מלא בטוב וחיוך שמאיר, מלאי מסירות למשפחה, לעם ולארץ.
"הפרידה מדוד כרסמה בגופו ובנפשו של יאיר. את אחת ההודעות האחרונות שיאיר שלח לי הוא פתח ב'ענת שלנו, בכל מצב טוב לראות את החסדים שסובבים את הדין'. מאז שדוד נפל יאיר ניסה מעט למלא את מקומו, התעניין בי ובשקד בכל רגע, גם כשכבר לא הרגיש טוב. קשה מנשוא להבין שהילד הזה לא יגדל עם אביו וסביו, שהיו אמורים ללוות אותו בשלבי החיים ולעצב את דמותו מקרוב ולא רק דרך סיפורים".
בין מספידיו של יאיר בלוויה היו אנשים מכל תחנות חייו, לרבות נציגים ממפעלי החסד הרבים שהוא השתתף בהם, כמו ארגון פעמונים ופרויקט ידיים. גם שאר בני משפחתו מספרים שיאיר קיבל באופן קשה את נפילתו של דוד, וכי ניתן לומר שגם הוא אחד מחללי המלחמה.
