האם הבחירות המוניציפליות של שנת 2018 יהיו המועד הנכון להכריז על מות האידאולוגיה ביהודה ושומרון? לפני שכ־440 אלף המתיישבים ישלשלו פתק לקלפיות הפזורות מאלפי־מנשה בצפון ועד הר חברון בדרום – הם יחשבו בעיקר על השאלה מי יהיה האיש שימקסם את איכות החיים שלהם. דור הנפילים של הנהגת המתנחלים הולך ומתרחק מהעם היושב ביו"ש. מרבית התושבים לא מחפשים להסתער על גבעות, הצעירים כבר לא מכירים את הקלישאות על העוזי והדובון, ואם לדבר בכנות – אפילו לא בטוח שאם אחד המועמדים הביע אדישות כלפי אחד הפינויים האחרונים זה יעלה לו בפתקים. השאלות הקובעות הן סיפק הסעות לילדים או לא סיפק, סלל כבישים או לא סלל, קידם את היישובים או לא קידם. מאבקים אידאולוגיים אאוט, איכות חיים אִין. המתיישב הממוצע רוצה לצאת לעבודה ולחזור הביתה בשלום, ובחופשות לנסוע לחו"ל או לצימר בצפון. ממש כמו אזרחי ישראל מהעבר השני של הקו הירוק. אם תרצו, כך נראית התבגרות ונורמליזציה של חברה אידאולוגית.
"פקקים, הפסקות מים וחשמל, ופיתוח. זה מה שמעניין את התושבים", קובעת תמר אסרף, דוברת המועצה האזורית מטה בנימין. "בזמן שמבחינה מדינית הרבה דברים תקועים פה, היישובים ממשיכים לגדול ברוך השם, ואיתם גדלים גם הצרכים בתחומי התרבות, החינוך, השירותים המוניציפליים ועוד. בסוף לאנשים אכפת ממה שקרוב אליהם. לא מההובלה המדינית הגדולה, אלא איך ראש המועצה יעזור לקדם את הצרכים הפרטיים שלהם כיישוב, כל יישוב והצרכים שלו".
ובכל זאת, קשה להתעלם מהקשר בין המדיניות הגדולה לפרטים הקטנים. "למדינת ישראל אין חזון ברור בנוגע לעתיד ההתיישבות, וזה מורגש בבסיס של הבסיס של היומיום", אומרת אסרף. "אין תוכנית־אב מדינית בכבישים, בפיתוח, במים ובחשמל. שתי האוכלוסיות שגדלות כאן – היהודית והערבית – יושבות על אותן תשתיות מלפני עשרים שנה. התוצאה של חוסר המדיניות והיעדר תוכניות פיתוח מתבטאת למשל בכבישים רעועים, בפקקים שהולכים וגדלים ובמחסור במים, עד כדי כך שיש שעות מסוימות שאין מים בברזים.
"מנגד, אחרי 51 שנות התיישבות יש מין נורמליות שמתחילה להתקבע. הנורמליות הזו נותנת את אותותיה בשטח ומביאה מספר גדול של תושבים. יש צרכים לגיטימיים של אנשים שלא באו לחיות כחלוצים, אלא קנו בתים בהרבה מאוד כסף ומחפשים סטנדרטים גבוהים בהתאם להשקעה שלהם. אני משערת שכל אחד מהמתמודדים בכל אחת מהמועצות ביהודה ושומרון יבטיח דברים שהמימוש שלהם תלוי במידה רבה בקונסטלציות מדיניות".
כמו טראמפ
בבחירות לרשויות המקומיות, שיחולו ב־30 באוקטובר, ייבחרו מחדש גם חבריהן וראשיהן של 24 רשויות ביו"ש: ארבע ערים, שש מועצות אזוריות, 13 מועצות מקומיות ומנהלת היישוב היהודי בחברון, שבתחום אחריותן כ־150 יישובים ישראליים.
מועצת מטה בנימין היא המועצה האזורית הגדולה בישראל. היא מונה כ־70 אלף תושבים, מתוכם כ־38 אלף בעלי זכות בחירה. על ראשותה מתמודדים ישראל גנץ, סגנו של ראש המועצה הנוכחי אבי רואה, ושילה אדלר, תושב עלי שפרש מתפקידו כמנכ"ל מועצת יש"ע לאחר שלוש שנים כדי להתמודד על ראשות המועצה. מועמד שלישי ועלום יחסית הוא אפי שרון ממעלה־מכמש, ששימש חבר מליאה במועצה.
מקורביו של גנץ משדרים אופטימיות. לדבריהם, גנץ הוא המועמד המוביל לא רק בסקרים אלא גם בשטח. עם זאת הם לא מזלזלים ביריבו המרכזי, אדלר. "יריב טוב מאוד", מכנה אותו אחד הדוברים. אני שואלת את גנץ האם הוא חותם על ההגדרה הזו. "אני לא מתמודד מול יריב כזה או אחר, אלא עובד מול התושבים שנותנים בי את האמון שלהם", הוא משיב. "אני פוגש המון אנשים טובים וחיוביים, שגם רוצים שיפור. המוטו שלנו הוא 'בוא נדבר על החיים'. אני מגיע אחרי חמש שנים של היכרות עמוקה עם הצרכים של התושבים בבנימין, עבודה מול משרדי הממשלה וראש הממשלה, הצלחה בהבאת תקציבים וקידום פרויקטים משמעותיים. יש לנו חזון ענק, ובעזרת השם בעוד חמש שנים בנימין תיראה אחרת".
בוא נדבר רגע על הכבישים. על פי נתוני הלשכה המרכזית לססטיסטיקה, תושבי בנימין "מבלים" הכי הרבה זמן על הכבישים, כשעתיים ביום בממוצע.
"בשנים האחרונות משרד התחבורה השקיע 300 מיליון שקל בבנימין. אלו תקציבים שאנחנו גייסנו במו ידינו. כל בעיות התחבורה בטיפול עמוק. פרויקטים שעל הפרק: כיכר אדם בעלות של 80 מיליון שקל, המחלף צפוי להיפתח בעוד שלושה חודשים; כביש 'הטבעת המזרחית', מכיוון ענתות לגבעה הצרפתית בירושלים, בעלות של 40 מיליון שקל. העבודות הסתיימו, וברגע שהשר ארדן יעביר את התקנים למאבטחים שנדרשים למחסום, הכביש ייפתח; מעבר חיזמה לפסגת־זאב – הרחבת הכביש לשניים ולשלושה נתיבים, הטרקטורים בשטח; במערב, בניין כביש 446 בתקציב של 120 מיליון שקל מכפר־האורנים עד קריית־ספר. הכביש יהפוך לדו־נתיבי בכל כיוון; וגולת הכותרת, במזרח בנימין: שיפור קלנדיה – פרויקט בעלות של 100 מיליון שקל מכיוון אדם לאזור התעשייה עטרות, כביש שמוסכם עם הצבא שהוא ימגן אותו ואפשר יהיה לחזור לנסוע בו. שנתיים וחצי־שלוש של עבודה. קשה להגיד שהכבישים לא מטופלים. אנחנו עובדים על תוכנית־אב של הרחבה לכביש 60, תוכנית של רכבת קלה לשער בנימין. יש לנו הרבה חלומות".
בפועל הפקקים בלתי נסבלים.
"תוך שנתיים זה יהיה מאחורינו. זה לא ספין, אלה דברים שקורים".
ומה עם תחושת הקיפוח של מערב בנימין?
"זה בעיקר קמפיין נגדי שמצייר תושבים כמקופחים. יש הרבה מה לשפר, אבל עובדתית גם במערב בנימין הכבישים מטופלים. כרגע מתחילים לעבוד באזור הזה על מרכז התרבות האזורי הגדול בבנימין, בעלות של 50 מיליון שקל. המועצה גם עומדת להקים שלוחה ביישוב נעלה שבמערב. אף אחד לא מקופח".
בסקר של מכון סמית שנערך ב־31 ביולי, שישה ימים לאחר שאדלר הודיע על הצטרפותו למרוץ, זכה גנץ ל־60 אחוזי תמיכה, אדלר ל־29 אחוזים ושרון ל־11 אחוזים מהקולות. במטה של אדלר מתייחסים בביטול לתוצאות הסקר, ונתלים באילנות גבוהים. לדברי מקורביו, "הילרי קלינטון הובילה בסקרים, אבל טראמפ הוביל בפופולריות בגוגל. הרצוג הוביל בסקרים, אבל ביבי הוביל בפופולריות בגוגל. ישראל גנץ מוביל בסקר מטעמו, אבל שילה אדלר מוביל בפופולריות בגוגל. בכל מערכות הבחירות בעשור האחרון, בארץ ובעולם, גוגל חזתה מראש בצורה מדויקת את זהות המנצחים, בניגוד מוחלט לתוצאות הסקרים. כל אחד יכול להיכנס ל'גוגל טרנדס' ולראות במו עיניו מי מעורר עניין גדול יותר, אדלר או גנץ".
"זאת המועצה האזורית הכי גדולה בישראל, אבל התושבים לא מרגישים את זה", אומר שילה אדלר. "מטה בנימין היא חוד החנית של ההתיישבות, אבל כיום המועצה מדשדשת והפוטנציאל גדול. אם ניקח את סוגיית הכבישים, שהיא אחת המהותיות פה היום, אז אפשר להגיד להגנת המועצה שהרבה דברים באמת נתונים להחלטת הדרג המדיני, ושהמצב פה מורכב יותר מאזורים אחרים בארץ; אבל עובדה שמועצות אזוריות דוגמת שומרון וגוש עציון – שהן הרבה יותר קטנות – מצליחות לקדם בימים אלו כבישים אסטרטגיים שההתיישבות חולמת עליהם עשרות שנים, בעוד שבבנימין לא קורים מהלכים כאלו. זה אומר דרשני. עד כה המועצה לא השכילה להתאים את עצמה בזמן להתפתחות המבורכת של האוכלוסייה. מחלף אדם־חיזמה מבורך ומוערך ואפשר להגיד עליו מילה טובה, אבל גם לשאול למה זה לא קרה מוקדם יותר. זה פשוט נושא שלא היה על סדר היום".
עזבת תפקיד טוב בשביל המרוץ הזה. אתה לא חושב שהסיכויים של גנץ, שבשנים האחרונות הוא סגן ראש המועצה, גבוהים יותר?
"הבחירות הן לא לסגן ראש מועצה. לא הייתי מתפטר מתפקידי אם זה היה מרוץ לסגנות. היה לי טוב בתפקיד וקיבלתי אמון של 20 ראשי רשויות, מה שלא קרה שנים. גם בתקופת בנט (שכיהן בעבר כמנכ"ל מועצת יש"ע; ב"ק) לא היו כל כך הרבה שיתופי פעולה. דמויות כמו מוטי יוגב ופנחס ולרשטיין סיימו את תפקידם כראשי מועצות ועברו לעמוד בראשות מועצת יש"ע, ואצלי זה הפוך. נבחרתי לתפקיד בגיל צעיר יחסית, ועכשיו אני עושה את הדרך ההפוכה. החלטתי לקחת את היכולות שלי ולממש אותן בבנימין. בשונה ממועצות קטנות או מקומיות, שבהן ראש המועצה נדרש להתעסק בגני משחקים ותאורה, מטה בנימין היא נושאת מטוסים. צריך קברניט שרגליו נטועות בקרקע העשייה, ומצד שני ראשו בעננים".
אתה כזה?
"מאמין שכן".
ישי ודרעי, גרסת השומרון
המועצה האזורית שומרון שקטה ורגועה כיום, ונכון לעכשיו לא נראה באופק מתמודד שייתן פייט ליוסי דגן, המכהן בתפקיד ראש המועצה מאוגוסט 2015. אבל מתחת לפני השטח הקרקע עדיין רועדת. גרשון מסיקה, ראש המועצה הקודם שהשעה עצמו מהתפקיד לאחר שחתם על הסכם עד מדינה ב'פרשת ישראל ביתנו', החל לבצע הכנות לקראת חזרתו.
פרקליט המדינה שי ניצן ביקר בחריפות את כוונתו של מסיקה להתמודד מחדש על ראשות המועצה: "לאחרונה התבשרנו על אדם שעמד בראש מועצה אזורית, שהודה במתן שוחד, התפטר מתפקידו, ועתה, בחלוף זמן קצר מאוד, הודיע כי הוא מתכוון להתמודד מחדש על ראשות המועצה שבראשה עמד. זוהי תופעה כמעט בלתי נתפסת".
בהליך בוררות שנערך בין דגן למסיקה על ידי הרב שמואל אליהו מצפת, הוכרע כי דגן ימשיך לקדנציה נוספת בראשות המועצה האזורית שומרון, ומסיקה לא יתמודד נגדו. עמדת הרב אליהו גובשה בהתייעצות עם פרופ' אביעד הכהן, נשיא המרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט'. מסיקה קיבל את ההכרעה והסיר את מועמדותו.
"הסיפור סביב מסיקה ודגן לא התחיל אתמול", אומר תושב המועצה שהיה מעורה בפרשה וביקש להישאר בעילום שם. "אני מאוד ליברל, אבל חייב לומר שהרב אליהו הוא אורים ותומים. אני מכיר את הסיפור, הרב תחקר אותי כמעט שעתיים סביב הנושא. היו כנראה כל מיני סיכומים בין גרשון ליוסי. דובר על כך שיוסי ישמור לו על הכיסא עד שהוא יחזור. זו הייתה מערכת יחסים כמו של אלי ישי ואריה דרעי, ואז הגולם פרש כנפיים וקם על יוצרו. הרב אליהו לא נדחף לסיפור הזה, אלא נדרש לו על ידי הרב אליקים לבנון, רב המועצה האזורית, שמלכתחילה עשה את השידוך בין יוסי לגרשון. בשלב מסוים, כשהסיפור הגיע לפסים בעייתיים, הרב לבנון הבין שהעסק גדול עליו ופנה ל'ערכאה גבוהה יותר', הרב אליהו. מכיוון שהיו הרבה דברים ברקע, הבחירות התחילו להיות מסריחות, צצו קרעים בין תושבים ובין יישובים, בין חסידי דגן לחסידי מסיקה. הרב אליהו עשה חסד עם גרשון. היה יוצא הרבה רפש. לא בכדי הוא קיבל עליו את הדין.
"יש אנשים שכועסים על כך שרב הכריע בסיפור הזה, אבל אני לא מבין אותם: אם היו הולכים לבורר אחר, לא דמות דתית, זה כן היה מקובל? במועצה אזורית שומרון, הפער בין התנהלות דתית להתנהלות כביכול 'רגילה' הוא דק מאוד. לאורך שנים מי ששלטו במועצה, הן במינויים הן בעובדים, הם אנשי גב ההר – הרב אליעזר מלמד והרב אליקים לבנון".
חיים בלומנפלד, המתמודד על ראשות הוועד ביישוב שערי־תקווה, הוא אחד האנשים שניסו לגרום למסיקה לחזור. "יש כעס גדול מאוד, גם של תושבים דתיים, על כך שרבנים החליפו את הציבור ואת ההליך הדמוקרטי", הוא אומר. "לקחו מאיתנו זכות בסיסית, לבחור את ראש המועצה שאנחנו רוצים. זו הייתה הזדמנות להכריע מי הבן־אדם עם עולם הערכים שמתאים להוביל את השומרון, וזו הייתה גם הזדמנות לגרשון לנקות את שמו. חבל ששני הדברים האלו לא קרו".
מקורביו של דגן הגיבו לדברים: "עוד לפני שדגן ומסיקה פנו לדין תורה, יוסי זכה לתמיכה של 30 מתוך 31 ראשי היישובים בשומרון. בסקר שנערך עבור המטה שלו הוא הוביל בתוצאה מוחצת של יותר מ־80 אחוזים".
"לגושניקים יש אורך רוח"
במועצה האזורית גוש עציון חיים כ־23 אלף תושבים, מתוכם כ־14 אלף בעלי זכות הצבעה, הפזורים ב־15 יישובים. בינואר 2017 פרש דוידי פרל מתפקידו כראש המועצה, על רקע פרסום שלפיו הוא שילם דמי שתיקה בסך 200 אלף שקל למתלוננת שפנתה ל'פורום תקנה' וטענה שפרל ביצע בה מעשים מיניים. משה סוויל, סגנו של פרל בחמש שנות כהונתו, מילא את מקומו במשך חודשיים, וברגע שפרל הודיע על התפטרותו נפתח מרוץ של בחירות־בזק. שלמה נאמן, ראש המועצה הנוכחי שנתמך על ידי השר זאב אלקין, היה אדם אנונימי לחלוטין בגוש עציון. הוא ניהל קמפיין בן חודש וחצי והצליח להביס את סוויל, שהיה מוכר ומקושר במערכת. כעת מתמודדים שניהם על תפקיד ראש המועצה – נאמן וסוויל, שהכריז על מועמדותו ביום רביעי השבוע – ולצדם שחקן חדש על המגרש הפוליטי בגוש עציון: ירון רוזנטל.
"נאמן עשה את הבלתי ייאמן", אומר אחד ממקורביו. "כולם אמרו שאין לו שום סיכוי, שהוא לא חבר מליאה ושאין לו אחיזה ציבורית. כשמסע הבחירות שלו החל, בסוויל כבר תמכו 17 ח"כים ושרים. אם נאמן היה אדם שאכפת לו רק מהכיסא שלו, הוא היה מתחיל את קמפיין הבחירות הנוכחי יום אחרי שנכנס לתפקיד, אבל בשנה וחצי האחרונות שלמה פועל כאילו יש לו קדנציה שלמה. הוא לא השקיע בקשקושים כמו כיכרות ופרחים כדי לעשות רושם טוב על הציבור. אני משוכנע שהציבור יגמול לו על החלטה מהותית ולא 'קמפיינרית'".
"תושבי גוש עציון מעריכים עבודה שיטתית ורצינית, אחריות וצניעות", אומר שלמה נאמן. "מהרגע שנבחרתי השתדלתי בכל כוחי לפעול בדרך זו, לעשות הרבה ולדבר מעט. תודה לא־ל יש ברכה גדולה בעמלנו. הנענו לא מעט תהליכים חסרי תקדים, תוך ניהול משבר קשה מאוד של הבתים בנתיב האבות, שליווה אותנו כל הדרך. היום נמצאים בצנרת התכנון בכל יישובי הגוש כ־14,800 יחידות דיור, בהיקף תקציבי של כ־17 מיליון שקלים. אלו מספרים שגוש עציון לא הכיר מעולם. כמובן, שיקום המועצה מהמשבר התקציבי העמוק שבו היא נמצאת מזה תקופה לא מקל עלינו, ומחייב אותנו להמשיך בכל הכוח. זוהי רק ההתחלה, ואני יודע שהציבור מעריך זאת וישוב לתת בי אמון בבחירות הקרובות".
במטה של נאמן בטוחים כי הוא עומד לנצח. "גושניקים הם אנשים שיש להם אורך רוח ופתיחות אמיתית. הם בחרו באיש עם הזקן, ולא בסוויל שנראה כמותם. הגושניקים הם אנשים רציניים, לא מראים להם חצי עבודה. הם מבינים שלא רציני להניח את המפתחות אחרי שנה וחצי, ושאי אפשר לצפות לרשימת הישגים אדירה בפרק זמן כזה".
בסביבתו של ירון רוזנטל מגיבים ואומרים כי "נכון ששנה וחצי הן לא זמן שמאפשר להראות תוצאות בחלק מהתחומים, אבל זה פרק זמן סביר כדי לראות מגמות של שינויים או התחלות של תהליכים, וגם את זה אנחנו לא רואים. למשל תחום הביטחון. ב'גבעה הצהובה' שנמצאת ליד אלון־שבות לומדים אלפי תלמידים, ואין שם כיתת כוננות. המקום הזה מאובטח פחות מיישוב. האם נאמן עשה צעדים לשיפור הביטחון? לא. אם נסתכל על ההתנהלות הכלכלית של המועצה, שנמצאת בגירעונות של עשרות מיליונים – האם התחילה תוכנית ייעול וקיצוצים? התשובה היא לא, ואפשר להמשיך ולקבל תשובה שלילית בכל תחום. אף אחד לא מצפה לראות תוצאות בשנה וחצי, אבל גם שינויי מגמה אין, חוץ מנושא הדיור, שגם פה צריך לדייק ולומר שרבים מהשינויים נעשו בזכות תושבים שהרימו את הכפפה וקידמו את היישובים שלהם".
"גוש עציון צריך להיות היהלום שבכתר של מדינת ישראל, ואין סיבה שלא יהיה כזה", אומר רוזנטל, שבגיל 24 החל לנהל את בית ספר שדה גוש עציון והצליח להגדיל את היקף פעילותו פי חמישים ולהפוך אותו לבית ספר השדה הגדול בארץ. הוא מעריך את סיכוייו כטובים מאוד. "אני נפגש עם אנשים שמאמינים שגוש עציון יכול לממש את הפוטנציאל שלו, ושלשם כך דרוש אדם שמגיע מתחום העשייה ולא מאזור המסדרונות הפוליטיים. אני בא עם טיקט של יכולות להביא תוצאות. אני הולך לקראת תפקיד תובעני מאוד, כי אני מאמין מאוד במקום ובאנשים".
משה סוויל הכריז רק השבוע על התמודדותו, אבל בשטח כבר מורגשת זה זמן התכונה של אנשיו. "אף על פי שהוא הגיע להישגים מדהימים בתפקידו כסמנכ"ל על"ה (רשת מוסדות לילדים עם מוגבלויות; ב"ק), הלב שלו בגוש עציון. בשנות הפעילות שלו למען גוש עציון הוא הפך חזון לביצוע, קידם תוכניות תב"ע רבות, תרגם תוכניות עבודה לעובדות בשטח, קידם בנייה של כיתות לימוד וגנים, פיתוח תשתיות ותחבורה וגיוס מאות מליוני שקלים מתקציבי הממשלה".
לדברי סוויל, "צריך לעבוד בראייה ארוכת טווח, לעסוק בחזון ולתכנן את העתיד, אבל חייבים גם לדעת איך להוציא לפועל תכל'ס. תושבי גוש עציון יבינו את זה בבחירות הקרובות, ויבחרו במי שהוכיח יכולות ביצוע יותר מכל שאר המועמדים".
האם התמודדות של שני אנשים כמו רוזנטל וסוויל לא תחזק בסופו של דבר את נאמן? מקורביו של סוויל חושבים שההפך הוא הנכון. "שנה וחצי אחרי מערכת הבחירות, התחושה בגוש היא ששום דבר לא זז. פשוט נפל האסימון שהפעם לא צריך לחפש משהו חדש ולהתאכזב. כולם מבינים שהבחירות הקרובות הן פחות על חלומות ויותר על התכל'ס, פחות סיורי עומק ויותר שורה תחתונה".
גם במטה של רוזנטל לא מודאגים מהמירוץ המשולש: "סוויל ונאמן כבר קיבלו את ההזדמנות וישבו ליד ההגה. מי שחושב שהפוטנציאל של הגוש לא מוצה בשנים האחרונות, מבין לבד למי כדאי לו להצביע".
סערה בבריכת מים
המועצה המקומית קריית־ארבע מונה כ־8,000 תושבים וכ־5,000 בעלי זכות בחירה, והיא אולי המקום האחרון בישראל שבו העולים מכל תפוצות תבל עוד נפגשים. כרגע השחקנים במגרש הביתי שומרים על פני פוקר, ומול ראש המועצה המכהן מלאכי לוינגר הכריז על התמודדות רק אליעזר רודריג, חבר מועצה ויועץ של ח"כ יהודה גליק. בבחירות האחרונות הפסיד ישראל ברמסון, "נציג הדתייים הקיצוניים", את מערכת הבחירות על חודו של קול. ליתר דיוק, כשלושים קולות. לדברי גורמים המעורים בקריה, "כל הסימנים מראים שברמסון יצטרף למרוץ גם הפעם".
כשאני שואלת את אליהו ליבמן, קב"ט חברון ואחד העדים בפרשת אלאור אזריה, האם בכוונתו להתמודד על ראשות המועצה – הוא משיב ש"הייתה דרישה מהציבור ומגורמים שפנו אליי, החלטה תתקבל בימים הקרובים".
בחודשים האחרונים סערה קריית־ארבע סביב נושא ההפרדה בין נשים לגברים בבריכה המקומית. זו לא הייתה סערה בכוס מים – או אם תרצו בבריכת מים – אלא ויכוח שהביא לשיא את המתחים הוותיקים בין התושבים החילונים ששיעורם נאמד ב־30 אחוזים מהאוכלוסייה, ואפשר לומר שזו אוכלוסייה חלשה ופחות דומיננטית ביחס לרוב הדתי.
"הדתיים הם האוטוריטה הכמעט בלעדית בקריה", אומר לי מכר המתגורר בקריית־ארבע, "ואחת לכמה שנים יש מרמור מוצדק של חילונים שאומרים 'גם אנחנו חיים פה'. מה שקרה עם הבריכה הוא שהם שברו את הכלים כשפנו לבג"ץ בבקשה לשעות מעורבות. בג"ץ יעץ לרבנים שיפתרו את זה ביניהם, כדי שלא תהיה פסיקה תקדימית. הרבנים, שהבינו את המורכבות, קבעו כמה שעות מעורבות, והדבר פתח את שערי הגיהנום. התחילו כרזות וביטולי מינויים, וכל זה בזמן שמערכת בחירות מתחילה לנוע. המתנ"ס הודיע שכך אי אפשר להמשיך להפעיל את הבריכה; דובר על 50 ביטולים ו־150 מינויים שלא חודשו, וכרגע הבריכה לא פעילה. הסיפור הדתי־חילוני מונח על השולחן. לוינגר בבעיה, הוא צריך להיות גם מבוגר אחראי וגם לא לאבד את הבייס שלו".
לדברי מקורביו של לוינגר, "זה נכון שיש שסע גדול סביב הבריכה, אבל הבחירות לאו דווקא יושבות על הקטע הזה. השסע הדתי־חילוני קורע גם את המחנה הדתי מפנים, החרד"לים לעומת הליברלים יותר. מבין המתמודדים האפשריים, לוינגר הכי קרוב לחילונים. לוינגר עשה מהפכה בקריית־ארבע ושם אותה על המפה. רק השבוע גויסו 10 מיליון שקלים לטובת פיתוח אזור תעשייה חדש. קריית־ארבע מובילה מבחינת השקעה פר־תלמיד, והמקום נמצא בתנופת בנייה. קבוצת הממורמרים שמתפרנסת ממרמור תמשיך לעשות קולות, אבל לוינגר ימשיך לפעול ולנהל את המקום בצורה ממלכתית ומכובדת. כל הקדנציה האחרונה הייתה מועצה לעומתית, ולמרות זאת לוינגר קצר הצלחות".
"זכינו וקריית־ארבע־חברון מכילה את כלל גווני החברה הישראלית", משתבח לוינגר. "עולים מכל התפוצות לצד ותיקים, דתיים לצד חילונים. אין ספק שלעתים השילוב מאתגר, אך כולנו בחרנו בחיים המשותפים ונחושים לשמור על ההרמוניה הקהילתית. כמו בכל מקום, גם אצלנו תקופת הבחירות גורמת לקצוות להרים את קולם, אך אני בטוח שבעוד שלושה חודשים הקריה תשוב ותתנהל בהרמוניה קהילתית שיש בה מקום לכולם".
יאיר תדמור, תושב הקריה ואחד העותרים לבג"ץ בסוגיית הבריכה, הצטרף במהלך הקדנציה האחרונה לסיעת 'עתיד הקריה' שמייצגת את הקול החילוני. "אני לא אוהב את ההגדרה 'רשימה חילונית'", הוא מסתייג, "אנחנו פועלים לטובת כלל היישוב והאוכלוסייה, ובין היתר משמיעים גם את קולו של הציבור החילוני כי אף אחד אחר לא עושה את זה". לדבריו, הציבור החילוני הוא "מיעוט חשוב מאוד על גבול המכריע. אנחנו 30 אחוז, ו־70 האחוז הנותרים לא ממוקדים ודי מפוצלים, כך שלציבור שלנו יש משקל רב ובהרבה מקרים אף יכול להכריע.
"ההתיישבות בכלל וקריית־ארבע בפרט נמצאים בצומת חשוב", סבור תדמור. "היא צריכה לבחור האם היא מתכוונת להיות חלק ממדינת ישראל במובן הרחב ולכלול את כל הציבורים, או שהיא תישאר נישה מאוד מסוימת שתתאים לציבור מאוד מסוים, ומי שחושב אחרת ירגיש כמו נטע זר. אני חושב ומאמין ומקווה שהיישוב וההתיישבות ייקחו את הפנייה הנכונה, ובמסגרת היכולות המועטות שלי גם פועל למען כך".
אישה יחידה
המועצה המקומית בית־אל מונה כ־6,000 תושבים ובהם כ־3,500 בעלי זכות בחירה. לפני כשבועיים הכריזה יעל בן־ישר, בת 51 ואם לשישה שעבדה כדוברת המועצה תחת ראש המועצה שי אלון, על התמודדותה. בפוליטיקה המקומית – לא רק ביו"ש אלא גם בפריסה ארצית – כמעט אין נשים, כך שכניסתה של אישה לזירה מעוררת עניין.
"בחודשים האחרונים הבנתי שיש ביקוש מהתושבים שתהיה חלופה לראש המועצה", אומרת בן־ישר. "עשיתי תפקיד רוחבי שבמסגרתו הכרתי את כל מחלקות המועצה, ואני חושבת שאני מועמדת ראויה להחליף את אלון".
בן־ישר פעילה בפורום נשות הבית היהודי. כשאני שואלת אותה על התמיכה שאיננה מקבלת ממפלגתה, היא מודה שהתאכזבה. "הם החליטו לשבת על הגדר. זה נכון שאף מפלגה ביישוב לא מזוהה עם מפלגה ארצית, אבל הייתי בכל מיני אירועים וכנסים של הבית היהודי שמעודדים כניסה של נשים לפוליטיקה, וזה מרגיש שברגע האמת הם לא שם".
יש לך הסבר?
"אמרו לי שמאוד קשה להוריד ראש מועצה מכהן, ובגלל שהסיכויים קטנים הם לא רוצים לקחת סיכון ולהיכנס לזה".
גורם בכיר בבית היהודי מגיב לדברים: "בן־ישר התייעצה לפני שהחליטה להכריז על מועמדות, הדברים נבדקו, והומלץ לה לא לרוץ. אנחנו מאחלים לה הרבה הצלחה, אבל לא נוכל לתמוך בה".
בראיון שהעניק לאחרונה למנחם טוקר, פיזר איש התקשורת קובי סלע סימני שאלה בנוגע להתמודדותו האפשרית על ראשות המועצה בבית־אל. באותו ראיון אמר על שי אלון, ראש המועצה המכהן, שהוא "יהודי מאוד חמוד אבל לא, לא, לא, לא". לשאלתי האם זהו ספין, השיב סלע: "חס וחלילה. אני עושה כל מיני בדיקות, טרם התקבלה החלטה".
נחזור להתחלה. אז האם יש סיבה להזיל דמעה על מות האידאולוגיה? ערן דגני, יו"ר כפר אלדד, חושב שההפך הוא הנכון. "אני אוחז בשני כובעים, האחד של איש נדל"ן והשני של איש התיישבות. לכאורה נראה כאילו הכובעים האלו סותרים, אבל אני רואה אותם ככובע אחד. כשמדברים על נדל"ן ביו"ש, אנשים לא מבינים בכלל על איזה סכומים מדובר, וזה מה שיציל את יו"ש. אני מלווה המון ועדי יישובים בתהליכי תכנון ובנייה כדי לעזור להם לפתח את היישוב. זו עת רצון. ממשלה ימנית וממשל אמריקני אוהד, וזו ההזדמנות שלנו ליישב את אדמות המדינה. הדבר הכי טוב שיכול לקרות ליהודה ושומרון זה שיתפסו את הקרקעות כנכס לאומי והון לא ממומש. ראשי המועצות צריכים להבין שאין מה להשקיע בסיסמאות ושלטים. צריך להשקיע בבנייה, בהיתרי בנייה, בניהול פרויקטים ועידוד יזמים". 
