מחזה לא שגרתי נראה ביום שלישי השבוע בבסיס החטיבה המרחבית בנימין, על יד היישוב בית־אל. לוחמי מילואים השתלטו על מבנה בבסיס, ותרגלו במשך דקות ארוכות פשיטות ומעצרים על בית פלסטיני. הם גויסו בשעת בוקר מוקדמת, וזמן קצר לאחר שלבשו מדים כבר נכנסו בזריזות לתפקיד הלוחמים.
אחרי שקיבלו את רוב הפרטים על המבוקש שהם נדרשים "לעצור", לבשו המילואימניקים את האפודים הקרמיים, בדקו את תקינות מכשירי הקשר והסתדרו בתוך המבנה המאולתר בהתאם למיקום המדויק של כל לוחם בכוח. הלוחמים, שיום אחד קודם לכן עסקו בעולמות אחרים לחלוטין, בדקו את התיאום ביניהם ובחנו עד כמה הם עדיין חדים וערוכים לביצוע המשימה של מעצר מבוקשים.
תרגול הפשיטה הזה בוצע לקראת פעילות מעצרים רחבה, שאליה הצטרפו במהלך הלילה שבין שלישי ורביעי. "זה תרגיל שאנחנו עושים הרבה שנים", אומר קצין מילואים בחטיבה. "מהניסיון למדנו שאין טעם לבצע אימונים בלבד, אלא צריך שהלוחמים יעשו פעילות ממשית ומעצרים". יחד עם עוד מאות מילואימניקים הם פשטו על הכפר בידו, מצפון־מערב לרמאללה, והחלו בגל מעצרים נרחב.
"השטח לא משתנה, הוא נשאר אותו דבר. זה נותן לנו יתרון ענק", ממשיך קצין המילואים. "לעומת מי שמתכונן לגזרה בלבנון, כאן אני יכול ללכת רגלית ולהגיע לאן שאני צריך לפעול. מה שמשתנה הוא האויב, שפעם זורק אבנים ופעם מיידה בקבוקי תבערה, אבל השטח נשאר אותו דבר ואפשר ללמוד אותו ולהתכונן אליו".
תרגיל המילואים הזה תוכנן מראש, ומטרתו להכין את גדודי המילואים של החטיבה המרחבית לקראת תקופת הסלמה ביטחונית. מלבד ההכנה לפעילות המעצרים הלילית, התוכניות האופרטיביות חודדו ועברו רענון ואישורים, לפני שאופסנו במגרות ליום פקודה.
זעם לא אותנטי
המעצר שאליו יצאו אנשי המילואים שולב בתרגול שבא לדמות הסלמה אפשרית. בשבועות האחרונים, בעקבות הצהרת הנשיא טראמפ כי ארה"ב מכירה בירושלים בירת ישראל, גבר החשש כי הידרדרות כזו אכן תתרחש. בפועל אכן נרשמו אירועי אלימות ו'טרור עממי' של יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, אך הפרות הסדר והעימותים היו בעצימות נמוכה לעומת החששות שהובעו בהערכות המצב של מערכת הביטחון, והשקט היחסי נשמר.
"הרגשנו עלייה מסוימת באלימות סביב הכרזת נשיא ארה"ב, אבל בימים האחרונים יש כבר דעיכה", אומר קצין בכיר באוגדת יהודה ושומרון. רבים ממעשי האלימות התרחשו באזור רמאללה. בין היתר נרשמו פיגוע ירי נגד אוטובוס ישראלי בצומת המשטרה הבריטית שמצפון לעפרה, ללא נפגעים (10 בדצמבר), ופיגוע דקירה נגד לוחם מג"ב במהלך התפרעויות בכיכר איו"ש (15 בדצמבר). במקרה האחרון, מחבל תושב חברון שעמד יחד עם קבוצת עיתונאים מקומית רץ לעבר חייל ודקר אותו. אחרי שנורה פתח את מעילו, והציג את מה שנראה כחגורת נפץ. אותה חגורה מוחזקת בידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים וטרם נבדקה על ידי צה"ל, אך על פי ההערכות מדובר בחגורת דמה.
"הייתה תכונה של יציאה משמעותית יותר לצירים, אבל מעבר לכך זה לא התרומם. לא הייתה אנרגיה. היו ברחוב הפלסטיני המון קריאות לימי זעם ושביתות, אבל הניסיון לייצר אנרגיה המונית לא הצליח", מתאר הקצין הבכיר.
הפרות הסדר המשמעותיות יחסית התרחשו בימי שישי, סביב התפילות במסגדים, אך המספרים נותרו רחוקים מאירועים דומים בעבר במוקדי החיכוך הקבועים במחנות הפליטים קלנדיה או ג'ילזון, שאליהם נהרו אלפי פלסטינים. אל כיכר איו"ש למשל, אחד המוקדים הקבועים להפרות סדר, הגיעו רק כמה מאות כדי להתעמת עם כוחות הביטחון, בניגוד לניסיונות לחמם את האזור ולהביא מפגינים במספרים גדולים.
"הייתה אולי מעט יותר אנרגיה בימי שישי, אבל באופן יחסי עדיין מדובר באירועים קטנים וחלשים", אומר הקצין. האדישות הגוברת איננה חדשה ברחוב הפלסטיני, וגם הכעס והזעם שהצהרת טראמפ עוררה לא שינו אותה. הצהרות המנהיגים וקריאות חמאס ופת"ח להבעיר את הרחובות לא חלחלו אל השטח, והתושבים בחרו שלא לציית להן.
אני שואל את הקצין מדוע לדעתו הכעס הפלסטיני לא תורגם הפעם למחאה אלימה ונרחבת, ומהו ההסבר לשקט היחסי. "חשוב שנהיה צנועים, הרבה פעמים אנחנו לא שולטים בנתונים ובניתוחים כמו שאנחנו רוצים", הוא פותח. "בזמן שביתת האסירים, שהשתתפו בה 1,400 איש בתוך בתי הכלא, הערכנו שהרחוב הפלסטיני ירעד. בסוף מה קרה? כלום. אתה רואה את זה ושואל את עצמך מדוע אירוע גדול ומתוקשר כל כך של שביתת אסירים לא הפך את הרחוב. אני מעריך שיש ברחוב הפלסטיני סוג של אנטגוניזם לכל דבר שהוא מאורגן ומסודר. אם ההתנגדות לא נתפסת כמשהו שבא מלמטה, מהשורשים, אין דינמיקה וזה לא מתרומם".
עם זאת, יש לו גם הסבר מהותי יותר: "מה שמוציא את השטח מאיזון הוא הסכסוך הדתי. כל עוד מדובר על אירוע לאומני־מדיני, הרחוב אינו מביע עניין כל כך. הנושא הדתי מתניע את העסק ומצית את הניצוץ. למרות שבהצהרה האמריקנית דובר על ירושלים, שאמורה להדליק את הרחוב הפלסטיני, זה עדיין לא היה אירוע דתי אלא מדיני. הכרזת טראמפ לא הביאה למשהו ממשי בשטח; זו הצהרה, בניגוד למשל לעימות על המגנומטרים בהר הבית בקיץ האחרון. ברגע שזה מגיע למישור הדתי, זה הופך ברגע אחד מניצוץ לבערה", הסביר הקצין הבכיר.
אשוח בכיכר
בחצי השנה האחרונה גזרת בנימין היא הרגישה ביותר מבחינה ביטחונית. בשני פיגועים קטלניים באזור נהרגו שישה ישראלים. ביולי נרצחו בפיגוע דקירה ביישוב נווה־צוף (חלמיש) יוסף סלומון ושני ילדיו חיה־אסתר ואלעד. בפיגוע ירי בספטמבר נרצחו בכניסה ליישוב הר־אדר לוחם מג"ב סמ"ר סולומון גברייה, ושני אנשי הביטחון יוסף עותמאן ואור אריש.
המציאות הביטחונית והאזרחית הופכת את מרחב רמאללה לאחד המורכבים בגזרת יו"ש. החטיבה אחראית לשטח של 1,100 קמ"ר ובו 40 יישובים ישראליים ו־100 אלף מתיישבים, לצד 92 כפרים פלסטיניים שבהם מתגוררים כחצי מיליון תושבים. לשם המחשה – גודל השטח דומה לזה של גוש דן ללא בת־ים. מרחב החטיבה כולל 200 קילומטרים של כבישים משותפים לישראלים ולפלסטינים – ציר 60, ציר חוצה בנימין (465), דרך אלון וכביש 443.
רמאללה, הבירה בפועל של הרשות הפלסטינית, ממחישה את השינויים שהחברה הפלסטינית עוברת בשנים האחרונות, העשויים להסביר את השקט היחסי עד כה. רמאללה חשובה לא רק בשל סמלי הממשל הנמצאים בה כמו המוקטעה או בתי המשפט, אלא גם בזכות מרכזי המסחר הגדולים, דוגמת מרכז התקשורת הגדול של חברת הסלולר המקומית 'ג'וואל'. אלו מביאים אל העיר מדי יום כ־100 אלף פלסטינים מרחבי יהודה ושומרון. בצה"ל מעריכים כי גם הפלסטינים מבינים כי שיבוש של אורח החיים פוגע בהם לא פחות.
"גבעת הטנק" הצמודה למפקדת אוגדת יהודה ושומרון היא נקודת תצפית ישירה לכיכר איו"ש. בימי מבצע 'חומת מגן' ב־2002 הוצב על הגבעה הזו טנק ומדי יום הוא ירה פגזים לעבר המבנה הסמוך לכיכר, שמחבלים ירו ממנו ללא הרף לעבר כוחות צה"ל. עד לא מזמן עוד ניכרו פגיעות הטנקים באותו מבנה, אלא שבימים אלו מוקם במקום מלון בוטיק חדש. בצמוד לו נפתח רק לפני חודשיים מלון 'כרמל', הגובה 800 שקלים ללילה אחד.
בשבועות האחרונים הוצב בכיכר מנרה, ה'טיימס סקוור' הפלסטינית, עץ אשוח לכבוד חג המולד. הנורות שהוצבו על העץ כובו לאחר נאום טראמפ, אך כעבור כמה ימים הודלקו בחזרה. זוהי רמאללה בשגרה, המנהלת חיי מסחר ובילוי שוקקים, והמגמה הזו נשמרה גם בשבועות האחרונים. בראיית צה"ל, ובניתוח של אירועי השבועות האחרונים, נראה שהרחוב הפלסטיני אינו זועם כפי שניסו לצייר אותו, ובוודאי לא כפי שארגוני הטרור שאפו.
לקחי תמימי
אירוע אחר שהעלה את מרחב רמאללה לכותרות היה הסרטון שבו נראתה הנערה עהד תמימי מקללת ומכה חייל וקצין צה"ל ליד ביתה בנבי־סאלח. הסרטון הצית ויכוח נרחב סביב תגובת המפקד שלא עצר את תמימי, והמשיך הלאה כאילו לא קרה דבר. בצה"ל אומרים כי הצבא מכין את לוחמיו לקראת אירועים מסוג זה, ומתרגל מקרים שונים ותגובות אליהם.
עד פרסום הסרטון ברשתות החברתיות הפלסטיניות, האירוע לא היה מוכר למפקדי הצבא. מפקד הפלוגה שהותקף באלימות תיאר בתחקיר כי לא חש שמדובר באירוע חריג. הוא זכה לגיבוי של מפקדיו, אף שעד שהתגלה הסרטון הוא לא דיווח כלל על שנעשה. "הוא סיפר שבזמן אמת הניח שאותה תקיפה היא החלק הטפל בהפרת הסדר", מוסר הקצין הבכיר.
תמימי איננה חדשה בנוף והיא מוכרת מאוד לכוחות, על רקע מעורבותה הערה בהפרות הסדר באזור. "הפעולות המקצועיות שצריך לבצע מבחינתנו הן מימוש מעצר – או באותו רגע או בהמשך – אבל תוך זמן קצר וקרוב לאירוע, ולא לחכות איתו מיום שישי ליום שני", מבהיר הקצין הבכיר. "אלה חלק מהדברים שנגענו בהם בתחקיר האירוע. אבל הגיבוי שלנו למפקד ולפעולות שביצע הוא מוחלט, למרות שניתן היה לבצע מעצר מיד".
זה שנתיים וחצי שגזרת יהודה ושומרון חווה עליות וירידות באירועי הטרור, והכוונות לפגוע בישראלים ובחיילים לא נעלמו. ראש השב"כ נדב ארגמן חשף השבוע בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת כי 400 פיגועים משמעותיים סוכלו השנה בשטחי יו"ש, ובהם פיגועי ירי, מטען, חטיפה, התאבדות וכן פיגועי דריסה ודקירה. חמאס רואה את יו"ש כחצר האחורית של רצועת עזה, ושולח את אנשיו לנסות לערער את היציבות הביטחונית באזור. ראשי ארגון הטרור שואפים לעשות פיגועים, אך אינם מעוניינים לצאת משטחי הרצועה כדי שלא יידרשו לשלם מחיר בעצמם.
לצד 400 הפיגועים המשמעותיים שסוכלו, במהלך 2017 נרשמו 54 פיגועים הכלולים בכותרת 'טרור לא ממוסד', ובוצעו בידי מחבלים בודדים וחוליות עצמאיות. זוהי ירידה משמעותית ביחס לשנים קודמות – 108 פיגועים בשנת 2016, ו־163 בשנת 2015. על פי נתוני השב"כ, במהלך השנה היוצאת נעצרו יותר מ־1,100 מפגעים בודדים פוטנציאליים. "זיהוי של מפגעים כאלה הוא עבודה מורכבת", מסביר הקצין הבכיר. "אנחנו עדיין רואים שישנה תכונה בשטח, וארגונים שונים מנסים לאתגר אותנו ולהוציא את המרחב מאיזון".
