רס"ן במיל׳ יצהר הופמן הי"ד, שנפל שלשום בקרבות ברצועת עזה, הוא הבוגר השני של הישיבה התיכונית "נווה שמואל" באפרת שנופל ביממה שחלפה, לאחר נפילתו של רס"ב יובל ניר הי"ד. הופמן הוא החלל התשיעי שאיבדה הישיבה מאז ה-7 באוקטובר, בהם שלושה תלמידים שלמדו באותה כיתה.
בשיחה עם אתר מקור ראשון אומר מנהל הישיבה, חזי זכריה, כי חשוב להדגיש לא רק את המורשת והרוח של התלמידים במקביל לאבל והשכול. "אלא גם את העשייה, ההשראה ותעצומות הנפש ואת הדרך הערכית שהם מותירים אחריהם, למען נלמד כולנו", הוא אומר ומודה כי למרות הקושי בפרסום, תשעה הנופלים שמגיעים ממחזורים שונים ותקופות מגוונות הם לא רק נתון סטטיסטי יבש: "כל אחד הוא עולם ומלואו, ויש לו דרך אחרת משלו. סמו שהיה לוחם חוד בגדוד 202 לא דומה לדישון שהתנדב דרך מסלול ההסדר לסיירת גבעתי, שלא דומה לרוזנצוויג או לקלמנזון שהוא ותיק יותר וחילץ אנשים מבארי".
קצב האירועים וההודעות על הנופלים מזכיר לזכריה ולצוות הישיבה אחד מהפסוקים המוכרים מספר איוב: "עוד זה מדבר וזה בא", בעיקר לאור ה-24 השעות האחרונות בהן נפלו יובל ניר ויצהר הופמן. "יצהר נפגע והיה יכול לשבת בבית אבל בחר לחזור להילחם. הוא אהב את החיים מאוד אבל גם החזיק באידיאל הטהור של להיות ראשון למרות שאתה פצוע. זה הבחור. האתגר שלי כמנהל הוא להכיר לכולם ולצוות את האוצרות האלה", הוא מספר ומתייחס להבדל ביחס שיש בישיבה בין הנופלים הצעירים יותר לוותיקים:
"מאותה כיתה נפלו שלושה, הם מוכרים לתלמידים – היו מדריכים שלהם בתנועות נוער, היו בי"ב כשחלק מהתלמידים היו בט' והצוות מכיר אותם. מעגל כאב נוסף הוא שהאחים שלהם לומדים פה היום. המעגל של החבר'ה הבוגרים יותר, הוא ותיק יותר ופחות נוכח פה בבית המדרש ולכן האתגר שלנו הוא להנכיח ולהנציח אותם". במסגרת הזאת הם הביאו את אחיו של אלחנן קלמנזון ז"ל לשוחח עם התלמידים, וגם יצרו לוח זיכרון חדש שיש בו את שמות הנופלים מהמלחמה הזאת והסיפורים שלהם, זאת לאור המקום שנגמר בלוח הנופלים הוותיק של הישיבה.
"מצד אחד זה מאתגר, קשה וכואב, אבל מצד שני, תלמיד שעובר במסדרון ורואה את הלוח החדש, מבין את הערכים ותעצומות הנפש, כאילו ישב איתם באותו ספסל לימודים. התלמידים קיבלו החלטה ובנו פינות הנצחה חיות ולא דוממות – מגרש כדורעף, גינות ופינות ישיבה", אומר מנהל ישיבת נווה שמואל ומדגיש כי הלך הרוח של התלמידים בתקופה הזאת השתנה מעט.
"אנחנו רוצים שהם ימשיכו לעשות שטויות. שיחיו את החיים שלהם ושיהיו תיכוניסטים. שלא ידלגו על שלבים. הייתה לנו דילמה עם התלמידים סביב אירועי פורים בצל המלחמה. התלמידים הציגו תכנית שיש בה את כל הסרטונים ומצד שני, הם בנו קומה נוספת של פעילות ערכית לזכר הנופלים – סיוע למפונים, לילדים עם צרכים מיוחדים וחבילות לנשות המילואימניקים. לא היינו רוצים שהם יתבגרו לנו מהר מידי ויחד עם זאת, היינו רוצים שהם ינצלו את התקופה הזאת לפעילות אחרת, והם ממציאים את עצמם מחדש".
איזה אמירה של הישיבה לדעתך עומדת מאחורי מספר הנופלים?
"התמה הכי יפה בעיניי, שעולה בשיח עם תלמידים, זה שהם מבקשים להתנדב על חשבון שעות לימודים. אני כל כך שמח על הדילמה הזאת כי לא משנה מה נחליט בסופו של זה – זה יהיה טוב. יש פה קריאה להעצמה של משהו שהוא מעבר להיותנו תלמידים, אלא להיותנו בני אדם בעולם הנתינה. יש פה קבוצות שלמות שמתנדבות והנתינה היא חלק מה-DNA של המקום הזה. אנחנו לא עושים אימונים והכנה לצבא, אבל פותחים צוהר לקהילה הרחבה של עם ישראל. ערבי גשר עם חילונים, שבתות עם חרדים, ואירוח בישיבה של ילדים עם צרכים מיוחדים. כל אלה גורמים לתלמידים להבין שיש עולם שלם בחוץ. בנוסף, זה גם נאה דורש ונאה מקיים, אנחנו כצוות מגוייסים, לכל אחד יש את היחידה והפעילות שלו. אני עד עכשיו מגוייס, כבר קרוב ל-120 ימים. אנחנו משדרים דוגמה אישית שזאת הדרך החינוכית הכי חשובה, ולא רק במילים".
מסר נוסף שמבקש זכריה להוסיף הוא ש"אחד ועוד אחד גדול משתיים. הסיפור שלנו כעם והחיבורים חוצה מגזרים. כל אחד בצוות מעביר בדרכו שאם אפשר להילחם יחד, וחס וחלילה גם להיקבר אחד לצד השני, אז מותר וחייב לחיות אחד יחד עם השני. כולנו עמדנו יחד בהר סיני וכנראה שגם אז היו דעות שונות אבל מצאנו את המכנה המשותף הרחב. אפשר לחיות ביחד. אנחנו יחד עם כל עם ישראל, כמו בעזה ובבתי העלמין, כך גם בניהול החיים המשותפים שלנו כעם, זו נקודת החוזקה שלנו".
"לקח נוסף שלי הוא שיש תלמידים שהכישרון בלימודים שלהם מתבטא בצורה מסוימת בתקופה בבית הספר, אבל ביום מן הימים מזהים שיש להם כשרון עוד יותר גדול בתחומי החיים, וזה גורם לך כמחנך להאמין עוד יותר בתלמידים. בעקבות זאת שיניתי את ההערות שלי בתעודות להארות, של העצמה ופירגון, כי יש פה אנרגיה פוטנציאלית של תלמידים שנכון יותר להסתכל עליהם כאנשים עם תעצומות נפש והכישרונות האלה בוא יבואו, ולכן האמונה שלהם בתלמידים הייתה חזקה, אבל התחזקה עוד יותר בעקבות המלחמה", הוא מסכם.
נשיא וראש רשת 'אור תורה סטון', שישיבת נווה שמואל היא חלק ממנה, הרב ד"ר כתריאל ברנדר, ספד לשני הבוגרים, יצהר הופמן ויובל ניר הי"ד, שנפלו השבוע בקרבות בעזה: "הם מייצגים את החלק הטוב ביותר של ישראל ומגלמים את המהות האמיתית של הציונות הדתית. הם מסמלים את האידאל של חברה הבנויה על עקרונות של מסירות, אחדות, אחווה, אחריות ומחויבות עמוקה לערכי התורה והיהדות, ומייצגים דור שמחוייב לאידיאל שלא זכינו לו מעל 2000 שנים, דבקות לספרא ולסייפא. הם, כמו גם שנים עשר הבוגרים הנוספים שאיבדנו מאז החלה הלחימה וכלל החללים, התגייסו למלחמת המצווה הזו, מתוך תחושת שליחות גדולה והקריבו את חייהם לא רק למען ביטחונם של אזרחי ישראל ומדינת ישראל, אלא למען העולם החופשי כולו. אנו מתפללים שנוכל, כל אחד מאתנו וכולנו כחברה, להישאר ראויים לקורבן הגדול אשר הם ומשפחותיהם הקריבו עבורנו. יהיה זכרם ברוך".
