מאמר דעה בעיתון האמריקני המשפיע, ה"וול סטריט ז'ורנל", טוען כי למרות שהתקשורת האמריקנית לא משקפת את זה, ישראל מנצחת את חמאס בעזה. כותב המאמר מתאר את גודל ההישג של צה"ל בכיבוש הרצועה וטוען כי חמאס פועל בכל כוחו כדי לגרום למעצמות המערב להפסיק את תמיכתן בישראל.
מאמר הדעה, שהתפרסם תחת הכותרת "ההתקדמות הבלתי מסופרת של ישראל בעזה", נפתח בפנייה אל הקוראים: "אולי פספסתם את זה בתוך התבוסתנות התקשורתית, אבל ישראל מנצחת במלחמה שלה בעזה. אבדותיו של חמאס גוברות, והתמיכה במאמץ המלחמתי הישראלי נמשכת ברחבי העולם זמן רב מכפי שציפה חמאס. המלחמה רחוקה מסיום, אבל המעוז הדרומי של חמאס, חאן יונס, נופל. אזרחים בורחים החוצה ושאר הכוחות של חמאס במערב העיר מוקפים. הם עומדים בפני התקפה ישראלית מכל הצדדים, וישראל נלחמת כעת במלוא בכוח גם מתחת לפני הקרקע".
המאמר ממשיך ומתאר את גודל ההישגים של צה"ל במלחמה: "ההגבלות של ממשל ביידן והזהירות ישראלית האטו את המלחמה, אך קחו בחשבון שהקרב על מוסול ב-2016-17 נגד דאעש ארך תשעה חודשים. "מוסול", כותב ג'ון ספנסר, ראש תחום לימודי לוחמה אורבנית במכון המלחמה המודרני של ווסט פוינט, "היה קרב אחד בעיר אחת נגד 3 עד 5 אלף חמושים עם הגנות מוגבלות. ישראל נלחמת בקרבות מרובים בשבע ערים נגד 30,000 חמושים עם ערים צבאיות תת-קרקעיות שנבנו מתחת לשטחים אזרחיים".
בהמשך המאמר נכתב כי "ישראל זקוקה לזמן כדי להשיג ניצחון, וחמאס סומך על מעצמות המערב שיימנעו זאת ממנה. מלחמת עזה ב-2009 (עופרת יצוקה) הופסקה לאחר שלושה שבועות, מלחמת 2014 (צוק איתן) לאחר שישה שבועות. "אסטרטגיית CNN" של שימוש במגנים אנושיים כדי להשיג אהדה תקשורתית עבדה בכל פעם עבור חמאס". אבל הפעם זה לא קורה. 7 באוקטובר היה אכזרי מדי. המלחמה הזו החלה לפני 120 יום, וארה"ב ואירופה מסרבות לקרוא להפסקת אש. ישראל אומרת שהיא הרגה, נטרלה או עצרה כ-20,000 מתוך 30,000 אנשי חמאס ופירקה 17 מ-24 גדודי הלחימה של חמאס בעזה. ההפסדים מנעו מחמאס לבצע תמרונים צבאיים וכמעט והפסיקו את ירי הרקטות שלו, ירידה של יותר מ-95 אחוזים מהימים הראשונים של המלחמה".
כותב המאמר ממשיך ומנתח את צעדי הממשל האמריקני: "ישראל שחררה 110 בני ערובה, אך מנהיגיה נמצאים תחת לחץ מבית כיוון ש-132 אזרחים עדיין נמצאים בשבי. ממשל ביידן משתמש בלחץ המקומי הזה כמנוף דיפלומטי לקידום הסכם שחרור בני ערובה תמורת הפוגה ארוכה במלחמה, שהוא מקווה שתהפוך להפסקת אש. זאת למרות שהשארת חמאס בשליטה בשטח היא ההגדרה של תבוסה ישראלית. לאחר שהחטיבות האחרונות של חמאס יובסו, ייקח זמן לנקות את עזה מחוליות ותשתיות טרור. ישראל מטהרת שטח עירוני ומנהרות ב"קצב היסטורי", כותב מר ספנסר, אבל המנהרות עצומות וחיילים מוצאים תחמושת כמעט בכל בית".
בהמשך המאמר הכותב שואל: "האם התמיכה הפוליטית של ארה"ב תחזיק מעמד? ממשל ביידן ממשיך באספקת אמצעי לחימה וכיסוי דיפלומטי שיהיה לו קשה להפסיק. סקר CAPS-Haris האחרון של הרווארד מגלה שרוב גדול של אמריקנים תומכים בישראל ובמטרות המלחמה שלה. גם המנהיגים הנבחרים באירופה מחזיקים בקו, ואף מדינה ערבית לא פרשה מהסכם אברהם. רק איראן, שהסלימה את מלחמתה האזורית נגד ארה"ב, מפעילה לחץ. אפילו בית הדין הבינלאומי של האו"ם נרתע מלהורות על הפסקת אש".
כותב המאמר מסכם ואומר כי "ניצחון במלחמה אינה מבטיחה השגת שלום לאחר מכן, אבל היא חיונית לביטחון ישראל ולסיכוי של הפלסטינים לחיות חיים נורמליים בעזה".
