אוניברסיטת בן גוריון בנגב הודיעה על הקמת מכון לאומי לעיצוב וחקר מדיניות אקלים, אליו שותפים בית הספר לקיימות ושינויי אקלים והפקולטה לניהול באוניברסיטה. מי שנבחרה למנכ"לית המכון החדש היא תמר זנדברג, שרת הגנת הסביבה לשעבר, מהלך אשר זכה לביקורת על מינוי פוליטי של אשת שמאל, ללא רקע אקדמי ומחקרי בתחום.
"מי שעומד בראשות מכון מחקר מדעי בתוך מוסד אקדמי לא אמור להיות בעל השכלה ורקורד של פרסום מאמרים בתחום? למה האוניברסיטה ממנה פוליטיקאית בלי שום השכלה רלוונטית לעמוד בראש המכון?", כתב העיתונאי אבישי גרינצייג בטוויטר.
בתגובה לביקורת אומרים באוניברסיטת בן גוריון כי הם חיפשו דמות עם ניסיון בניהול מדיניות ועם יכולת לחבר את העולם האקדמי לציבור הרחב ולמקבלי ההחלטות.
בוועדת האיתור לתפקיד היו חברים פרופ' ירון זיו, ראש בית הספר לקיימות ושינויי אקלים, ופרופ' מיקי מלול, שבתום שלושה שלבי מיון, אליו ניגשו עשרה מועמדים, בחרו בזנדברג לתפקיד.
בשיחה עם מקור ראשון מספר פרופ' מלול על ההחלטה למנות את השרה להגנת הסביבה למנכ"לית המכון. "לשלב השלישי עלו שלושה מועמדים מאוד טובים – אחת שהייתה מנכ"לית של גוף לקיימות וסביבה, אחר הקים עמותה משמעותית בתחום והשלישית הייתה תמר זנדברג. כולם נדרשו לאותן דרישות: להכין מצגת עם חזון ובעקבותיה לנהל שיחה של שעה וחצי באנגלית. הם לא נבחנו על רגל אחת", הוא אומר, ומספר כי זנדברג בלטה בעבודת ההכנה שלה ובתוכנית שהציגה. "כששמענו אותה הבנו שיש כאן משהו מעבר".
פרופ' מלול מספר כי במהלך השיחה עם זנדברג, הוא עצמו העלה את החשש משיוך פוליטי של המכון. "אני לא נחשב מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, להיפך, ושאלתי אותה שאלות קשות לגבי שימוש במכון לצרכים פוליטיים, זיהוי המכון מבחינה פוליטית ושאלות קונקרטיות לגבי אג'נדה, כי מעבר לזיהוי הפוליטי יש עניין של לאן המכון הולך. גם במדיניות של סביבה ואקלים יש הבדל בין ימין לשמאל. הדעות שלי שונות מאוד מפעילי סביבה ואני לא רואה את המכון כמו שהשמאל מוביל את תחום הסביבה אלא כמכון מקצועי, עם נתונים והובלת מדיניות".
"אמרתי לה שאנחנו לא רוצים להיות מחבקי עצים. כי הרבה פעמים פעילי אקלים פועלים על פי מדיניות שלא מחוברת למציאות הקיימת. היא התחברה לזה, אמרה שהיא מחוברת לנושא המקצועי, עם רצון לבסס את הדברים והנתונים ושהיא מבינה ויודעת שיש אילוצים והבדלים בין אידיאלי לאופטימלי. שאלתי אותה על הנושא הפוליטי בצורה ממוקדת ואמרתי לה שאנחנו רוצים לעבוד עם כולם, עם ימין ושמאל, גם עם סמוטריץ'. היא אמרה שהיא עובדת אתו וענתה תשובות יפות. היא שכנעה אותי שזה בא לה טבעי. זה לא יכול להיות מכון שעובד בשירות השמאל, וזה היה חשוב להבהיר את הדברים וקיבלנו את ההבהרות", אומר דיקן הפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון.
לגבי הטענה מדוע לא מונתה מישהי בעלת רקע אקדמאי בתחום האקלים, מדגיש פרופ' מלול כי במכון יש שני ערוצים של ניהול: אקדמי ופרקטי. "שני חוקרים אקדמיים מובילים את הצד האקדמי: אופיר רובין וסתו רוזנצוויג, הם מומחים ומובילים את התחום. זאת התשתית לפעילות של המכון ועל בסיס המחקרים אנחנו בונים ניירות עמדה ומייצרים את הסמכות האקדמית. במקביל, יש את המנכ"לית הפרקטית. היא תחבר אותנו לשרים הרלוונטיים, לעמותות וארגונים עסקיים שעוסקים בסביבה. אנחנו באקדמיה פחות טובים בזה, ופחות נמצאים בפרקטיקה. היא כמו צינור כדי להעביר את הדברים לפרקטיקה".
בנוסף, בקול קורא שהאוניברסיטה הוציאה לתפקיד בחודש אוגוסט האחרון, לא מצוין רקע אקדמי כחובה להגשת מועמדות.
אין חשש שהיא תערב את האג'נדה שלה בתחום האקדמי?
"זה לא רלוונטי. לחוקרים אי אפשר לומר דברים כאלה. יש להם את החופש האקדמי שלהם. הם עצמאיים ולא מתערבים להם בתוצאות. יש המון פוטנציאל השפעה למחקרים שלנו אבל אנחנו לא מגיעים לתקשורת. האקדמיה יכולה להביא הרבה דברים טובים לחברה וזה מה שאנחנו מנסים לעשות. להנגיש את המחקרים לציבור הרחב ולמקבלי ההחלטות".
זנדברג עצמה אמרה: "אני שמחה להצטרף לאוניברסיטת בן גוריון ולהוביל מוסד שבבסיסו חזון שיחולל מהפכה במדיניות הסביבה והאקלים בישראל. בתקופה של איומים ואתגרים, משבר האקלים הוא אתגר שלא נדחק לשוליים ולא הולך לשום מקום. המחקר והמדע האקלימי בישראל ובעולם מתקדמים במהירות, ויחד איתם עלינו לעצב מדיניות שתיגזר מהמדע ושתשפיע על המציאות בצורה האפקטיבית ביותר ובפרק זמן קצר. משבר האקלים חמור משחשבנו, וכבר הגענו לאמצע 'העשור הקובע' שבו על האנושות לשנות כיוון. המשמעות היא שעלינו לפעול עכשיו, ולעשות זאת בצורה הנכונה ביותר. בתקופה הקרובה, המכון ישים דגש על ההקשרים האקלימיים של הצמיחה המחודשת של ישראל והאזור".
