1962 שנים לאחר שחיטת הפרה האדומה האחרונה בידי ישמעאל בן פיאבי (ישמעאל כוהן גדול), וככלות עשור של מרוץ שעורך מכון המקדש להשגת פרה אדומה תמימה בשלל אפיקים שעד כה טרם הוכיחו את עצמם, נדמה שכעת הולכים ומתקרבים אל היעד, ושהוא אפילו עשוי להיות מטרה בת השגה בטווח הזמן הנראה לעין. ובכל זאת, משיחה עם הרב עזריה אריאל ממכון המקדש, עולה הרושם שהמשוכות בדרך אל היעד השאפתני וההיסטורי רחוקות מלהיות פשוטות לצליחה, ובוודאי אינן מתמצות באיתור פרה בצבע המתאים. כרגע אנחנו עוד עמוק בשלב התיאוריה במאמץ היהודי בן ימינו להשגת אפר פרה אדומה – האמצעי היהודי לטהרה מטומאת מת.
דבר אחד בטוח: לרב עזריה אריאל – בנו של מייסד מכון המקדש הרב ישראל אריאל, ואחד האישים הבולטים במאמץ הפרה האדומה – אין כל כוונה לעגל פינות כדי לקצר את המסע אל היעד, נכסף והיסטורי ככל שיהא. אם הוא לא יהיה משוכנע לחלוטין שהמיזם כשר וראוי מבחינה הלכתית, הוא לא ייגש לשלבים הבאים, המעשיים.
אחרי שלל ניסיונות סיזיפיים לגדל פרה אדומה תמימה בשנים האחרונות, ניסיונות שלא פעם התגלו לאחר מעשה כבוסריים ומגושמים, עומדות על הפרק כיום חמש פרות אדומות שיובאו מארה"ב וגדלות במרכז המבקרים שנפתח לשם כך בתל שילה. חלקן לפחות כבר הגיעו לגיל שנתיים, המתאים לשמש כפרה אדומה, אלא שהן חצו את קו הגמר עם לא מעט שערות לבנות. שערות לבנות או שחורות אינן פוסלות אוטומטית את הפרה מלהיחשב לאדומה תמימה, אלא רק במקרה ששתי שערות כאלו צומחות ממקור צמיחה אחד. מידת הקרבה של השערות הלבנות זו לזו והאם הן אכן פוסלות את הפרות מלשמש לייעודן – זהו אחד הנושאים שעתידים לעלות לדיון בבית המדרש לענייני פרה אדומה שהרב עזריה אריאל פתח בשנה האחרונה בחסות מכון המקדש.
בבית המדרש הזה, שעיקרו מתבסס על דיון בקבוצת דוא"ל, מלובנות אט־אט הסוגיות הרלוונטיות בידי יותר מעשרים רבנים המעורים בתחום. רובם חרדים, אגב. הרב עזריה אריאל עמל בשנים האחרונות על כתיבת ספר רב־כרכים בענייני הפרה, וטיוטה של הכרך הראשון, שעברה להערות בין בכירי הפוסקים, כללה כ־600 עמודים. התוצר הסופי יהיה כנראה עבה בהרבה.
"עוד לא הגענו להחלטה סופית בעניין כשרות הפרות הנוכחיות ואנחנו במעקב אחריהן", מציין הרב עזריה אריאל, ומוסיף שמצב האדמימות של הפרות הללו טוב יותר משהיה לפני שנה: "כנראה הן עברו טראומה בטיסה ארצה וגם הבדלי האקלים בין אמריקה לישראל גרמו להן זעזוע. בכל אופן, טבע הפרות הללו הוא שבכל חצי שנה הן מחליפות את שערן, מה שנותן להן הזדמנות נוספת לשוב ולהיות אדומות תמימות. זה קשור גם לתזונה".
פרה בהסכמה
בינתיים, יש לציין, נוטות רוב הדעות לאשר את מסקנותיו של הרב אריאל בטיוטת הספר. דיון מרכזי שכבר נערך בבית המדרש לענייני הפרה האדומה נגע במעמד כוהני זמננו, ואם אפשר להסתמך על כשרותם לצורך חידוש הפרה האדומה. הרב עזריה אריאל, שחשב בתחילה לכלול את מעמד הכוהנים כפרק בספר המקיף על הפרה, הבין שהעניין דורש דיון לעצמו ומתכוון בקרוב להוציא לאור ספר נפרד בעניין. גם טיוטתו כבר נשלחה לרבנים ולדיינים בשאיפה לגבש סביבו הסכמה רחבה. מסקנת הספר, אפשר לגלות, היא שמי שמקובל בציבור ככוהן יכול להיחשב ככוהן מיוחס לכל דבר ועניין, וזאת גם בהיעדר שושלת יוחסין מסודרת עד לכוהן ש"שימש על גבי המזבח", כלשון המקורות. מיותר לומר שיש בממסד הרבני כיום מי שמתנגדים לתפיסה הזו ומפקפקים בכשרות כוהני זמננו.
ההכרח לאתר שושלות יוחסין היה מאריך לאין שיעור את הדרך להפקת אפר הפרה. בהיעדר הדרישה הזאת היעד נראה קרוב יותר ובר השגה. עדיין קיימת האפשרות להעדיף כוהן ממשפחת כוהנים מוכרת יחסית, כפי שיש הנוהגים כבר כיום בנוגע לפדיון הבן.
שאלתי את הרב עזריה אריאל אם קיימת בכלל חתירה מצד הרבנים להגיע לשלב המעשי של הפקת האפר. "בתחילת הדרך הודעתי שבלי הסכמת שניים מפוסקי הדור מהשורה הראשונה – לא אתקדם לביצוע", הוא עונה. "אחרי שיחות עם עשרות רבנים מכל החוגים, הבנתי שקשה למצוא שניים כאלה כי קשה לפוסק להכריע בכוחות עצמו בשאלות שאין לגביהן מסורת פסיקה, ומצד שני הבנתי שההתנגדות לחידוש הפרה האדומה נחרצת הרבה פחות משחשבתי בתחילה.
"הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל, למשל, אמר לי שאין בכוחו להיכנס לשאלות האלה, והציע לי כתחליף לפנות לכולל שעוסק בענייני טהרות שיחרוש את התחום שתי וערב ולנהוג לפי הכרעותיו. על בסיס ההצעה הזאת נולד בית המדרש לענייני הפרה האדומה. אחרי שבית המדרש יעבור על כל הסוגיות הקריטיות וייתן אור ירוק, נוכל להתקדם למעשה. עד אז – לא. זה ידרוש עוד לפחות שנה של דיונים שם".
האם השיטה הזאת, לייבא ארצה את הפרות האדומות הטובות ביותר מארה"ב, תביא בסופו של דבר גם את הפרה המתאימה?
"אני מאמין שכן, אבל בסוף הקדוש ברוך הוא יקבע. כנראה לא סתם הוא הציב את המקדש במקום שקיימת לגביו רגישות מיוחדת, שכדי להזיז שם משהו בדרך הטבע נדרשת הסכמה רחבה בעם ישראל. חשבנו שאת הפרה האדומה נוכל לקדם בידי קבוצה קטנה שמעורה בעניין כשהשאר אדישים, וכעת מתחוור שגם בנוגע אליה נדרשת התגייסות של כלל הציבור.
"כך, למשל, עוד לא עסקנו בבית המדרש בשאלת המקום המדויק של שחיטת הפרה הזו בהר הזיתים. האם יש לעשות זאת דווקא בקו ישר מזרחה מקודש הקודשים או שאפשר גם בקו אלכסוני. אפילו לשאלה קטנה כזאת יש משמעות רבה מבחינת היתכנות המהלך, כך שיוכל להיעשות בלי להזדקק לאישורים שתלויים – שוב – בהסכמה ציבורית".
בין אדם למקום
האתר המיטבי לשחיטת הפרה, יש להבהיר, הוא חצר כנסיית דומינוס פלוויט במחצית שיפולי הר הזיתים. ספק אם בעלי המקום יתלהבו לאשר ליהודים לערוך שם טקס פולחן ייחודי, שגם ביהדות עוד לא זוכה להסכמה מקיר לקיר. ואלה רק טעימות ראשוניות מהמורכבות שעוד ממתינה למיזם ההיסטורי הזה. בין השאר נידונה בבית המדרש השאלה אם הכוהן השוחט את הפרה צריך ללבוש בגדי לבן כמו הכוהן הגדול ביום הכיפורים, או שמא הוא נדרש ללבוש אבנט "שעטנז" בצבעי תכלת, ארגמן ותולעת שני. כמו כן, נשאל אם עליו להיות כוהן גדול בדווקא, מה שכמובן מסרבל את המהלך. אחרי דיון ארוך נטו בבית המדרש לאשר את דעתו של הרב עזריה שדי בכוהן מהמניין הלובש בגדי פשתן לבנים בלבד.
דיון נערך שם גם בשאלה אם קיים הכרח – כדרישת דעה מסוימת – לערב באפר הפרה החדש מאפר תשע הפרות האדומות שנשחטו במהלך ההיסטוריה עד היום. אם היו מכריעים בחיוב, מהלך חידוש הפרה האדומה היה יורד לטמיון, כי אפר הפרות הקודמות כמובן איננו בנמצא. בכל אופן, ההכרעה הייתה שאין מקור לדרישה, וממילא אפשר להתקדם.
לפי אחד מחברי בית המדרש הזה נערך גם דיון עקרוני בשאלה אם אפשר להסתמך על פתרונות דיעבדיים בדרך אל היעד. זהו דיון חשוב במיוחד בשל הדרישות המפליגות המופיעות למשל במשנה: מתואר שם בין השאר כיצד גודלו ילדים מגיל אפס במתחמים מיוחדים בירושלים, הנקיים מחשש טומאת מת, בלי לצאת משם עד הגעתם לגיל שבו יוכלו לסייע בשאיבת מי המעיין הנדרשים לאפר הפרה. התהייה היא אם יש להיצמד לתיאורים מן המקורות, או שאפשר גם למצוא חלופות קלות יותר ליישום.
