שופטי בית המשפט העליון, דוד מינץ, אלכס שטיין ורות רונן דחו אמש (ב') את עתירת ארגון לביא נגד השתתפותם של שופטי בית המשפט העליון בדיונים בוועדה למינוי שופטים, בהם נידונה מועמדותם של מי שעובדים בבית המשפט העליון למשרות שיפוט.
מדובר במועמדים שהם עוזרים משפטיים של שופטים בבית המשפט העליון או במועמדים שהם רשמים בבית המשפט העליון. ארבעה מועמדים שכאלו (שתי רשמות עוזר משפטי ועוזרת משפטית) כלולים ברשימת המועמדים לשיפוט שפורסמה לאחרונה, ולאור זאת הוגשה העתירה.
בארגון לביא טענו כי הנהלים הקיימים בנושא עמומים, וגורמים לכך ששופטי בית המשפט העליון דנים למעשה במינוי של מי שמקיימים איתם בפועל קשרי עבודה הדוקים למדי. אמנם השופטים אינם דנים במינוי של מי שמשמש עוזר משפטי שלהם, אך גם רשמי בית המשפט העליון עובדים באופן אינטנסיבי עם כל שופטי בית המשפט, ולעוזרים משפטיים לשופטים ישנה נגישות גבוהה גם לשופטים אחרים שאינם השופט הספציפי עבורו הם עובדים. קשרים אלה יוצרים זיקה הדוקה ביותר היוצרת חשש ממשי לניגוד עניינים. בנוסף לכך, מאחר שלעוזרים משפטים נגישות לכלל שופטי בית המשפט ולא רק לשופט לצדו הם עובדים, הדבר מקנה להם יתרון משמעותי ובלתי הוגן לעומת מועמדים אחרים לשיפוט, כך טענו בארגון לביא.
היועצת המשפטית לממשלה טענה כי יש לדחות את העתירה. לדבריה, העתירה עצמה הוגשה זמן קצר בלבד לפני ישיבת הוועדה לבחירת שופטים, ולטענת היועמ"שית בעתירה לא ניתן הסבר מספק להשתהות בהגשת העתירה. היועצת הוסיפה כי קביעת כלל לפיו על כל שופטי בית המשפט העליון נאסר להיות שותפים בדיון אודות מועמדות של כל מועמד שעובד בתפקיד כלשהו בבית המשפט העליון, ולא רק מועמד שלגביו יש לשופט "עניין אישי" או "קשרי עבודה מובהקים", הוא חריג באופן כללי, ויפגע בעבודת הוועדה ובאיזונים המשטריים הנדרשים.
שר המשפטים יריב לוין מסר בתגובה לעתירה כי "הרכב הוועדה לבחירת שופטים בעייתי, ומביא לתוצאות לא מאוזנות והליכי המינוי לוקים בכשלים. ראוי לפתור את כלל הנושא בשינוי יסודי של הרכב הוועדה לבחירת שופטים ושל כלל דרכי עבודתה".
בפסק הדין כתב השופט מינץ כי "אין כל מקום לטענה כי השתתפותם של שופטים חברי הוועדה בדיונים על אודות מועמדים מקרב עובדי בית המשפט אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה; ואין כל מקום לקביעת כלל גורף כמשאלת העותר, האוסר על כלל השופטים חברי הוועדה להשתתף בדיונים לגבי מועמדים הנמנים עם עובדי בית המשפט. השאלה האם קיים חשש סביר לניגוד עניינים תלויה בנסיבות המקרה הפרטניות ונבחנת על בסיס טיב הקשר בין הגורמים הרלוונטיים, ועל פי הדין הקיים אין בהיכרות כשלעצמה כדי להביא למסקנה בדבר קיומו של חשש כאמור".
לדבריו, "העותר מנסה בעתירתו לאיין את הצורך בבחינה פרטנית של טיב היחסים בין הגורמים הרלוונטיים בהקשר לענייננו, בציינו כי מערכת היחסים בין עובדי בית המשפט כולו היא קרובה והדוקה, וכי קיימים בין כולם יחסי היכרות ועבודה קרובים ותכופים. אלא שמעבר לכך שמדובר בטענה שנטענה באופן כללי וללא כל תימוכין ממשיים שדי בכך כדי לדחותה, כאמור בתגובה לעתירה – רשמי בית המשפט מכהנים בתפקיד שיפוטי עצמאי שאינו צמוד לשופט כזה או אחר והם אינם מצויים בקשרי עבודה הדוקים עם שופטי בית המשפט… ועוזרים משפטיים לשופטים אינם מקיימים קשרי עבודה הדוקים עם שופטים אחרים זולת השופט עמו הם עובדים באופן שוטף".
"בנסיבות אלה, ברי אפוא כי אין במערכת היחסים 'הכללית' הנטענת בין עובדי בית המשפט, ככל שקיימת כזו, כדי להצדיק כלל גורף לפיו שופטים חברי הוועדה לעולם יהיו מנועים מהשתתפות בדיונים בעניינם של מועמדים מקרב עובדי בית המשפט", הוסיף מינץ וקבע כי יש לדחות את העתירה. השופטים אף הטילו על ארגון לביא הוצאות בסך 5,000 שקלים.
מארגון לביא אשר הגיש את העתירה נמסר: "אמרו חכמינו 'זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן'. שמחים לראות שחור על גבי פסק דין כמה צדקו חכמינו".
