שופטי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, סגן הנשיאה השופט אריאל ואגו, השופט אלון אינפלד והשופט אריאל חזק, גזרו עונש של 10 שנות מאסר בפועל, 15 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי כספי בסך 100 אלף ש"ח על זאהי אבו ג'ודה, אחיו של המחבל שרצח את סמ"ר רון קוקיא ז"ל בחודש נובמבר 2017.
קוקיא נדקר מאחור על ידי המחבל חאלד אבו ג'ודה, אשר נטל את נשקו וברח. חאלד אמנם לא היה שייך פורמלית לאף ארגון טרור, אך הוא לא פעל בחלל ריק. פיגוע הרצח היה מתוכנן, וחאלד ביצע את ההכנות יחד עם אחיו, במטרה לבצע פעולת טרור. התכנית הייתה לבצע שוד אלים של נשק מחייל או שומר למטרת טרור, תוך גרימת חבלה חמורה באמצעות סכין. השניים תכננו לבצע המעשה יחדיו, וחאלד אף שוחח עם הנאשם בשלוש הזדמנויות בהן שקל לעשות את המעשה, אך לבסוף לא ביצע אותו.
בליל הרצח, חאלד עדכן את זאהי שיש הזדמנות לשדוד נשק והזמין אתו להצטרף אליו. זאהי לא הצטרף וחאלד ביצע את מעשה הטרור בעצמו. הוא התקרב במסתרים לחייל, דקר אותו למוות, נטל את הנשק וברח. במהלך בריחתו עדכן חאלד את זאהי כי אכן שדד נשק, וכי הוא בדרך הביתה. השניים נפגשו, וחאלד הציג לזאהי את הנשק, עם הסכין בה נרצח רון וסיפר על הרצח.
השניים פנו יחד להטמין את הנשק הגזול. זאהי איפשר לחאלד לקחת כלי חפירה שהיה סמוך לביתו. באמצעות כלי החפירה חפר חאלד בשטח סמוך בור באדמה והטמין הנשק, בעוד זאהי נמצא בסמוך ומתצפת. לאחר מעשה, יצאו השניים יחד לאכול פיצה.
על חאלד הוטל מאסר עולם ו-20 שנות מאסר במצטבר. זאהי, לעומתו, היה שותף בקשירת הקשר למעשה טרור, ואף סייע לאחיו לאחר מעשה. אך אין מחלוקת כי מבחינה עובדתית ומשפטית, הנאשם לא היה שותף למעשה הרצח עצמו. לאור זאת נדרשו השופטים לדון בשאלה מה העונש הראוי לנאשם.
כראיות לעונש, העידו בני משפחת קוקיא על כאבם וכעסם, והעלו על נס את זכרו של רון ז"ל. המדינה ביקשה להשית על זאהי עונש בן 20 שנות מאסר, על אף שידעה כי מדובר בבקשה חסרת תקדים, ואין בנמצא כל פסיקה היכולה להצדיק את עמדתה. המדינה גם לא הצביעה על נימוקים מיוחדים או בסיס עיוני מחודש, היכולים להצדיק ענישה חריגה ותקדימית במקרה זה. ההגנה הגישה מנגד פסיקה, ממנה ביקשה ללמוד כי העונש הראוי צריך לעמוד על שנות מאסר אחדות.
בגזר הדין נפסק כי מעשיו של זאהי פגעו בערכים רבים, במרכזם ערך חיי אדם. הערך נפגע הן בקשירת הקשר למעשה טרור, הן בכך שתוכן הקשר היה לשוד המסכן חיי אדם, והן בהחזקת הנשק שלא כדין. השאלה המשפטית המרכזית הייתה איזה משקל יש לתת לכך שהקושר האחר רצח חייל. מצד אחד, לפי תיקון 39 לחוק העונשין, הקושר אינו יכול להיות מואשם במעשה שעשו קושרים אחרים בלעדיו, גם אם היה זה עקב הקשר. מצד שני, תיקון 113 לחוק קובע, שבעת הבניית הענישה, יש לתת משקל לתוצאות אפשריות ולתוצאות בפועל של העבירה, כמו גם לנזקים שנגרמו.
נקבע, כי נכון וראוי לתת משקל משמעותי לרצח החייל על ידי הקושר האחר. אולם, אין מדובר באחריות פלילית מלאה של הנאשם, אלא בנסיבה מחמירה, מאוד מחמירה, בהערכת מידת אשמתו של הנאשם בעבירת הקשר למעשה טרור, שעונשה המירבי 14 שנות מאסר.
בנוגע לנסיבות המעשה, נקבע כי קשירת הקשר מראש מהווה נסיבה מחמירה לעבירת הסיוע לאחר מעשה, וכי הסיוע לאחר מעשה מלמד עד כמה מקובל היה על הנאשם שאחיו הגשים את התכנית שלהם, ועל עומק עבירת הקשר. נקבע כי לעבירה של החזקת נשק, יש נסיבה מחמירה בכך שמדובר בנשק שנשדד מחייל, על ידי רצח למטרות טרור, שעה קלה לפני הטמנת הנשק על ידי שניהם.
לאור זאת קבע הרכב השופטים כי מתחם העונש הראוי לכל העבירות עומד על בין 7 לבין 11 שנות מאסר. בתוך מתחם העונש, נלקח בחשבון שאמנם אין לנאשם כל עבר פלילי, אבל זהו מקרה חריג בו חל סעיף 40ז לחוק העונשין, המתיר לשקול שיקולי הרתעת הרבים בהתקיים צבר נסיבות. משיקולי הרתעת הרבים, ניתן עונש על הצד המחמיר של המתחם – 10 שנות מאסר בפועל. כמו כן הוטל על זאהי מאסר על תנאי בן 15 חודש, ונקבע שעל הנאשם לפצות את בני משפחת המנוח בסך של 100 אלף שקלים.
