שופטי בג"ץ, יצחק עמית, נועם סולברג ויחיאל כשר דחו בצהריים (ד') את עתירתם של היזם אורני פטרושקה, פעיל השמאל גדי גבריהו ותנועת י"ב בחשוון נגד מינויו של איתמר בן גביר לשר לביטחון הפנים. השופטים קבעו כי על אף עברו הפלילי של בן גביר, ועל אף התבטאויותיו הבעייתיות בעבר, רשאי היה ראש הממשלה למנות אותו לשר לביטחון הפנים, בהתאם לצרכים הפוליטיים.
בנוגע להתבטאויות של בן גביר ציין השופט עמית, "מצאתי כי שיקולים של חלוף הזמן; הצהרתו של השר בן גביר כי שינה דרכו ואורחותיו; הבחינה המחודשת שביצע ראש הממשלה בעניינו של השר בן גביר – בכל אלה יש כדי להפחית מהמשקל שיש ליתן להתבטאויות במאזן השיקולים ולהחליש את העתירה. חלק מההתבטאויות שאליהן הפנו העותרים בעתירתם נאמרו בין השנים 2018-2011, שעה שהשר בן גביר טרם כיהן כחבר כנסת. יש לתת את הדעת לכך שחלף זמן לא מועט מאז ההתבטאויות האמורות, ולכך שהן נאמרו עוד לפני שכיהן בתפקיד ציבורי".
"אין להתעלם מהעבר הפלילי בתחום הסדר הציבורי ומהתבטאויותיו של השר בן גביר, הגם שמצאתי בנסיבות העניין להפחית ממשקלם של שיקולים אלה. עם זאת, עבר פלילי וצבר התבטאויות אינם השיקולים היחידים שיש לתת עליהם את הדעת. לראש הממשלה סמכות לשקול גם שיקולים פוליטיים, קואליציוניים ומפלגתיים, במסגרת החלטתו למנות אדם לתפקיד שר בממשלתו", הוסיף השופט עמית.
עם זאת הדגיש ראש ההרכב, כי הכרעתו נובעת בין היתר מהעצמאות המסורה למשטרה בהפעלת הסמכויות הנתונות לה, "קביעתי בעניין זה, כמו גם עמדתה של היועצת המשפטית לממשלה, מתבססות, בין יתר השיקולים, על יסוד עצמאותה של המשטרה. כידוע, השר לביטחון לאומי רשאי לקבוע את מדיניותה הכללית של המשטרה, אך אין הוא משמש כ'מפכ"ל על'. המשטרה היא גוף עצמאי אשר הפעלת סמכויותיו נעשית בנפרד למגרש הפוליטי, ויחסי הכוחות בין המשרד לביטחון לאומי ובין המשטרה הם כאלה השומרים על האיזון הנאות בין עצמאות המשטרה לבין הפיקוח על פעולותיה. שיקול זה, וההנחה כי תישמר עצמאות המשטרה וגופים נוספים הכפופים למשרד לביטחון לאומי – יש בהם כדי להקהות את החשש ואת הפגיעה באמון הציבור, וגם מן הטעם הזה לא מצאתי כי מינויו של השר בן גביר הינו בלתי סביר באופן קיצוני".
השופט סולברג ניצל את פסק הדין לקריאה לחבריו השופטים להפעיל ריסון עצמי בשימוש בעילת הסבירות, אשר עמדה בבסיס העתירה, "לעת הזו, רוב מניין ורוב בניין של שופטי בית משפט זה, סבורים כי טוב נעשה אם נצמצם את גבולה של עילת הסבירות. גם אם יהא זה 'ריסון עצמי'; הגבלה שיפוטית שאותה אנו, השופטים, נוטלים על עצמנו. זוהי עמדתם של מי שהיו, בימים ההם, שופטי המיעוט בעניין הסבירות, ובזמן הזה – עמדה המשקפת את דעת הרוב. זוהי גם עמדתם של חלק מאלה שנִמנו על דעת הרוב באותו עניין".
"משהונחה לפִתחנו עתירה המבקשת להפעיל את עילת הסבירות כדי להורות לראש הממשלה לפטר שר משרי הממשלה, הריהי ראויה לשמש כתקדים מרענן. עלינו לתחוֹם את גבולותיה של עילת הסבירות, ולהכריז: עד כאן! "גם אם ב-40 השנים האחרונות, ספינת המשפט הישראלי מפליגה, בשיטתיות ובעקביות, לעבר הקוטב 'האקטיביסטי', הרי שאין זה מן הנמנע להסיט קמעא את מסלולה של הספינה, טיפין טיפין, גם לכיוון שונה, שמרני יותר, מבלי צורך ב'מהפכה'" (פסקה 182 לחוות דעתי בעניין הסבירות). דחיית עתירה כמו זו שלפנינו, עשויה להיות צעד ראשון בכיוון הנכון. 'צעד קטן לאדם, צעד גדול למשפט הציבורי'; לוּ יהי", הוסיף סולברג.
