264 אלף עוקבים יש לחשבון האינסטגרם של רלַא עאזר, זמרת תושבת נצרת. בשבעה באוקטובר, עם היוודע דבר הטבח ביישובי הדרום, מסרה עאזר לקהל העצום הזה את דעתה על האירועים: "אללה אכבר", כתבה והוסיפה סמיילי. היא גם שיתפה סרטון המתעד את פריצת הגדר בידי מחבלי הנוח'בה, וכתבה "זו פלסטין". בפוסט נוסף הכריזה עאזר: "לראשונה לא אנחנו פוחדים, לראשונה הפלסטיני מפציץ, לראשונה הפלסטיני מסתער, לראשונה קורה מה שאנחנו לא חלמנו עליו… היום זו שורה חדשה בהיסטוריה, כאן פלסטין, כאן עזה. שאללה ישמור על עזה וצעיריה".
עאזר בהחלט לא הייתה לבד. בשבת ההיא ובימים שאחריה עלו לרשתות החברתיות מאות פוסטים של ערבים־ישראלים שהביעו שמחה לנוכח המראות המזעזעים מיישובי העוטף. הם לא ניסו להסתיר את דעותיהם, ובכל זאת רוב הישראלים לא היו נחשפים לתכנים הללו, מסיבה פשוטה: הציטוטים לא נכתבו בדיוק כפי שהם מובאים לעיל, אלא בערבית, מה שהופך אותם ל"שקופים" עבור האוכלוסייה היהודית. ככאלה, הפוסטים היו יכולים להמשיך להתנוסס באין מפריע בחלל הרשתות החברתיות, ולא לזכות לתגובה.
למורן טל היה חשוב להביא את הדברים החמורים לידיעת הקהל הישראלי. מי שעקב אחרי חשבון הטוויטר שלה (@MoranT555) היה יכול לראות בזמן אמת כיצד המסיתים נחשפים בזה אחר זה. טל, חוקרת עצמאית של העולם הערבי ומרצה בקורסים לערבית, איתרה את הפרסומים, תרגמה אותם לעברית והעלתה לרשת, בליווי הסברים על המשמעויות וההקשרים. היא ציטטה זמרים, שדרי רדיו, ספורטאים בולטים ופעילים חברתיים שהביעו תמיכה בחמאס ובטבח הנורא. בחלק מהמקרים, הצייצנים נעצרו ונחקרו בחשד להסתה. "מאז שבעה באוקטובר הרבה ישראלים אומרים לי: 'אני רוצה ללמוד ערבית'", מספרת טל. "הם לא רוצים להיות מומחים בתחום, אבל אם מישהו ברכבת מדבר עליהם, או אם אדם שנמצא לידם בסופר מסית נגד ישראל – הם רוצים שתהיה להם יכולת להבין מה הוא אומר".
ואת עוזרת להם? מלמדת אותם לפחות כמה מילות מפתח?
"זהו, שזה לא כל כך פשוט. ערבי מכפר מסוים וערבי מהכפר השכן מדברים ערבית שונה, וכדי להבין את שניהם צריך לעבור כברת דרך בלימוד השפה. ככלל, שפה לא מסתכמת במילה או משפט שלמדת לתרגם. הרבה אנשים שולחים לי פוסטים שראו ברשתות, ורוצים לדעת מה כתוב שם. אני מסבירה להם שלא מספיק להבין את המילים; צריך גם להבין אם זה פסוק מהקוראן, אם זה פתגם ידוע, מה הפרשנויות שלו, מתי משתמשים בו, מה ההקשר. קשה לי לקחת מילה פה או מילה שם ולקבוע אם זאת הסתה או לא. בערבית יש פתגם שאומר 'אללע'ה באב אלחצ'ארה' – השפה היא שער לתרבות. אי אפשר להפריד ביניהן.
"מאז שבעה באוקטובר אני שומעת מכל כיוון ש'חובה ללמוד ערבית', 'הכשל התחיל מכך שלא הבינו את שפת האויב'. אני לא בטוחה שהבעיה הייתה אי ידיעת ערבית; הייתה שם אי הבנה של התרבות, של העומק, הרוח ומה שמעבר למילים. היה זלזול במשמעות".
"הערבית בלתי נפרדת ממי שאני. אני לא מגדירה אותה כשפת השכנים אלא רואה בה חלק בלתי נפרד מהתרבות ומההיסטוריה של יהודי ארצות ערב. לערבים בישראל או במדינות השכנות אין מונופול על הערבית"
חשיפת הסתה ערבית ברשת, מדגישה טל, אינה בגדר שליחות חיים בעבורה. "אני לא רודפת אחרי ערבים. אני רוצה לפרסם את הדברים שלהם, ואם יש להם בעיה עם זה, שיבואו בטענות רק אל עצמם. אבל יש עוד הרבה דברים שאני עושה באמצעות ידיעת השפה הערבית.
"יצרתי קשרי חברות ברשתות עם ערבים בארצות ערב בכלל ובמדינות המפרץ בפרט, וגם עם כאלה שהיגרו מסוריה, ממצרים ומעיראק למדינות כמו אוסטרליה, קנדה, ארה"ב ומדינות אירופה. אני רוצה לחשוף עמדות מעניינות בעולם הערבי, ולפעול לקירוב לבבות עם מי שאין לו כוונות רעות כלפיי וכלפי מדינת ישראל. וזה מצליח לי".
ירקות, צבעים ופיגועים
את אהבתה לשפה ולתרבות הערבית הנחילה טל גם לתלמידים במערכת החינוך, אבל כיום, במבט לאחור, היא סבורה שהמקצוע נלמד בבתי הספר באופן שגוי לחלוטין. "לימדתי במגמות ערבית בבתי ספר גדולים, וגם הקמתי מגמה כזאת באחד מבתי הספר. זה מקצוע מאתגר מאוד, ותמיד שאפתי להביא אותו לאקסטרים. למשל, יזמתי מפגשים של התלמידים עם אנשים שעוסקים בשפה הערבית, כמו דובר צה"ל ודובר ראש הממשלה בערבית, או אמני מוזיקה ערבית. הבאתי לכיתה סרטונים שצפיתי בהם יום קודם, וניסיתי לעניין את התלמידים בכתבות שעוסקות בעולם הערבי ולחבר אותם למתרחש סביבם. לא לימדתי מתוך ספר לימוד, תמיד בניתי את החומרים בעצמי".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי) במוסף "דיוקן" של מקור ראשון
