שורת החלטות הרות גורל מבחינת הפלסטינים צפוי הממשל האמריקני להחליט בחודש הקרוב. האמריקנים הודיעו למעשה על מדיניות חדשה, שמבטלת למעשה את "זכות השיבה" הפלסטינית. אחרי שנים שבהן ארה"ב ומדינות אירופה העבירו תקציבי עתק לסוכנות הסעד לפליטים אונר"א, החגיגה עומדת להסתיים. קיצוץ ראשון של 65 מיליון דולרים התבצע כבר בינואר, והשבוע הכריז הבית הלבן על קיצוץ נוסף בסיוע לארגון, בהיקף של 200 מיליון דולרים. זאת מתוך הבנה שהכספים הללו אינם מושקעים באופן שהולם את האינטרסים האמריקניים.
במסגרת שינוי המדיניות צפויה ארה"ב גם להכיר בחצי מיליון פליטים פלסטינים בלבד, וזאת לעומת 5.5 מיליוני פליטים שעליהם מדווחת סוכנות אונר"א כנזקקים לסיוע. את ההכרה המופחתת תאפשר הודעתו הצפויה של ממשל טראמפ ולפיה הוא שולל את ההגדרות של סוכנות הפליטים, שבעצם מעבירה את מעמד הפליטוּת בירושה, וכי ימשיך בקיצוץ תקציב פעילותה.
ביטול זכות השיבה מצטרף להכרה של הממשל האמריקני בירושלים כבירתה של ישראל ולהצהרה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ השבוע, שלפיה ירושלים מחוץ לשולחן המשא ומתן הישראלי־פלסטיני. כך, לראשונה, במוקטעה חווים את נחת זרועה של המעצמה הגדולה בעולם.
"טראמפ הוכיח שהוא נשיא שלא לוקח שבויים. כשהוא מזהה בצד השני חוסר רצון וגרירת רגליים, הוא חותך עניינים", אומר פרופ' אפרים ענבר, נשיא מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים. "אחרי שנים שהאמריקנים הלכו סחור סחור, הממשל הנוכחי הגיע להחלטות בנוגע לירושלים ולפליטים. אין ספק שבממשל הזה יש הרבה יותר אנשים שרואים עין בעין עם נתניהו ועם ישראל את ההתנהגות של הרשות הפלסטינית. היועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון ומזכיר המדינה מייק פומפאו מטיחים ביקורת בהתנהגות של הרשות הפלסטינית כבר זמן רב. הם רואים באנשי הרשות פוליטיקאים חסרי גמישות שלא באמת רוצים להגיע לפתרון. לכן, במשחק ההאשמות של קיפאון המגעים בשנים האחרונות, האצבע מופנית כלפי רמאללה".
לאורך שנות המשא ומתן בין הצדדים התחלף הצוות הישראלי כמעט בכל ארבע שנים, ואילו מולו ישבו פוליטיקאים פלסטינים ותיקים בעלי ידע רב בסכסוך. הגוורדיה הפלסטינית בעלת הניסיון נתפסה כבעלת שיקול דעת מדיני בעל ערך, אך כיום רבים רואים בה סוג של תעודת עניות לפוליטיקה הפלסטינית, אשר אינה מתחלפת ונשארת תקועה בעמדות הישנות.
"זה לא עניין של גיל אלא של חוסר גמישות ויכולת להעריך שינויים ולהתאים את עצמך אליהם", אומר ענבר. "בהנהגה הפלסטינית לא ידעו איך לאכול את ממשל טראמפ. הם שלחו כמה שליחים, ובממשל השיבו את פניהם ריקם. במידה רבה, המפגש בין מנהיגות פלסטינית שלא הבינה שהשתנה משהו בוושינגטון ומנהיגות אמריקנית שהיא הרבה יותר קרובה בעמדותיה לישראל, גרם לפיצוץ ביחסים. אנחנו רואים את זה. רואים את העברת השגרירות לירושלים, את הקיצוץ באונר"א, את הקיצוץ בכספי הסיוע לרשות הפלסטינית. אנו שומעים את האמירות שבכוונת האמריקנים להכריז באופן רשמי על ביטול זכות השיבה, אמירה שגם האירופים משמיעים בחדרי חדרים, אבל לא בפומבי. יש פה יחסים מתוחים מאוד".
הפקידים פוטרו לשווא
הנתק בין וושינגטון לרמאללה, והיעדרו של משא ומתן, הובילו את נשיא ארה"ב לחשב מסלול מחדש ולרקום את "עסקת המאה". בניסיון לקדם אותה, הניחו שליחיו של טראמפ, חתנו ג'ארד קושנר ושליח המזרח לתיכון ג'ייסון גרינבלט, הצעה לשיקום רצועת עזה. ההצעה כללה תקציבים מכובדים שיופנו לרווחת תושבי הרצועה ושיפור תנאי המחיה שלהם. לשליח האו"ם למזרח התיכון ניקולאי מלאדנוב היה חלק מרכזי בניסיון לפייס בין חמאס לפת"ח ובין חמאס לישראל. התיווך בנוגע לשיקום הרצועה הוטל על מצרים – והיא ביקשה שההסכם יכלול את החזרתו של יו"ר הרשות אבו־מאזן לרצועת עזה. עד כה לא בשלו המגעים להסכם, אך בניגוד למצרים, האמריקנים והאירופים הכירו דה־פקטו בחמאס כגוף שלטוני ברצועה וככתובת היחידה למתרחש שם, על חשבון אש"ף.
"הדרך שטראמפ ונתניהו נוקטים כדי להתמודד עם הסוגיה הפלסטינית היא המשך שלטון חמאס, שנתפס בהפיכה צבאית", האשים השבוע יושב ראש אש"ף סאיב עריקאת. "בניגוד לעמדה הפלסטינית ההיסטורית, שלפיה אש"ף הוא ארגון־הגג של העם הפלסטיני, כעת יש שתי זרועות שמולן אפשר להתנהל. ישראל מנסה להגיע להסכם עם פלג אחד. הקו האדום שאסור לנו, הפלסטינים, לאפשר את חצייתו הוא הסכם ישיר בין ישראל לחמאס", הבהיר.
המשא ומתן המתנהל בתיווך מצרי, ונסוב כאמור על פיוס פנים־פלסטיני ועל הסדרה בין חמאס לישראל, זיקק את השנאה בין פת"ח לחמאס. שוב הוכח שלארגון חמאס נוח יותר לחתום על הסכם עם "האויב הציוני" מאשר עם האויב מרמאללה. אט אט מתגבשת תוכנית שמותירה את הרשות הפלסטינית מאחור – תוכנית שמשבשת לחלוטין את המהלכים שעיצב אבו־מאזן.
440 מיליון שקלים העבירה הרשות הפלסטינית מדי חודש לרצועת עזה, וכך במשך עשור. הסכום הזה היה מבחינת חמאס אוויר לנשימה. ברמאללה הבינו שבפועל הם מנשימים את חמאס. כאשר ארגון הטרור הכריז ב־2017 על הוועדה לניהול אזרחי של עזה, שביטלה למעשה את ממשלת האחדות, יצא אבו־מאזן למלחמה. הוא הפחית ב־30 אחוזים את משכורות הפקידים הפלסטינים ברצועה, שהם למעשה המנוע הכלכלי של עזה, והוציא לפנסיה מוקדמת 6,000 פקידים נוספים, כדי לפגוע עוד יותר בכלכלה העזתית ובחמאס.
זאת ועוד: אבו־מאזן ביטל את מימון הרשות הפלסטינית ליציאת חולים מרצועת עזה לטיפולים בחו"ל, והקפיא את העברת הכספים לרכישת סולר שנועד להפעלת תחנת החשמל בעזה. התושבים זעקו לארגוני זכויות אדם שימנעו משבר הומניטרי, והתלוננו על מחסור במים זורמים לבתים הפרטיים, על ביוב שעולה על גדותיו, על בתי חולים שדוחים ניתוחים לא דחופים ועל תרופות שנרכשות בשוק השחור.
התוכנית של אבו־מאזן נועדה לאלץ את העולם לסיים את שלטון חמאס ולהחזיר את השליטה בעזה לידי הרשות, או לחלופין לעורר תסיסה פנימית ברצועה שתוביל אולי להתקוממות נגד שלטונו של ארגון הטרור. תג המחיר המרבי שאבו־מאזן חשב עליו הוא הסלמה ביטחונית בעזה ועימות נוסף בין ישראל לחמאס. גם בדרך זו היה אבו־מאזן משיג את מבוקשו, אבל אז נבחר טראמפ לנשיאות וקלקל הכול.
"הפלסטינים הגיבו בחוסר תבונה לעלייתו של הנשיא האמריקני. הם בחרו לתקוף אותו אישית, אותו ואת השגריר האמריקני בישראל דיוויד פרידמן. פרידמן הוא מינוי אישי של הנשיא, וכשאתה פוגע בשגריר אתה פוגע באופן ישיר בנשיאות. טראמפ הוא נשיא בלתי צפוי, והפלסטינים בחוסר תבונתם דחפו אותו לכיוון אחד", אומר פרופ' ענבר.
למעשה, "תוכנית המאה" של טראמפ מציבה את הבעיה הפלסטינית כסעיף אחד, לא ממש מרכזי, במהלך כולל של פתרון מדיני אזורי. אין פלא שהרשות הפלסטינית ואבו־מאזן בראשה רואים בה לא פחות מ"מזימה אמריקנית ציונית", ומאשימים את תומכיה כמובילים לקץ חלום המדינה הפלסטינית. הנכונות של חמאס לקיים מגעים להסדר מול ישראל ולממש את התוכנית האמריקנית לשיקום עזה נתפסה אפוא מבחינת רמאללה כבגידה.
"הפיצול בין עזה לרמאללה הוא הבעיה העיקרית. הוא זה שדוחף חלק מאיתנו לפעול יחד עם ישראל ולהיכנס לתוכניות פוליטיות שמחבלות בניסיונות שלנו להשיג מדינה", אמר השבוע בכיר הפת"ח חוסיין א־שייח', כשהוא מתכוון כמובן לחמאס. "אנחנו לא מעוניינים להקים מדינה בעזה, ברמאללה או בחברון. אנחנו לא שואפים להקים אמירוּת פלסטינית. השאיפה היא להקים מדינה פלסטינית בקווי 67' שבירתה ירושלים המזרחית. הסכמים לרגיעה חלקית דוחפים אותנו ליישום תוכנית המאה", קבע.
געגועים לאובמה
הפלסטינים לא צפו שהנשיא טראמפ לא יסתפק בהכרה בירושלים ובהעברת השגרירות האמריקנית מתל־אביב, וישליך גם את הפרה הקדושה של הפליטות המתמשכת אל צד הדרך. "מדובר בממשל הכי גרוע לפלסטינים. הממשל היחידי שנקט סנקציות נגד הרשות הפלסטינית, וקבע מראש גורל של שתי סוגיות מהותיות בסכסוך – סוגיית ירושלים וסוגיית הפליטים. שום ממשל לא העז לקבוע מראש בסוגיות האלו", אומר גורם פלסטיני ל'מקור ראשון'. "מבחינות רבות, הממשל האמריקני ימני עוד יותר מממשלת נתניהו. אפילו ישראל מבינה שיש צורך להגיע לפשרה בסוגיות האלו".
לדברי הגורם, "אין ספק שמדובר בממשל חד־צדדי, שעוקף את ישראל מימין. ישראל לא מעוניינת בהפסקת הסיוע לאונר"א, מהלך שהאמריקנים מבצעים; בישראל מסויגים גם מהפסקת הסיוע הכלכלי לרשות הפלסטינית, מחשש שהרשות לא תוכל לספק שירותים לאוכלוסייה החלשה, מה שיקצין אולי את האלימות בחברה הפלסטינית. כולם מבינים את הסכנה הזאת מלבד האמריקנים".
תמיכת הפלסטינים במועמדת לנשיאות ארה"ב הילרי קלינטון בבחירות האחרונות הייתה גלויה, שכן קלינטון הייתה צפויה להמשיך בקו שהכתיב הנשיא ברק אובמה, קו ידידותי לרמאללה. השינוי היה דרסטי. "ממשל אובמה היה בעצם הממשל שעשה הכי הרבה למען השלום", אומר הגורם הפלסטיני. "הוא דבק בפתרון של שתי מדינות ובקריטריונים שארה"ב הציבה בכל ההיסטוריה של המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. אמנם הוא לא הצליח להביא לפריצת דרך, אבל הם לפחות השתדלו הרבה. לכן השינוי משמעותי מאוד. כל הממשלים הרפובליקניים והדמוקרטיים לא נקטו עמדה כה קיצונית וגסה שמטרפדת את התהליך האזורי".
לדבריו, "אם בוושינגטון חושבים שהם יוכלו לכפות מציאות על הפלסטינים, הם טועים. הם רק מטרפדים את תהליך השלום ואת פתרון שתי המדינות ומובילים למציאות קשה יותר, ובסופו של דבר לפיצוץ".
בניגוד למדיניות הפלסטינית הידועה, זו שמקדשת את הדיבור הכפול ומדלגת באלגנטיות בין שקר לאמת בהתאם לנסיבות, בכל הנוגע לטראמפ – ההנהגה הפלסטינית השאירה את הפוליטיקלי קורקט הרחק מאחור. סאיב עריקאת, ששימש במשך שנים יו"ר צוות המשא ומתן הפלסטיני, תוקף בחריפות מדי יום את הממשל האמריקני ואת נציגיו. הוא האשים את גרינבלט וקושנר בניסיון למוטט את הרשות הפלסטינית, ואת טראמפ עצמו בסחיטה של הפלסטינים.
אך מי שסיפק את האמירה העסיסית ביותר הוא יו"ר הרשות אבו־מאזן. נאום ב"יחרב ביתכ" המפורסם שלו סימן באופן הברור ביותר מה הפלסטינים חושבים על היושב בבית הלבן. המשבר בין רמאללה לוושינגטון הוא משבר גלוי, אף אחד לא מנסה להסתיר אותו. "טראמפ לא השאיר לפלסטינים ברירה אמיתית", אומר הגורם הפלסטיני. "ההחלטות שלו, וההצהרה שירושלים מחוץ לשולחן המשא ומתן, לא יכלו להשאיר את ההנהגה הפלסטינית ללא תגובה. איך אפשר לנהל משא ומתן כאשר מי שאמור לשמש מתווך מצהיר שהוא הסיר את המחלוקת העיקרית מהשולחן? הפלסטינים לא יכולים לדבר עם הממשל האמריקני".
מנצלים את המשבר
ובזמן שפת"ח והרשות מדשדשים, חמאס פורח. ספק אם בכירי הארגון חלמו אי פעם שבאמצעות עפיפוני תבערה ובלונים הם יגיעו לעמדת המיקוח הנוכחית. העימותים על הגדר, שנועדו למחות על העברת השגרירות האמריקנית לירושלים ולעורר תמיכה במאבק הפלסטיני, התפתחו בצורה דרמטית. בזמן שהשדות של יישובי עוטף עזה נשרפו קצר חמאס הצלחה מדינית, שהתבטאה בחיזור נמרץ של האמריקנים, המצרים ושליח האו"ם למזרח התיכון מלאדנוב. הכניסה למשא ומתן עם חמאס הייתה ניצחון ראשון מבחינתו. חמאס מוגדר בארה"ב כארגון טרור, ובכל זאת שלטונו ברצועת עזה קיבל הכרה דה־פקטו.
ההסלמה בדרום סימנה רוח של תקווה מבחינת אבו־מאזן. הוא בהחלט היה מעדיף לראות מבצע ישראלי בעזה, שיסיים את המגעים להסדרה בין חמאס לישראל. יו"ר הרשות תולה תקווה בהתנגדותו של בכיר חמאס יחיא סנוואר להסכם הסדרה כזה. נציג פת"ח לשיחות בקהיר עזאם אל־אחמד הודיע מצידו כי אם חמאס אכן יחתום על הסכם הסדרה עם ישראל, בכוונת הרשות הפלסטינית להטיל סנקציות נוספות על עזה.
"חמאס משתמש במשבר ההומניטרי בעזה, משבר שהוא יצר, כדי להשיג מציאות של הסכמים מפוצלים", אמר אנוואר ראג'ב, פרשן פוליטי לטלוויזיה המצרית. "העניין הזה יוביל ליישום 'עסקת המאה', שבסיסה הוא חיסול אש"ף. ארה"ב וישראל מנצלות את הנושא ההומניטרי כדי לברוח מהנושא הראשי של הבעיה הפלסטינית – שהוא כיבוש האדמה הפלסטינית על ידי ישראל. חמאס צריך לשאול את עצמו אם הפיצול בין עזה לרמאללה מסייע לתוכניתם. האם התהדיה או ההודנה או כל הסדר יובילו לסיום הכיבוש".
הגורם הפלסטיני ששוחח איתנו חושב שמדובר בנקמה אמריקנית על היחס של רמאללה כלפי הממשל. "הנתק בין הרשות לארה"ב דוחף את האמריקנים להסדרה עם חמאס. הם רוצים להעניש את הרשות הפלסטינית, ולהבהיר לה כי אינה מונופול על הבעיה הפלסטינית. האמריקנים מאיימים על הרשות שאם היא לא פרטנרית למשא ומתן, ארה"ב וישראל יחפשו פרטנר אחר. הפרטנר הזה הוא ארגון שישראל מתקשה מאוד לעשות איתו הסכם. גם מצרים מתקשה לקיים את תוכניות השיקום ללא הרשות הפלסטינית. מה שמסתמן הוא שהם יגיעו לתהליך ולהפסקת אש זמנית".
הגורם הפלסטיני מסביר שחמאס זקוק לרשות הפלסטינית גם מבחינה תדמיתית, כדי שתשמש עלה תאנה למהלכים שלו מול ישראל. "חמאס הוא ארגון התנגדות. הוא יתקשה להסביר לקהל תומכיו את המהלך של חתימה על הסכם הסדרה עם האויב המר שלו, ישראל. לכן גם אם הוא לא יודה בכך, הוא צריך את הרשות הפלסטינית שתפעיל באופן מעשי את תוכניות השיקום בעזה. בכל מקרה, אנחנו עדיין רחוקים מאוד מהסדרה, שבמסגרתה נראה נמל ימי בקפריסין שישרת את העזתים או שדה תעופה ברצועת עזה".
לדבריו, "אם ההנהגה הפלסטינית לא תיתן אור ירוק לתהליך, הוא לא יצליח. לכן ממתינים שטראמפ ילך ויבוא נשיא אחר. מנסים להעביר את התקופה הזאת במינימום הפסדים". 
