ביקורת גבולות

קיץ 2016. חיים ברוש, עובד סוציאלי באגף לקידום נוער בעיריית ירושלים, נישא זה עתה וטס עם רעייתו החדשה לסוף שבוע באיטליה. "חזרנו לארץ ונחתנו בנתב"ג בארבע לפנות בוקר", הוא מספר. "הגענו לבידוק הדרכונים, וכאשר ניסיתי לעבור עם הדרכון הביומטרי שלי, זה לא עבד. אשתי, לעומת זאת, עברה ללא בעיות".

ברוש ניגש לפקידה בעמדת הבידוק. "הבאתי לה את הדרכון, היא בדקה אותו ואמרה לי 'אדוני, הדרכון שלך מוחרם, אתה מעוכב ואתה צריך לבוא אחריי'. אני ואשתי לא הבנו מה קורה. מעוכב על מה? אני אדם שומר חוק, אין לי שום תיק פלילי. לקחו אותי לחדר מעצר קטן. היו שם איתי סוחרי סמים, פושעים שנתפסו. מדי פעם הגיעו שוטרים וממש ביצעו מעצרים, שמו אזיקים".

במשך כשעה ישב ברוש בתא המעצר בנתב"ג, בעוד אשתו ממתינה בחוץ לחוצה ואובדת עצות. "לפתע מגיע קצין ביטחון ואומר לי: 'זהו, אתה משוחרר'. משוחרר ממה? מה קרה? ניסיתי להבין. 'שום דבר אדוני, אתה רשאי ללכת', הוא ענה לי. לא קיבלתי הסברים, פשוט עיכבו אותי לשעה ושחררו".

ברוש חשב לתומו כי מדובר באירוע חד־פעמי, אולי בטעות, עד שהעניין חזר על עצמו כאשר הוא שב לישראל מכמה ימי חופשה בסיני ועוכב בטאבה. "מאז נסענו לסיני וחזרנו לישראל כארבע פעמים, ובכל פעם עיכבו אותי ובישרו לי שהדרכון מוחרם. באחת הפעמים דרשתי לקבל פרטים: 'מה עשיתי? מדוע בכל פעם שאני חוזר לישראל מעכבים אותי?' קצין הביטחון אמר לי: 'אתה אישיות ביטחונית, המשטרה והשב"כ מחפשים אותך'. אני אזרח שלא עבר על שום חוק, ואין לי שום רקע פלילי. הייתי בשוק. מתברר שבכל פעם שאני עובר את הגבול השב"כ מקבל התראה, ונותן הוראה לא לאפשר לי לחזור לארץ ללא אישור מפורש ממנו. רק לאחר מתן האישור אני רשאי להיכנס לארץ".

מדוע ברוש מעניין כל כך את שירות הביטחון הכללי? ובכן, חיים ברוש הוא פעיל מרכזי בארגון "סטודנטים למען הר הבית". הוא נזרק כבר כמה פעמים מההר בעוון לחישת תפילה. לאחרונה החלו צעירים להערים על שוטרים בהר הבית ולבצע טקסי חתונה. הראשון שעשה זאת ובכך החל את הגל הוא ברוש, שקידש את אשתו על ההר.

"זה לא נעים שאתה מנסה להיכנס למדינה שלך, שנולדת בה, ומבשרים לך שאתה 'אישיות ביטחונית', כאילו מדובר בטרוריסט", מוחה ברוש. "הרגשתי מושפל, מוטרד. הרגשתי שרודפים אותי פוליטית ומנסים לחבל בפעילות שבכל משטר דמוקרטי מאפשרים. מה אני עושה בהר הבית, אפשר לחשוב, מחאות בטעם טוב. אני יודע שמאזינים לנו בבית ועוקבים אחרינו. יש פה משטרת מחשבות, זה לא ייאמן. מצד אחד אני גאה להציג את המדינה שלנו כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון עם זכויות אדם. מצד שני, כאזרח מן השורה אני חווה אישית את נחת זרועו של המשטר. אבא שלי היה אסיר ציון בברית המועצות, הוא שבת רעב וברח מהקג"ב. ככה אנחנו רוצים שירגישו פעילים במדינה שלנו? מישהו יפצה אותי אם אפסיד טיסה או את המונית במעבר טאבה? או על עוגמת הנפש של אשתי? אנחנו טסים, מזמינים מלון, קובעים פגישות בחו"ל, והכול בידיעה שזה יכול להיות לריק ומישהו ימנע זאת מאיתנו".

בין אוהב לאויב

לאחרונה מתפרסמים בתקשורת עוד ועוד דיווחים על כך ששב"כ מעכב פעילי שמאל בנתב"ג. יש הרומזים כי הדבר נעשה בהנחיה מגבוה של ממשלת הימין, הרודפת כביכול את מתנגדיה. סיפוריהם של חיים ברוש ושל פעילי ימין אחרים מלמדים כי המדיניות הזו איננה מכוונת כלפי שמאל בלבד.

הסנונית הראשונה בגל הפרסומים על עיכוב אנשי שמאל בנתב"ג הופיעה בשלהי מאי האחרון. "שב"כ עיכב פעילת שמאל ישראלית בכניסה לנתב"ג", דיווחו הכותרות. הייתה זו טניה רובינשטיין, יו"ר 'קואליציית נשים לשלום', ארגון הפועל "לחשוף את השלכות הכיבוש והמצור על עזה על התושבים, ובייחוד על נשים". רובינשטיין חזרה מכנס בשוודיה, ועוכבה בשדה התעופה. "אנו נתקלות ללא הרף בניסיונות של ממשלת ישראל להגביל את פעילותנו ולהשתיק אותנו", האשימה בעקבות המקרה.

עשרה ימים לאחר מכן פורסם שוב כי שב"כ עיכב פעילת שמאל ישראלית בנתב"ג. הפעם הייתה זו יהודית אילני, שהשתתפה במשט לעזה אך ירדה מהספינה בהולנד ושבה בטיסה לישראל. בסוף יולי פורסם כי "שב"כ עיכב פעיל שמאל ישראלי בנתב"ג כדי לתשאלו על מעורבותו ב'שוברים שתיקה'". בארגון מסרו בתגובה כי "כל אזרח ואזרחית שמתנגדים לכיבוש וההתנחלויות יגמור ברשימות השחורות של ממשלת הימין כשהוא יוצא לחופשת קיץ עם ילדיו. עכשיו זה אנחנו ומחר זה עיתונאים, מדענים, אקדמאים וכל אזרח שכתב איזשהו פוסט נגד הכיבוש. לא חוקים ולא חקירות שב"כ יעצרו אותנו – אנחנו נמשיך עד סוף הכיבוש".

בתחילת אוגוסט דווח כי "שתי פעילות שמאל עוכבו בכניסה לישראל". לדברי השתיים, במסגרת השיחה שנערכה עמן הן נשאלו לדעתן על נתניהו. אחת מהן הייתה סימון צימרמן, פעילת ארגון השמאל 'גישה'. ח"כ מוסי רז ממרצ האשים: "מתחת לאפנו, ישראל הופכת להיות מדינת משטרה שבה מי שאינו מתיישר עם הממשלה מעוכב לחקירה על ידי שב"כ ומתוחקר במשך שעות ארוכות. רדיפת פעילי זכויות אדם היא עוד עדות לתהום שאנחנו מידרדרים אליה".

אלא שכל ההאשמות הללו, הקושרות בין ממשלת הימין למדיניות שב"כ, מתעלמות מכך שתופעת העיכוב במעברים אינה מיוחדת לפעילי שמאל. זה שנים שפעילי ימין מרכזיים, בהם עורכי דין, מעוכבים במעברי הגבול של ישראל. במפתיע או שלא, המקרים הללו לא זכו לכותרות ראשיות ולמאמרי דעה מזדעזעים על "קץ הדמוקרטיה".

 

בשבוע האחרון הצטברו בידינו עדויות לא מעטות של פעילי ימין שעוכבו כמה פעמים על ידי שב"כ בנמל התעופה בן־גוריון ובמעבר טאבה. אחד מהם הוא מנחם קוניקוב (19), שבשלוש השנים האחרונות חווה עיכובים, תשאולים וחיפושים בנתב"ג רק משום שהוא תושב בת־עין.

"בכל פעם שאני חוזר מאומן לישראל, שב"כ מעכב אותי בנתב"ג", מספר קוניקוב. "כשאני מגיע לביקורת דרכונים אומרים לי להמתין, ואז שמים אותי בחדר צדדי ועורכים עליי חיפוש קפדני מאוד. הכניסו לי לתוך המכנסיים סוג של מכשיר בצורת מקל, פתחו לי את התיק והוציאו את כל הבגדים והחפצים שלי. כל זה במשך שעתיים. כשאני טס מעכבים אותי לכמה דקות ושואלים מתי אני חוזר, וכשאני נוחת הם כבר מחכים לי".

מישהו הסביר לך פעם מדוע?
"לא ממש. אחד מהם אמר לי שיש עליי התראת אזהרה מהשב"כ. בשתי הפעמים האחרונות לקחו אותי שני שב"כניקים לשיחה, כמובן אחרי שעיכבו אותי ועשו עליי חיפוש. הם ישבו מולי והתחילו לשאול אותי על כל החבר'ה מבת־עין. הם אמרו 'אנחנו יודעים הכול עליך, יודעים בדיוק מה אתה עושה'. על חבר שלי הם אמרו 'דע לך, הוא משתף איתנו פעולה'. רצו שאחשוב שחבר שלי שב"כניק, שאספר ואפיץ לכולם. הם גם אמרו לי שעוקבים אחריי כבר הרבה זמן, ניסו להפחיד אותי".

ואיך הרגשת?
"בפעם הראשונה שערכו עליי חיפוש זה היה ממש מטריד. עשו עליי חיפוש גופני משפיל כמו שתיארתי, ועל מה? זה הזוי, התבלבלו בין אוהב לאויב".

למה דווקא אתה? יכול להיות שהיית מעורב בפעילות אסורה?
"אני חושב שזה קשור לעובדה שאני גר בבת־עין ולכל מיני דברים שחושבים שאולי עשיתי. אבל אם הם חושבים שעשיתי דברים פליליים אז שיפתחו תיק, שתהיה חקירה. יש דרכים דמוקרטיות לאכוף. למה עיכובים בנתב"ג? יש הליכים מסודרים. אם יודעים עליי שאני מבצע עבירות אז צריך לעצור אותי, לא לשגע אותי בנתב"ג".

חשוב לציין כי טענות המשפטנים ופעילי הימין אינן נוגעות לקטגוריה של "בידוק ביטחוני", שנועד לדאוג לשלומם של הנוסעים במטוס או לשלום אזרחי מדינת ישראל. כאן מסכימים כולם כי לגופי הביטחון לא רק הזכות אלא החובה לעכב ולבדוק נוסע החשוד בהיותו סכנה לציבור. ואולם, המקרים המובאים בכתבה מעלים טענה שונה, שלפיה שב"כ מפעיל מערך תשאולים ו"שיחות" באמצעות עיכובים בשדה התעופה כדי לגייס מודיעים ומידע בהתנחלויות.

קיבל פיצוי

חלק מאנשי הימין המעוכבים ומתושאלים על ידי שב"כ בנמל התעופה בוחרים לפעול משפטית נגד הפרקטיקה הזאת. את מרביתם מייצגת משפטית עמותת 'חננו'. עו"ד חיים בלייכר מהעמותה, שייצג בכמה מקרים כאלה, מסביר את עמדתו העקרונית של הארגון: "כל פעילות של שב"כ נגד פעילי חוץ שבאים לסייע לטרור האסלאמי היא מוצדקת, ואנו מחזקים את שב"כ במלחמה נגד הטרוריסטים ותומכיהם. יש להפעיל את כל הכלים נגדם ולא להתחשב בזכויות שאינן ממין העניין, שבסופו של דבר יסכנו את אזרחי ישראל.

"מאידך", ממשיך בלייכר, "יש לבדל את התנהלות אנשי שב"כ כלפי ישראלים. כשמדובר באזרחי ישראל שהם פעילים פוליטיים או אידאולוגיים, אין להשתמש בשב"כ ככלי פוליטי. יש לבחון כל פעילות של עיכוב ושיחות הטרדה, ולוודא שאינה פוגעת בזכויות האזרחים ואינה מהווה כלי פוליטי. מטרת שב"כ היא להגן על אזרחי ישראל, ואם לא תיעשה אבחנה ברורה בין אזרחים פעילים ובין טרוריסטים ותומכיהם, גם שב"כ ייחלש וגם הביטחון האזרחי".

עו"ד נתי רום, הפועל במסגרת 'חננו', מוכר מאוד בקרב פעילי הימין וייצג רבים מהם בערכאות השונות. הוא לא תיאר לעצמו שגם הוא יחווה את מה שסיפרו לו לקוחותיו. עו"ד רום פעיל בזירה נוספת: הוא ייסד את ארגון 'לב העולם', אשר שם לו למטרה להילחם בתנועת החרם (BDS). במסגרת זו הוא מרבה לטוס ברחבי העולם ולעסוק בהסברה.

"באחת מנסיעותיי לחו"ל", מספר רום, "שב"כ מצא לנכון להשתמש בכלי לא חוקי גם נגדי, לצורך פגישה איתי בשדה התעופה כשחזרתי לארץ. הדבר איננו חוקי, והבהרתי להם את זה באופן ברור כבר במקום. הסברתי שאם ברצונם להיפגש איתי, ניתן לעשות זאת בשמחה בדרכים המקובלות. ואכן, לבסוף הפגישה לא התקיימה. בהמשך הגשתי תביעה נגד שב"כ ומשטרת ישראל על עיכוב בלתי חוקי".

עו"ד רום הגיש את התביעה ב־2014. במהלך הדיון בבית משפט השלום בכפר־סבא, בפני השופט מיכאל קרשן, החליטו הצדדים להגיע לפשרה מוסכמת שתקבל תוקף של פסק דין. ב־2016 הודיעו הצדדים לשופט כי הגיעו להסכם פשרה שבמסגרתו תשלם המדינה לרום 9,000 שקלים, ובתנאי שיוותר על טענות התביעה ולא יחזור בעתיד לתבוע בגין אותו מקרה. בהסכם הודגש כי הפיצוי ניתן "מבלי להודות באחריות ובגובה הנזק". כלומר, המדינה אינה מודה כי היא אחראית למעשה פסול כלשהו.

"חשוב שגופי הביטחון, שב"כ והמשטרה, יהיו הראשונים להוות דוגמה אישית לשמירה על החוק, ולא יפרו אותו חלילה. זה מדרון חלקלק ומסוכן", מסכם עו"ד רום את ניצחונו המשפטי על שב"כ. "החוק ופסיקת בג"ץ קבעו באופן ברור כי שב"כ איננו יכול להשתמש במשטרת ישראל, בהזמנות לחקירה ובכלי עיכוב לצורך 'שיחה'. אני מקווה שהפיצוי שנפסק לי יהיה דמי לימוד של השב"כ בעניין". רום קורא לפעילים שעוכבו שלא כחוק לתבוע גם הם את גורמי הביטחון. "אני מסייע לכמה אנשים שנפגעו באופן דומה, וקורא לאזרחים לממש את זכותם ולא לעבור על הפגיעה הזו לסדר היום".

פסק דין אחר, שגיבה את שב"כ בנוגע לבידוק ביטחוני, ניתן בשבוע שעבר בבית משפט השלום בנצרת על ידי השופטת רים נדאף, וממחיש היטב את ההבדל בין שני סוגי העיכוב. מדובר בתביעה שהגישה ערבייה ישראלית, שב־2010 התייצבה לטיסה מרומא לישראל של חברת ישראייר. לטענתה נערך לה בידוק ביטחוני בן ארבע שעות וחצי, בידוק "מפרך, משפיל ופוגעני שנערך ללא שום טעם אמיתי, ותוך פגיעה בזכויות האדם". כל זאת, לדבריה, בשל היותה ערבייה.

השופטת, ערבייה בעצמה, דחתה את התביעה נגד שב"כ מאחר שלא הוצגו הוכחות לכך שהבידוק הביטחוני מפלה וגזעני, ועמדה על כך כי לגופי הביטחון החובה לדאוג לשלום הטסים, גם על פי האמנות הבינלאומיות. "התובעת הותירה בי רושם חיובי ואמין ואני מאמינה לה כי עברה תהליך בידוק ביטחוני מורכב, ארוך ומתיש", כתבה, "אך לא די בהוכחת המישור העובדתי של המקרה כדי לזכות בסעד כלשהו, כשקיים קושי משפטי מהותי בתביעה".

פוגעים בפרנסה

בשבוע שעבר התברר כי שב"כ לא רק מעכב אנשי ימין בשדה התעופה, אלא אף מונע מחלקם אפשרות עבודה בשדה. שי בן־גביר, תושב היישוב בית־אלעזרי הסמוך לרחובות, הוא אחיו של פעיל הימין ועורך הדין איתמר בן־גביר. שי התקבל לעבודה כפקח בנמל התעופה בן־גוריון. העבודה דורשת סיווג ביטחוני, ובן־גביר, שהתקבל לעבודה עם עוד כמה עובדים, החל בתהליך לקבלת הסיווג. אלא שבעוד שכל העובדים החדשים קיבלו את הסיווג, בן־גביר, ששירת שירות מלא בצה"ל ובמילואים ואין לו כל עבר פלילי, לא קיבל את האישור. החברה המעסיקה הודיעה לו כי לצערה לא תוכל להמשיך לאפשר את עבודתו בנתב"ג, שכן בשב"כ מסרבים לאשר את הסיווג הביטחוני. בן־גביר נאלץ לעזוב את עבודתו לפני שלושה חודשים.

באמצעות אחיו, עו"ד איתמר בן־גביר, פנה שי לשב"כ ולמחלקה למתן רישיונות ברשות שדות התעופה, וטען כי מדובר בהתנכלות על רקע פוליטי וב"סגירת חשבונות". "אפליה על רקע פוליטי היא אפליה חמורה ביותר, ופגיעה בחופש העיסוק על רקע פוליטי היא פגיעה קשה", נאמר במכתב. "במקרה דנן מדובר בפגיעה כלפי בן משפחה שנפסל לעבוד במקום עבודה רק על רקע דעותיו הפוליטיות של אחיו, הפועל למען זכויות אדם ונאבק מול שב"כ בגין הפרות זכויות של פעילי ימין ופגיעה במתיישבים".

בן־גביר הודיע כי אם הסיווג לא יתקבל הוא יעתור לבית המשפט, זאת בנוסף לתביעה בסכום גבוה שיגיש. כעבור זמן קצר התקבלה תשובת היועץ המשפטי של רשות שדות התעופה, שבישר כי בן־גביר האח קיבל את הסיווג הביטחוני ויוכל לחזור לעבודה באופן מיידי. היועץ דחה את הטענה כי מדובר בהתנכלות על רקע פוליטי, אך אישר כי מתן האישור "התעכב אצל הגורמים המורשים".

"בימים אלה אנשי השמאל יוצאים בצדק נגד שיחות פוליטיות ששב"כ מנהל בנתב"ג", מסכם עו"ד איתמר בן־גביר. "במקרה של אחי מדובר לא רק בשיחה מטרידה, אלא בפגיעה במטה לחמו של אדם רק בגלל שהוא אח של. אי אפשר שלא לראות בכך רדיפה והתנכלות, אולי על רקע פעילותי המשפטית להגן על זכויות אדם מול חוקרי השב"כ. אחי לא עבד במשך שלושה חודשים, וזה יעלה לשב"כ בתביעה כספית. האם חזרנו לימי הפנקס האדום, ובשב"כ פוגעים בפרנסה של אדם על רקע השתייכותו הפוליטית של אחיו?"

משב"כ נמסר בתגובה כי: "שירות הביטחון הכללי מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות וריגול. לשם מימוש ייעודו עורך שירות הביטחון הכללי תחקורים, שבבסיסם עומד מידע מודיעיני, במטרה למנוע מבעוד מועד פעילות במצויה בתחום טיפולו לרבות פעילות טרור, פעילות ריגול ופעילות אלימה ובלתי חוקית. יודגש כי תחקורים אלה אינם נערכים עקב השתייכות פוליטית, והם לא נועדו למנוע פעילות פוליטית ומחאה לגיטימית. שירות הביטחון הכללי פועל וימשיך לפעול אך ורק בהתאם לייעודו על פי חוק, במטרה לשמור על ביטחון המדינה ואזרחיה. כל ניסיון לייחס לשב"כ מניעים זרים הוא הכפשה משוללת כל יסוד".