העיסוק הגובר בישראל באפשרות להסכם שחרור מחבלים תמורת חטופים, במקביל להפסקת אש זמנית ברצועת עזה, ממשיך להכות גלים. הדבר כמובן מטריד מאוד את בני משפחותיהם של החטופים עצמם, ובהם גם בני משפחה של חיילים שנלקחו לעזה. "אם תהיה עסקה בלי מידע על החיילים החטופים ובלי ערבויות לחייהם, יהיה זה גזר דין קשה נגדם", אומר הרב דורון פרץ, יושב ראש ארגון המזרחי העולמי, שבנו דניאל נחטף ב־7 באוקטובר.
"הגברים הצעירים וחיילי צה"ל השבויים הם פלח האוכלוסייה החשוף ביותר, וניצבים בסוף שרשרת שחרור החטופים", אומר פרץ. "המאבקים הציבוריים לא כוללים אותם, ומתרכזים באזרחים. אנחנו יכולים להילחם ברצועה רק כי יש לנו עוד 134 חטופים בעזה, וידידותינו בעולם מאפשרות זאת. אי אפשר לצפות ממדינה שלא תילחם במצב כזה. אבל אם תהיה עסקה שתכלול רק אזרחים – נשים, ילדים וקשישים – המרכיב ההומניטרי יצא מהמשוואה והמלחמה תיעצר. העולם לא יראה בחיילים שבויים עילה להמשך הלחימה. הוא ידרוש לעצור הכול, וגורל ילדינו ייחרץ".
סוגיית העסקה ומחירה הפכה לשנויה במחלוקת לא רק בציבור הכללי, אלא גם בקרב משפחות החטופים. פרץ מדיר את עצמו מהשיח הזה. "אני משתדל תמיד להיות דמות מחברת, ולא להיכנס למחלוקות. גם במטה המאבק וגם בפורומים אחרים יש קולות שמושכים לכיוון מסוים. מכיוון שאני לא באמת יודע מה עוזר ומה מזיק, אני לא מתבטא, ובהחלט לא חושב שזה עניין פוליטי. אני מרוכז בניסיון להחזיר את הבן שלי".

"משרד הביטחון ביקש בהתחלה שננמיך פרופיל, אבל אנחנו, משפחות החיילים, הגענו למסקנה שאם לא נפעל ולא נפעיל לובי כמה שיותר חזק – הם יישארו מאחור. הקבינט יחליט אם תהיה עסקה או לא, וגם מה יהיה מחירה. אנחנו דורשים שאם תהיה עסקה כזאת, החיילים יהיו חלק ממנה. זה קו אדום שישראל מוכרחה להציב בפני חמאס. זה חלק מהקוד הבסיסי של צה"ל – לא מפקירים חיילים בשטח.
"זו החלטה לא פשוטה של הדרגים הביטחוניים וההנהגה. אלה דברים רגישים, שרק מי שכל הנתונים והשיקולים מוצגים בפניו יכול להתייחס אליהם. אין כאן החלטה טובה, אלא החלטה קשה מול החלטה קשה יותר – שלכל אחת מהן יש השלכות. אני לא מקנא במקבלי ההחלטות, כשם שאני בטוח שהם לא מקנאים בי".
פרץ מבין מדוע העסקה הראשונה כללה בעיקר נשים וילדים, "כמקובל בעולם", ומסכים לכך שבמאבק לשחרור החטופים מציגים בעיקר את האוכלוסיות החלשות מתוכם. "גם ככה קשה להציג לעולם את שחרור החטופים כדרישה הומניטרית בסיסית, לשכנע אותם שאישה יהודייה היא אישה וילד יהודי הוא ילד. על גברים צעירים וחיילים אין מה לדבר". בה בעת, הוא חוזר ואומר, עסקה עתידית חייבת לכלול גם חיילים: "אם כולם מלבדם ישוחררו, המשך הלחימה לא יתאפשר, כי העולם יטען שחיילים שבויים הם חלק ממאורעות המלחמה. איזה סיכוי יהיה להם במקרה כזה?"
בין החיילים השבויים, מספר פרץ, יש דתיים וחילונים, יהודים ואף חייל שאינו יהודי, תושבי הצפון והדרום, צברים וצעירים בעלי אזרחויות זרות, ואפילו שני חיילים בודדים. משפחותיהם דורשות, הוא מדגיש, שכבר בשלב הראשון של העסקה ישראל תקבל מידע על חייהם וערבויות לשלומם. "הם לא רק שיקוף של הישראליות, אלא של העם היהודי כולו. הפקרה שלהם היא דבר קשה ביותר באופן כללי, ובנקודת זמן זו בפרט".
בנו של הרב פרץ, דניאל (22), היה מפקד טנק בבסיס נחל־עוז בשמחת תורה. זמן קצר לפני כניסת השבת והחג נפגש עם חברו ושכנו מיד־בנימין, דוד כהן. "בשש בערב הוא צילם אותו, וזאת התמונה האחרונה שיש לנו מדניאל, מ־6 באוקטובר", מספר הרב פרץ.
את החג בילתה שאר המשפחה בביתה שביד־בנימין. היו שם מלבד ההורים גם הבן יהונתן וארוסתו גליה, והבנות שירה ועדינה. כשישבו יחד בממ"ד בזמן ירי הטילים, הטלפון של יהונתן, קצין טירונים, לא הפסיק לצפצף – והם הבינו שמשהו יוצא דופן מתרחש. יהונתן הוקפץ לדרום ולחם במשך שעות, עד שנפצע בשלוש אחר הצהריים. "בהתחלה לא דאגתי כל כך", אומר הרב פרץ. "לא ממש הבנתי למה מקפיצים קצין טירונים בגלל תמונה של טנדר עם מחבלים באופקים. רק אחר כך נחשפנו לגודל האירוע".
יהונתן לחם בין השאר בבסיס בנחל־עוז, והבחין מיד שהטנק של אחיו דניאל אינו נמצא שם. "ביקרנו שם הרבה פעמים", אומר הרב פרץ. "יהונתן גם שירת בבסיס, כך שהוא ידע בדיוק איפה הטנק אמור לחנות. יהונתן אמר שטוב שהטנק אינו שם, כי המראות בבסיס קשים ודניאל כנראה בלחימה. מהבוקר הוא ניסה להשיג אותו ללא הצלחה. דאגנו, אבל חשבנו שהוא אכן שרוי בלחימה".
בהמשך השבוע התבשרה המשפחה כי נמצא הטנק של דניאל, ובו גופתו של חייל אחר. הורי "צוות דניאל", חיילי הטנק, יצרו קשר ביניהם וניסו לדלות כל שביב מידע על גורל ילדיהם. רק ביום חמישי בבוקר הודיע להם הצבא שדניאל ושניים מחייליו נעדרים. "אנחנו יודעים לצערנו שדניאל נפצע, אבל כמות הדם שנמצאה מחוץ לטנק משאירה מקום לאופטימיות שלא מדובר בפציעה קשה", אומר הרב פרץ. "חלפו שלושה שבועות עד שההערכה התחלפה מ'נעדר' ל'חטוף'. לא קיבלנו עדות עליו מחטופים ששוחררו עד כה, אבל אני מקווה ומתפלל שהוא חי. אני מאמין שאם הוא שרד את היום הראשון אז הוא בסדר. הוא היה אתלטי וחזק, ועסק בפעילות ספורטיבית. החברים שלו רצים לכבודו בכל יום שישי, עד שיחזור".
כששואלים את הרב פרץ מה היה אומר לדניאל אילו היה יכול להעביר לו מסר, הוא נוהג לענות בפשטות: "אני מרגיש שהוא יודע שאינו לבד. יש פה אנשים מכל הארץ והעולם שחושבים ומתפללים עליו. הוא לא לבד, והוא חזק. הוא יכול לשרוד. הוא ילד חברותי מאוד, ואני מדמיין אותו 'סחבק' אפילו עם השובים שלו, ומעודד את החברים שלו שיהיה בסדר".