לפני כמה שבועות, לאחר משימה מורכבת בעומק רצועת עזה, התקשר מפקד יחידה מיוחדת לבכיר במערך בריאות הנפש בצה"ל, ושיתף אותו בכך שכמה חיילים התעוררו באמצע הלילה בבכי ובצעקות בעקבות האירועים שחוו, וכי הוא זקוק לתגבור של קב"נים כדי לטפל בהם. התשובה שקיבל הייתה: "אלה תגובות נורמליות למצבים לא נורמליים. תן להם להתגבר על זה לבד, והקב"ן של היחידה שלכם יכול להספיק".
המקרה הזה, שרחוק מלהיות יחיד, ממחיש את השינוי שעבר צה"ל בשנים האחרונות ביחסו לתחום הנפש, שינוי שמקבל ביטוי במלחמה הנוכחית. בעבר, קציני בריאות הנפש שמסופחים ליחידות העידו כי אינם מצליחים לממש את תפקידם המקצועי, שכן הסטיגמה השולטת הייתה שהפניית חייל לקב"ן משמעותה היא שאותו חייל יקבל פטור נפשי ויצא משירות קרבי. היום המפקדים בעצמם מודעים לחשיבות הנושא ומבקשים להיעזר במערך בריאות הנפש, עד למצב שבו צריך להרגיע אותם ולהסביר שבשלב זה אין צורך בהתערבות מקיפה.
אחד האנשים שעומדים מאחורי השינוי החיוני הזה היא סא"ל ד"ר מיכל ליפשיץ, ראש ענף קליני בחיל הרפואה. "במהלך המלחמה עסקנו המון בנרמול של החוויה", אומרת ליפשיץ. "האמירה למפקדים הייתה: אתם והחיילים שלכם עוברים דברים, הרוב המוחלט של התגובות שאתם מתארים הן נורמליות, וצריך לתת לזמן לעשות את שלו. טיפול מוקדם מדי יכול לעשות נזק. אנחנו מאמינים בהחלמה טבעית".
עוד לפני 7 באוקטובר, שנת 2023 הוגדרה בצה"ל כשנת בריאות הנפש. "ראו את המגמות ואת העלייה בפניות לגורמי בריאות הנפש, והחליטו להוסיף תקני קב"נים ולהגדיל את המשאבים כדי לחזק את המענה בתחום. כך שמהבחינה הזו הגענו חזקים, ובמצב של מודעות גבוהה מאוד. כבר אין סטיגמה בפנייה לקב"ן. היו יחידות מילואים שחששו להכניס קב"נים, בעיקר במקומות שהחיילים מבוגרים יותר ועדיין יש להם קצת סטיגמה. פתאום הם גילו שהקב"ן נותן להם כוח – הוא מכין את החיילים למשימה מבחינה מנטלית, מספר להם מה הם יכולים לפגוש, איזה שינויים הם יחוו ואיך לטפל כשהאדם שלידך הלום קרב. חייל שיש לו יותר כלים וידע, נכנס לפעילות עם יותר ביטחון. ראינו את זה בעיניים, זה היה מדהים. לא דמיינתי עד כמה נהיה משמעותיים במלחמה הזו, שכל מפקד גדוד או יחידה מיוחדת ידרוש לידו קב"ן. מדהים לראות את העבודה של הקב"נים ואת ההשפעה של ההכנות המנטליות והטיפולים שנעשו בתוך רצועת עזה. הם היו רלוונטיים ומדויקים מאוד".
הסרטונים שעוררו חרדה
לדברי סא"ל ליפשיץ, "במלחמה הזאת התגייסו המון אנשים למערך בריאות הנפש. בשלב הכי עצים היו לנו יותר מ־800 קב"נים, כשבשגרה יש 230. בדרך כלל יש קב"ן מרמת החטיבה ומעלה. הפעם, בגלל הדרישה של המפקדים, היה לכל גדוד לוחם. זה מטורף, ולא חלק מתורת הלחימה שלנו. אנחנו עומדים במשימה ומצליחים להגיע לכל מקום רק בזכות הקב"נים במילואים. אני מאוד חוששת מהיום שזה ייפסק, כי אז נצטרך להכיל את הכול אצלנו. אנחנו במאבק על מטפלים מול השוק האזרחי. מנהלי בתי חולים ומרפאות אומרים לנו כל הזמן שהם צריכים את הקב"נים האלה בחזרה, ואני יכולה להבין את זה".
היו התאמות שעשיתם תוך כדי המלחמה?
"כן. לראשונה אי־פעם הכנסנו קב"נים לתוך הרצועה, מתוך הבנה שחיילים זקוקים לנו שם ואנחנו חייבים להיות רלוונטיים. זה משהו שמעולם לא היה בתכנון. דבר נוסף שעודכן הוא התפיסה של הצלת"קים (הצוותים לטיפול בתגובות קרב; י"א). במקור אמורים לאפשר לחיילים שזקוקים לכך השהיה עד 72 שעות, שאחריה הם חוזרים להילחם, אבל בשבועות הראשונים האזורים האלה היו מאוד מאוימים, כל הזמן היו התרעות על חדירות מחבלים, ולא אפשרנו השהיה. בשלב מסוים התרגלנו לעבוד ככה, עם טיפול של כמה שעות".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי) במוסף "יומן" של מקור ראשון
