רק בקיץ האחרון עבר יאיר מעיין לעיר ערד. בשנים האחרונות הוא התגורר במרחק של כ־60 קילומטרים משם, במושב פעמי־תש"ז, הסמוך לנתיבות. ביום רביעי בבוקר הוא הפך לראש העיר, וייצר את אחד הסיפורים הגדולים של הבחירות המקומיות בנגב.
מעיין הוא לא ראש העיר החדש היחיד שנבחר השבוע בנגב. רבים מתושבי הנגב התעוררו ביום רביעי עם מנהיגים פוליטיים חדשים. אומנם בבירת הנגב, באר־שבע, ניצח כצפוי רוביק דנילוביץ' (ללא מתחרים מולו), וגם בדימונה, באופקים ובנתיבות נבחרו ראשי העיר המכהנים, אבל בירוחם, בערד, במצפה־רמון, בעומר, ברהט, בלקיה, במיתר וכנראה גם בלהבים נבחרו ראשי רשויות חדשים.
במבט מהיר ושטחי על ראשי הערים החדשים, ניתן לזהות ניצחון גדול למועמדי הליכוד. יאיר מעיין בערד, נילי אהרון בירוחם ואליה וינטר במצפה־רמון, ואליהם יש להוסיף את בני ביטון מדימונה, איציק דנינו מאופקים ויחיאל זוהר מנתיבות – התמודדו כולם מטעם הליכוד, עם פתקי "מחל". אבל במבט מעמיק יותר, ובהשוואה למערכות קודמות, לכל מקום יש סיפור משלו, וקשה לומר שתמיכת הליכוד היא שהביאה לניצחונם, אם כי היא בהחלט סייעה.
במבט שטחי על ראשי הערים החדשים, ניתן לזהות ניצחון גדול למועמדי הליכוד. במבט מעמיק יותר, לכל מקום יש סיפור משלו
נתחיל בערד. ליאיר מעיין הייתה נקודת פתיחה טובה. חסידי גור, שהם שליש מתושבי העיר, המתינו שמונה שנים למועמד שיחזיר אותם לשלטון, אחרי שתי קנדציות שבהן ראש העיר הנוכחי ניסן בן־חמו, איש יש עתיד, ייבש אותם באופוזיציה. כששליש מהתושבים מצביעים עבורך תוך התייצבות גבוהה בקלפי, וכאשר אחוז ההצבעה הכללי בעיר אינו גבוה, העבודה נעשית קלה יותר.
אבל צריך לומר ביושר שמעיין מביא איתו לעיר המאתגרת גם הרבה קבלות מתפקידיו הקודמים, ולא לחינם הוא שיווק את עצמו כבולדוזר. בשבע השנים האחרונות הוא כיהן כמנכ"ל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, והוביל שם קידום של 170 אלף יחידות דיור. לפני כן הוא כיהן כמנכ"ל עיריית ירושלים וכמנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות. בראיון שקיימתי איתו בשבוע שבו הכריז על מועמדותו בערד, ביקר מעיין את החשש של ראש העיר דאז לשווק כמויות גדולות של יחידות דיור. במקום הסכם־גג נוכחי של 4,000 יחידות דיור, הציע מעיין לייצר הסכם של 15 אלף יחידות ולשווק אלפיים דירות בשנה. "החרדים ימשיכו לבוא, כמאה משפחות בשנה, וכל השאר שיגיעו יהיו ציבור ציוני ממלכתי", אמר. "אם תוך חמש שנים אביא לערד 9,500 משפחות, שרק 500 מתוכן חסידי גור, הם יהיו רק 20 אחוז מהעיר ובתי הספר הממלכתיים יתמלאו מחדש". מעיין הבטיח לשווק גם 500 דונם לתעשייה ומסחר, להכניס קצב לעיר ולהפוך אותה מעיר של 30 אלף כיום לעיר של 70 אלף איש. מעיין, דתי־לאומי, הוא סגן־אלוף במילואים, בן 55, אב לשישה וסב לארבעה. בפיתוחה של ערד הוא רואה משימה לאומית.
סיפור מעניין נוסף מספקת ירוחם. ראש המועצה טל אוחנה (39), שנבחרה לתפקידה לפני חמש שנים עם 59% אחוזי תמיכה, הפסידה השבוע בבחירות כשהשיגה רק 32% מקולות התושבים. מי שגברה עליה היא עו"ד נילי אהרון, יו"ר סניף הליכוד בעיר שהשיגה 52% מהקולות.
כתושב ירוחם, וכמי שתמך בטל אוחנה, צריך להודות ביושר שהתוצאות לא היוו הפתעה גדולה. הכתובת הייתה על הקיר בשבועות האחרונים. ירוחם נמצאת אומנם בצמיחה דמוגרפית, וזו עובדה; יש בה בנייה נרחבת, הגירה חיובית ומערכות חינוך חזקות. עם זאת, ואף שאוחנה הגיעה לתפקיד עם ניסיון של שמונה שנים כסגנית ראש מועצה, היא עשתה לא מעט טעויות. שיטת הניהול הריכוזית שלה, שסייעה לה בתקופות חירום כמו הקורונה, עמדה בעוכריה בימי שגרה. במהלך הקדנציה היא צברה לא מעט יריבים בתוך המועצה, שחשו שהיא אינה נותנת בהם אמון. תוכניות גדולות שרקמה לירוחם בתחום התעסוקה לא קרמו עור וגידים, או לא הספיקו להבשיל. בנוסף, היא הביאה לירוחם ראש מחלקת הנדסה שהערימה קשיים על בנייה עצמאית של תושבים ועל יזמים בתחום המסחר והתיירות. למרות כישוריה הרבים, אוחנה התקשתה לייצר שותפויות פוליטיות בתוך ירוחם, ובישורת האחרונה של מערכת הבחירות הפסידה גם את קולות החרדים, שהם פחות מעשרה אחוזים מהתושבים אבל משמשים לשון מאזניים.
עו"ד נילי אהרון (35), שהשיגה בבחירות הקודמות שליש מקולות התושבים, הייתה בקדנציה האחרונה אופוזיציה לוחמת לאוחנה. בשנה האחרונה היא השכילה לייצר קמפיין חיובי, קיבלה רוח גבית חזקה מראשי הליכוד, ולבסוף השיגה כאמור גם את תמיכת החרדים. המועמד השלישי במרוץ, אילן אלמקייס, הסתפק ב־16% אחוזי תמיכה; זוהי מערכת הבחירות הרביעית שבה הוא מתמודד ומפסיד.
הם כבר לא יתמודדו
סיפור מעניין נוסף בהר הנגב מספקת מצפה־רמון, שם נבחר השבוע אליה וינטר, דתי־לאומי ואב לשבעה. וינטר, שגדל בכפר־מימון, החל את דרכו הציבורית במועצה יחד עם רוני מרום, ראש מועצת מצפה־רמון היוצא, שבחר לסיים את תפקידו לאחר שתי קדנציות. בשש השנים האחרונות כיהן וינטר כגזבר המועצה וכגזבר מועצת להבים. יריבתו העיקרית בבחירות הייתה פלורה ששון, אחותו של עמיר פרץ, שגם היא וגם בעלה סמי כיהנו בעבר כראשי מועצה בעיירה. שושן וגורמים נוספים בעיירה עשו הכול כדי להפוך את מערכת הבחירות במצפה־רמון למלחמת דת, ולהדגיש את התמיכה שקיבל וינטר מהגרעין התורני בעיר, שבמרכזו הישיבה הגבוהה שבה למד וינטר בעבר. המתח הדתי ביישוב בין התושבים הליברלים לקהילת הישיבה הגיע לשיאו בקיץ האחרון, סביב קיום מצעד גאווה מקומי. וינטר לא היה מעורב באירוע, אבל הפך בעל כורחו למזוהה עם הציבור התורני, שהוא כרבע מהתושבים. בסופו של דבר גבר וינטר השבוע על שושן, כשהשיג 57% מהקולות.
היו עוד סיפורים מעניינים השבוע בנגב, אבל ראוי גם להזכיר שעשרות אלפי תושבים בנגב המערבי לא זכו ללכת השבוע לקלפי. בבוקר יום הבחירות נזכרתי בשלטי בחירות קרועים ומוכתמים בבוץ שמצאתי במועצה האזורית אשכול בחודש נובמבר האחרון. על השלטים התנוססה תמונתה של תמר קדם סימן־טוב ז"ל, שהייתה אמורה להתמודד בבחירות המקומיות על ראשות מועצת אשכול, ונרצחה עם בן זוגה ושלושת ילדיהם בקיבוץ ניר־עוז. נזכרתי גם באופיר ליבשטיין, ראש המועצה האזורית שער־הנגב, שתכנן להתמודד על קדנציה שנייה ונרצח בקיבוצו כפר־עזה. פניה המחייכות של תמר בשלט הקרוע ליוו אותי בדרך לקלפי, והזכירו לי שבחמש רשויות בנגב יתקיימו בחירות רק בעוד תשעה חודשים. שני מועמדים כבר לא יזכו להתמודד בהן.
