בשבי־שומרון קיבלו השבוע בעצב את הבשורה על נפילתו של נריה בלטה הי"ד, תושב היישוב ובן העדה האתיופית, בשבת שעברה. מתחילת המלחמה ספגה העדה מחיר כבד: 23 מבניה נפלו. נריה, השני מששת ילדיהם של רחמים ובת־שבע בלטה, היה סמל מחלקה בגדוד הסיור של גבעתי. אביו ואחיו התגייסו גם הם בצו 8, והאח דביר משרת כסגן מפקד פלוגה בגבעתי בעזה. קודמו בתפקיד, רס"ן איל שומינוב, נהרג מפגיעת טיל ברצועה. כמה שעות לאחר שהחליפו הודיעו לו על נפילת אחיו נריה.
נריה בלטה למד בישיבת רגבים ביישוב בני־נצרים בנגב, והיה מחובר מאוד לאדמה. הוא המשיך לשנת שירות לפני הצבא בבית הספר מקווה־ישראל בחולון. אמו בת־שבע ספדה לו: "איך נפרדים מבן אהוב ויקר כמוך? לא נתפס שמהיום אדבר עליך בלשון עבר. אתה ילד עניו, עדין, שקט. הנתינה היא חלק ממך, ואולי לכן נקברת בנתניה. התנדבת בכל מיני מקומות, היית בכל מקום שהיו צריכים אותך. נפלת על הגנת הארץ, המדינה הקטנה שלנו. אתה גיבור אמיתי. כל הזמן הרגעת אותי: 'אמא, הכול בסדר'. האמת, קצת האמנתי לך, חשבתי שבאמת יהיה בסדר. אבל הרע מכול קרה, נפלת בקרב".
גם דביר אחיו ספד לו: "איך מספידים אח קטן? היית עושה הכול בשקט, בענווה מתמדת. לא הבנתי איך ילד כל כך צעיר יכול לחשוב בצורה כל כך בוגרת ואחראית. נריה אחי, גדלנו באותו בית עם אותם ערכים ואותם עקרונות. אף פעם לא אמרתי לך את זה, אבל הערצתי אותך, אחי".
ח"כ לימור סון הר־מלך, ידידת המשפחה, כתבה עליו השבוע בפייסבוק: "נריה, הבן של חברינו בת־שבע ורחמים בלטה הצדיקים, שגדל בבית אידיאליסטי שבו ספג אהבה עזה לעמו וארצו; נריה, עם העיניים הטובות והחיוך התמידי, עם הצניעות שעושה המון אבל בלי רעש, עם המידות הטובות והאצילות שאת מה שאצלו בא טבעי אנחנו צריכים לעבוד קשה כדי לקנות", היא הזכירה את מעלותיו, "כמו בחייו, גם במותו לא יוותר לעצמו וימשיך ללחום בשביל עם ישראל שם מלמעלה וימליץ עלינו טוב".
ח"כ משה סלומון, אף הוא מידידי המשפחה, סיפר: "מלחמת חרבות ברזל גובה מהעדה האתיופית מחירים כבדים. כשמסתכלים על הנופלים, כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, וכל אחד מהם נושא בתוכו עולם ערכים ציוני, ערכי, ואהבה לעם ישראל ולמדינת ישראל".
סלומון מספר שהחיבור של נריה לארץ עבר דרך בני משפחתו. "סבו היה מאנשי המפתח בעלייה של 'מבצע משה', ונפטר בדרכו לארץ. הוריו, רחמים ובת־שבע, עברו בשומרון כדי ליישב את ארץ ישראל. המסירות של בני משפחתו עברה גם לנריה, שלחם בעוז כדי להגן על המדינה. החיבור לאדמה ולקרקע היה חשוב לו מאוד. הוא התנדב הרבה ב'שומר החדש', והשקיע שנת שירות לפני הצבא. החיוך לא מש מעל פניו".
מתחילת הלחימה מקפיד סלומון בנאומיו מעל במת הכנסת להנציח את זכר הנופלים בני העדה. "התלבטתי אם יש מקום להבליט את העניין הזה, ובסוף החלטתי שכן. זו קהילה שתמיד מרגישה מודרת בסביבה החברתית, תמיד בצד החלש. בתחושתה, המשאבים לא מגיעים אליה, ולמרות זאת בניה נלחמים ומקריבים את עצמם".
לדברי סלומון, בקהילה האתיופיה שוררת תחושה קשה. "בכל ההלוויות ובכל הניחומים שהגעתי אליהם, המסר היה 'אנחנו מוכנים לעשות הכול למען מדינת ישראל ולמען האחדות'. אלו אנשים שהקריבו הרבה כדי לעלות לארץ. הם רוצים לראות אחדות ואת השמדת חמאס, זה עובר כחוט השני אצל כולם. אני מצפה שמדינת ישראל תיתן את הכבוד ואת המשאבים הראויים לקהילה, כדי לסייע לה לצמוח ולהצליח".
רה"מ בנימין נתניהו ורעייתו ניחמו השבוע את בני המשפחה. האב, עובד מערך הגיור במשרד ראש הממשלה, ביקש מנתניהו להקים יישוב לזכר בנו: "הבן שלנו אהב את הארץ והאדמה, והניצחון שלנו יהיה שניטע, נזרע ונחרוש את הארץ", אמר לראש הממשלה. נתניהו הציע שאחת השכונות הנבנות בשבי־שומרון תיקרא על שמו של נריה.
