מחקר שפרסם מגזין "טאבלט" ביום חמישי האחרון טוען כי הדיווחים הרשמיים על מספר המתים ברצועת עזה מאז תחילת המלחמה שקריים. על פי המאמר, "המספרים אינם אמיתיים. זה ברור לכל מי שמבין איך עובדים מספרים".
בפתיחת המאמר נכתב כי "מספר ההרוגים האזרחיים בעזה עומד במרכז תשומת הלב הבינלאומית מאז תחילת המלחמה. המקור העיקרי לנתונים הוא משרד הבריאות בעזה שבשליטת חמאס, אשר טוען כעת ליותר מ-30,000 הרוגים, שרובם, לפי הדיווחים הם, ילדים ונשים".
"לאחרונה", טען במאמר, "ממשל ביידן העניק לגיטימציה למספרים שחמאס פרסם. כשנשאל בדיון בוועדת השירותים המזוינים של בית הנבחרים בשבוע שעבר כמה נשים וילדים פלסטיניים נהרגו מאז 7 באוקטובר, אמר שר ההגנה לויד אוסטין כי המספר הוא 'מעל 25,000'. הפנטגון הבהיר במהירות כי המזכיר 'ציטט הערכה של משרד הבריאות שבשליטת חמאס'. הנשיא ביידן עצמו ציטט קודם לכן את הנתון הזה, וטען כי 'יותר מדי, יותר מדי ממעל 27,000 הפלסטינים שנהרגו בסכסוך הזה היו אזרחים וילדים חפים מפשע, כולל אלפי ילדים'. הבית הלבן גם הסביר שהנשיא 'התייחס לנתונים זמינים לציבור לגבי המספר הכולל של הנפגעים'".
המאמר ממשיך וטוען כי יש בעיה עם הנתונים: "המספרים אינם אמיתיים. זה ברור לכל מי שמבין איך עובדים מספרים באופן טבעי. הנפגעים אינם ברובם המכריע נשים וילדים, וייתכן שהרוב הם לוחמי חמאס".
עקבי מכדי להיות אמיתי
לפי הכותבים, "אם המספרים של חמאס מזויפים, ייתכן שיש ראיות במספרים עצמם שיכולים להוכיח זאת. אמנם אין הרבה נתונים זמינים, אבל יש מעט, וזה מספיק: מ-26 באוקטובר עד 10 בנובמבר 2023, משרד הבריאות בעזה פרסם נתוני נפגעים יומיים הכוללים גם מספר כולל וגם מספר ספציפי של נשים וילדים. המקום הראשון לחפש בו הוא המספר המדווח 'הכולל' של מקרי מוות. הגרף של סך מקרי המוות לפי תאריך, גדל עם לינאריות כמעט מטרונומית. הגרף חושף עלייה קבועה ביותר במספר הנפגעים במהלך התקופה".
המאמר טוען כי לא יכול להיות שכמות ההרוגים בכל יום היא כמעט אותו הדבר: "סדירות זו כמעט ודאי אינה אמיתית. אפשר היה לצפות לשינויים גדולים מיום ליום. למעשה, ספירת הנפגעים היומית המדווחת לאורך תקופה זו עומדת על 270 פלוס מינוס, עם שינוי של כ-15 אחוזים. אלה שינויים מועטים להפליא. צריכים להיות ימים עם פי שניים מהממוצע או יותר ואחרים עם חצי או פחות. אולי מה שקורה הוא שמשרד עזה מפרסם מספרים יומיים מזויפים שמשתנים מעט מדי כי אין להם הבנה ברורה של התנהגותם של מספרים טבעיים. למרבה הצער, נתוני בקרה מאומתים אינם זמינים לבדיקה רשמית של מסקנה זו, אך הפרטים של הספירות היומיות מחשידות את המספרים".
על פי המאמר, חייב להיות קשר בין מספר הילדים שנהרגו למספר הנשים שנהרגו: "באופן דומה, עלינו לראות שינויים במספר הילדים שנהרגו בצורה מקבילה למספר הנשים. הסיבה לכך היא שהבדלים בין כל יום בספירת ההרוגים הם תוצאה מההבדלים במספר התקיפות של בנייני מגורים ומנהרות. כתוצאה מכך, בימים שבהם נפגעות נשים רבות אמור להיות מספר גדול של ילדים שנפגעים, ובימים שבהם מדווחים על נשים בודדות שנהרגו , צריך להיות דיווח על ילדים בודדים שנהרגו". למרות זאת, לפי הכותבים, "המספר היומי של ילדים שדווח כי נהרגו אינו קשור בכלל למספר הנשים שדווח כי נהרגו".
כשמספרי הנשים גבוהים משל הגברים – זו בעיה
חוסר המתאם הזה הוא הראיה הנסיבתית השנייה המעידה על כך שהמספרים אינם אמיתיים, טוען המאמר. אבל יש עוד: "המספר היומי של נפגעי נשים צריך להיות בקורלציה גבוהה עם מספר לא נשים ולא ילדים (כלומר, גברים) המדווחים. שוב, זה צפוי בגלל אופי הקרב. השפל והשפל של ההפצצות והפיגועים מצד ישראל צריכים לגרום לספירה היומית לנוע יחדיו. אבל זה לא מה שהנתונים מראים. לא רק שאין מתאם חיובי, יש מתאם שלילי חזק, שאינו הגיוני כלל ומבסס את ראיה קשה לכך שהמספרים אינם אמיתיים".
ישנן כמה חריגות נוספות בנתונים, לדברי המאמר: "ראשית, ספירת המוות שדווחה ב-29 באוקטובר סותרת את המספרים שדווחו ב-28, ככל שהם מרמזים ש-26 גברים חזרו לחיים. זה יכול לקרות בגלל ייחוס שגוי או סתם שגיאת דיווח. ישנם עוד כמה ימים שבהם מספרי הגברים מדווחים קרוב ל-0. אם אלו היו רק שגיאות דיווח, אז באותם ימים שבהם נראה כי ספירת המוות עבור גברים שגויה, ספירת הנשים צריכה להיות אופיינית, לפחות בממוצע. אבל מסתבר שבשלושת הימים שבהם ספירת הגברים קרובה לאפס, מה שמעיד על טעות, ספירת הנשים גבוהה. למעשה, שלושת ספירת הנפגעים היומית הגבוהה ביותר של נשים מתרחשת באותם שלושה ימים".
"תהליך דיווח שאינו קשור למציאות"
למסקנה, מה כל זה אומר, שואל המאמר? "למרות שהראיות אינן דיספוזיטיביות, יש רמיזות רבה לכך שתהליך לא קשור או קשור באופן רופף למציאות שימש כדי לדווח על המספרים. ככל הנראה, משרד חמאס הסתפק על סך יומי באופן שרירותי. אנו יודעים זאת מכיוון שהסכומים היומיים עולים בעקביות מכדי להיות אמיתיים. לאחר מכן הם הקצו כ-70% מהסכום הכולל לנשים וילדים, וחילקו את הסכום הזה באופן אקראי מיום ליום. אחר כך הם מילאו את מספר האנשים כפי שנקבע על ידי הסכום שנקבע מראש. זה מסביר את כל הנתונים שנצפו".
לדברי המאמר, יש עוד דגלים אדומים ברורים המעידים על שקריות המספרים: "משרד הבריאות בעזה טען בעקביות שכ-70% מהנפגעים הם נשים או ילדים. סך זה גבוה בהרבה מהמספרים שדווחו בסכסוכים קודמים עם ישראל. דגל אדום נוסף, הוא שאם 70% מהנפגעים הם נשים וילדים ו-25% מהאוכלוסייה הם גברים בוגרים, אז או שישראל לא מצליחה לחסל את לוחמי חמאס, או שחמאס טוען שכמעט כל האנשים בעזה הם לוחמים בארגון. זה כשלעצמו מעיד מאוד על כך שהמספרים הם לכל הפחות לא מדויקים בעליל – וכנראה מזוייפים לחלוטין. לבסוף, ב-15 בפברואר, הודה חמאס כי איבד 6,000 מלוחמיו, המהווים יותר מ-20% מסך ההרוגים שדווחו".
ומה עם אלה שחמאס עצמו הרג?
המאמר הוסיף כי "כמה פרשנים אובייקטיביים הודו שהמספרים של חמאס במלחמות ומבצעים קודמים עם ישראל הם 'מדויקים בערך'. אף על פי כן, מלחמה זו אינה דומה לחלוטין לקודמותיה בקנה מידה או בהיקפה; משקיפים בינלאומיים שהיו מסוגלים לעקוב אחר מלחמות קודמות נעדרים כעת לחלוטין, כך שלא ניתן להניח שהעבר הוא מדריך אמין. ערפל המלחמה סמיך במיוחד בעזה, מה שלא מאפשר לקבוע במהירות את סך ההרוגים של אזרחים עם כל דיוק. לא רק שספירות מוות רשמיות של פלסטינים לא מצליחות להבדיל בין חיילים מילדים, אלא שחמאס גם מאשים את ישראל בכל ההרוגים, גם אם מותם נגרם מרקטות של חמאס עצמו, פיצוצים מקריים, הרג מכוון או קרבות פנימיים".
"קבוצה אחת של חוקרים מבית הספר לבריאות הציבור של ג'ונס הופקינס בלומברג", טען המאמר, "השוותה את דיווחי חמאס לנתונים על עובדי אונר"א. הם טענו שמכיוון ששיעורי התמותה דומים בערך, אסור לנפח את מספרי חמאס. אבל הטיעון שלהם הסתמך על הנחה מכרעת ולא מאומתת: שלעובדי אונר"א אין סיכוי גבוה יותר להיהרג מהאוכלוסייה הכללית. הנחת היסוד הזו התפוצצה כאשר נחשף כי חלק ניכר מעובדי אונר"א קשורים לחמאס. חלקם אף נחשפו כמי שהשתתפו בטבח עצמו ב-7 באוקטובר".
"מאמץ יוצא דופן ומוצלח של צה"ל"
המאמר סיכם כי "עדיין לא ניתן לדעת את האמת וכנראה אף פעם לא נדע. סביר להניח שמספר הקורבנות הכולל של האזרחים יהיה מוגזם ביותר. ישראל מעריכה כי לפחות 12,000 לוחמים נהרגו. אם המספר הזה יתברר כמדויק אפילו באופן סביר, אז היחס בין הנפגעים לא-לוחמים ללוחמים הוא נמוך להפליא: לכל היותר 1.4 ל-1 ואולי אפילו נמוך כמו 1 ל-1. בסטנדרטים היסטוריים של לוחמה בשטח בנוי, שבה האויב ממוקם מעל ומתחת למרכזי אוכלוסיה אזרחיים, זהו מאמץ יוצא דופן ומוצלח למנוע אובדן חיים מיותר תוך לחימה באויב חסר פשרה המגן על עצמו באזרחים".