"צריך לומר לחרדים שיש לנו מודל שעובד, שבמסגרתו הם מגיעים גם לצבא, גם לאקדמיה וגם לשוק העבודה. לבחור חרדי שמחפש את דרכו זה הפתרון האידיאלי", אומר הרב כרמי גרוס, ראש ישיבת ההסדר החרדית הראשונה "דרך חיים". על איכותו של הדגם הזה, הוא מוסיף, מעידים 150 בוגרי הישיבה, המשלבים ספרא וסייפא ברמה הגבוהה ביותר.
מאחורי הרב גרוס בן ה־68 שנים רבות של עשייה בתחום החינוך. הוא נולד בניו־יורק לאביו, הרב אלכסנדר גרוס, מחנך ידוע שנמנה עם מייסדי רשת "תורה ומסורה" ברחבי ארה"ב והחינוך העצמאי בישראל. גרוס למד כמה שנים בישיבות ישראליות, ובהמשך השלים תואר אקדמי בהיסטוריה ובחינוך בקנדה. אחרי עלותו ארצה לימד בכמה מוסדות תיכוניים ובהם ישיבת "היישוב החדש", והקים את "מערבא", אחת הישיבות התיכוניות החרדיות הראשונות. הוא מתגורר ברמת בית־שמש עם רעייתו ועשרת ילדיהם.
לפני כ־13 שנה פנה אלוף אודי אדם, אז מנכ"ל משרד הביטחון, לרמי ליבר, בוגר ישיבה ומוותיקי חיל המודיעין, וביקש ממנו לעמוד בראש מיזם חדש: ישיבת הסדר חרדית טכנולוגית, שתכשיר כוח אדם ליחידות הטכנולוגיות בצה"ל. ליבר שכנע את הרב גרוס ליטול על עצמו את ראשות הישיבה. "למדתי מאבא שאין מסרבים כאשר נדרשת פעולה למען היהדות", אומר הרב גרוס.
כיליד ארה"ב, הוא אומר, "הכרתי היטב את המודל שמאפיין את החרדי האמריקני, שלומד גם גמרא וגם לימודים אקדמיים ועובד לפרנסתו". את הניגוד בין החרדיות האמריקנית לישראלית הוא חווה גם בביתו פנימה. בנו, הוא מספר, למד בישיבה אך לא ראה את עצמו כאברך לעתיד. "אנחנו בית ציוני, וכמו חרדים ציונים רבים שמגיעים מארה"ב ללמוד בישראל, לא הייתה לו דרך להגשים את רצונו לשרת בצבא וללמוד באקדמיה. המחשבה הזו הציקה לי מאוד. כולם אמרו לו שיחזור לארצות הברית, אבל מבחינתנו זו לא הייתה אופציה. הרעיון להקים ישיבת הסדר חרדית היה הפתרון הטוב ביותר".
אחרי מאמצים רבים הוקמה ישיבת דרך חיים, תחילה בירושלים, במתחם המרכז האקדמי לב, ובהמשך היא עברה לגן־יבנה. המחזור הראשון של הישיבה כלל שמונה תלמידים, בהם הבן. משרדי החינוך והביטחון סירבו בתחילה לתמוך בה. "כיום לומדים בישיבה 150 תלמידים, מהעילית של הציבור החרדי. בחורים מוכשרים מרחבי הארץ, אם כי לא ממאה שערים. 80 אחוז מהם ילידי הארץ. אלה בחורים שלא רואים את עצמם אברכים בכולל, ויש להם אומץ לומר שזה לא מתאים להם ושהם מעוניינים בעתיד אחר. המחזורים הראשונים היו קטנים – 10 עד 15 תלמידים, בעיקר מישיבות תיכוניות. היום כמחציתם מגיעים מישיבות חרדיות ממש".
21 במקום 18
מסלול הלימודים בישיבה מתפרס על פני חמש שנים, כאשר בשלוש השנים הראשונות מסיימים תואר ראשון במדעי המחשב עם התמחות בסייבר, בשיתוף מכללת אשקלון. מי שמגיעים לישיבה עם תעודת בגרות מלאה ממשיכים מיד ללימודי תואר, ואילו בחורים שהגיעו מישיבות "קטנות" ללא לימודי ליבה, נדרשים לעבור תחילה מכינה קדם־אקדמית. לימודי התואר נמשכים גם בזמן השירות הצבאי. "במשך היום הם בצבא, ובערב הם ממירים את המדים בחולצות לבנות וכיפות שחורות ויושבים ללמוד".
שירותם הצבאי של תלמידי דרך חיים נמשך שנתיים לפחות, והם משרתים בגופים כמו יחידה 8200, החטיבה הטכנולוגית של זרועות היבשה, חיל הים או יחידת אופק של חיל האוויר. בודדים מהם אף התקבלו ליחידות הסייבר החשאיות של 8200. תנאי הקבלה לישיבה, שחלקם נקבעו על ידי צה"ל, אינם כוללים רק ידע אלא גם כושר אינטלקטואלי, רצון ללמוד ונכונות לשרת חמש שנים במסגרת הדורשת מהתלמידים השקעה רבה.
מה הנוסחה למשוך חרדים לכיוון הזה?
"לפני שאענה לך מה הנוסחה, אומר לך מה לא הנוסחה – בדיוק מה שרוצים לעשות היום, ללכת ראש בראש ולחשוב שבכפייה ניתן יהיה להביא חרדים לצבא. זו טיפשות מאין כמוה, וזה בדיוק מה שהקיצונים החרדים רוצים. מה שצריך לעשות זה בדיוק מה שאנחנו עושים. התלמידים שלנו משתלבים בצבא ובתעסוקה ברמה הגבוהה ביותר. יש הרבה צעירים, מאות ואלפים, שאם מישהו היה מציע להם אפשרות ללכת לאקדמיה ולקבל מלגות הם היו נענים. על כל פרוטה שמשקיעים בתלמידים האלה, המדינה תקבל פי 10. זה ברור".
אבל לא כולם מתאימים להייטק.
"לא כולם באמת צריכים להתאים. אנחנו הלכנו לכיוון הזה כי זה מה שהצבא רצה. אבל יש תחומים ומסלולים רבים אחרים שניתן לעבוד בהם. צריך לשבת ולחשוב ולמצוא מה הם, וכמובן צריך תקציבים. אני לא יודע מה הממשלה משקיעה היום בחרדים, אבל המודל שלנו מוצלח ושווה להשקיע בו ולחקות אותו. צריך אנשים עם ראש גדול שיקבלו תקציבים ויפתחו ברחבי הארץ ישיבות הסדר כאלה לחרדים".
הרב גרוס מספר שבצבא יש תחרות על תלמידיו, שכן מדובר בחיילים בני 21 אחרי תואר במדעי המחשב, בעלי ערכים עמוקים ורצון לשרת ולתרום. לדבריו, התלמידים זוכים לתשבחות רבות ממפקדיהם לא רק במישור המקצועי־טכנולוגי, אלא גם כמי ששינו לטובה את השיח והאווירה במדור ומוגדרים כנכס ליחידה. "זה קידוש השם מאין כמוהו".
האם גם הרבנים והפוליטיקאים החרדים משוכנעים בכך?
"לא צריך לשכנע איש. אני לא שכנעתי שום רב, כולם יודעים שזה דבר נצרך. יש ממשלה והיא צריכה לפעול. יש היום מספיק רבנים פתוחים ומודרניים שמוכנים לפתוח מקומות כאלה. צריכים חזון, ואת זה יש לנו. מעניין מאוד שמעולם לא זכינו לשום ביקור מצד פוליטיקאי כלשהו, שיבוא, ישאל שאלות ויתעניין במודל היחיד שעובד טוב. יש מאות ואלפים שרק מחפשים את המסגרת הזו. אני מבטיח לך שבעוד עשור יהיו לנו 2,000 תלמידים".
הרב גרוס מגלה שרבנים רבים נתנו לו גיבוי והסכמה, אם כי בשתיקה ובחשאי, ושמעה של הישיבה עובר בעיקר מפה לאוזן.
איך מפיגים את החשש שהצבא יגרום לצעיר לאבד מחרדיותו?
"מה שעשינו הוא שתלמידינו לא הולכים לצבא בגיל 18 אלא בגיל 21, שזה עולם אחר לגמרי. ההורים והבחורים יודעים שבשלוש השנים הראשונות הם לומדים בישיבה גם את לימודי החול, במסגרת חרדית בשעות הערב, בניגוד לישיבות ההסדר בעולם הדתי־לאומי, שבהן לא לומדים לימודי חול. בשנים אלה הם מקבלים בסיס חזק מאוד. בנוסף, התלמידים יודעים שהם קשורים לישיבה גם כאשר הם הולכים לצבא. אנחנו לא מפסיקים את הקשר הרציף איתם".
האם מאורעות 7 באוקטובר והמלחמה שינו משהו ברצון לשרת ולבוא לישיבה?
"אני לא רואה שינוי גדול, אבל התלמידים שלנו מרגישים הרבה יותר חזק שהם עושים את הדבר הנכון".
