בשער קיבוץ סעד שבעוטף עזה עומד חייל ומאבטח את הכניסה למקום. לכאורה, מראה שגרתי בימים בלתי שגרתיים אלה שבתוכם אנו נמצאים כבר כמעט חצי שנה, מפרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר. אלא שהחייל הזה הוא מילואימניק שנמצא פה כבר כמה שבועות רצופים, לא מתכוון להשתחרר בקרוב, והוא כבר חלק בלתי נפרד מנופו האנושי של הקיבוץ, שאט־אט חוזר לעצמו. החייל הזה הוא חלק מ"כוח אבשלום", יחידה צבאית חדשה שהוקמה תוך כדי הלחימה ושמי שהגה אותה היה אלוף במיל' יוסי בכר, שבמהלך שמחת תורה נלחם בקיבוץ בארי וחיסל מחבלים רבים. מטרת היחידה היא לאגד אנשי מילואים ותיקים, כולל אנשים שהשתחררו לפני שנים ורוצים להתגייס מחדש, ולסייע לצבא לאבטח את היישובים והקיבוצים, להחזיר את הביטחון לתושבים, ולא פחות מכך – לבנות אמון מחודש בין הצבא לאזרחים באמצעות שהייה ארוכת טווח.
באחת המדשאות בקיבוץ אנחנו מכנסים לשיחה את אבשלום חביב, קצין מילואים בן 64 בחטיבה 55 של הצנחנים, ומי שהתבקש בידי אלוף בכר לרכז את הקמת הכוח, את אוהד ניימרק, מפקד "כוח יע"ל", גדוד נוסף שהוקם בעקבות הצלחת "כוח אבשלום", ואת אילן שוואט, בן 49 מגני־תקווה, חייל בכוח.
"את הרעיון הגה אלוף בכר לפני כשלושה חודשים, בשיחה שכמוה קיימנו כמעט כל לילה אחרי חצות", מספר חביב, תושב המושב ארבל שבצפון. "הוא שאל אותי מה דעתי, ועניתי שאני מקבל עליי את התפקיד. הפצנו קול קורא באתר צה"ל ובקבוצות וואטסאפ של מילואימניקים, וכשהצטברו פניות התחלנו להקים את הכוח. זה קרה מהר מאוד. ארבעה או חמישה ימים אחר כך הפלוגה הראשונה כבר עשתה אימון בצאלים ותפסה את הקיבוצים מפלסים וסעד".
מיהם האנשים שמגיעים לכוח?
"יש כאלה שהשתחררו לגמרי, גם חבר'ה שנמצאים עמוק בשנות החמישים לחייהם, ומרגישים שיש להם עוד הרבה מה לתרום. יש כאלה ששירתו בעזה, יצאו משם ורוצים להמשיך לעשות מילואים, כל אחד מהסיבות שלו. המשותף לכולם הוא שיש להם בפנים משהו ערכי של אהבת העם והארץ. פונים אלינו מאות אנשים. מי שכבר השתחרר לגמרי ויש לו פטור ממילואים, לצבא לוקח קצת יותר זמן לחייל אותו מחדש, אבל זה קורה".
מה המיוחד ב"כוח אבשלום"?
"הסיבה הראשונה שקיבלתי על עצמי את הקמת הכוח הייתה להחזיר את האמון של התושבים בצה"ל, אמון שנשבר והתרסק לגמרי ב־7 באוקטובר. הרעיון הוא שאנשים מגיעים ליישוב מסוים לטווח ארוך, לא מתחלפים כל שבועיים בכוח אחר. זה אותו אדם עם הפרצוף החייכני שלו, שמכיר את התושבים והם מכירים אותו. החיילים הופכים לחלק מהקהילה, אף על פי שהם לובשים מדים. יש פה אנשים שמראש באים לחצי שנה או לשמונה חודשים; המינימום זה חודש. חיילים מסוימים כבר עושים איתנו סיבוב שני. זה עובד מצוין, החזון הופך למציאות. אנשים שגרים כאן מבקשים שלא נצא מהיישובים, שלא יביאו להם את הגדודים הרגילים".
לרוב האנשים שנמצאים פה יש משפחות. איך גורמים להם להגיע לזמן ארוך יחסית?
"אצל הרוב זה פשוט משהו שמגיע מבפנים, תחושה חזקה של רצון לסייע שעוברת גם למשפחות בבית. חלק הם מילואימניקים שהשתחררו, חזרו הביתה וראו שהעסקים שלהם קורסים, ובאים לסבב נוסף של מילואים שבו הם יכולים גם להמשיך לתרום וגם להתחיל להתאפס על החיים שלהם באופן כלכלי, תוך כדי שהם מתוקצבים כמילואימניקים בצו 8. מבחינתי, בכלל לא משנה הסיבה – כל מי שבא לפה יש לו בלב משהו שמדריך אותו לשרת כאן. גם מי שהעסק שלו קרס יכול היה למצוא עבודה אחרת והחליט לבוא לפה. הצבא יודע להעריך את זה ומבין את החשיבות, וגם אם יש בעיות ספציפיות תמיד אנחנו מצליחים למצוא פתרונות".
אחרי ההצלחה של הגדוד הראשון, כוח אבשלום, הגיעה מהצבא דרישה לגדוד שני, ואז הוקם "כוח יע"ל".
"נכון מאוד. כל גדוד תופס אזור מסוים. השם 'כוח אבשלום' נקבע די במקרה. בגלל המהירות שבה היינו צריכים לחתום על כל הטפסים חתמתי בשם שלי, וזה מה שנתן לגדוד את השם, אבל החלטנו שהגדוד ייקרא על שם אבשלום חביב, עולה הגרדום שנתלה בידי הבריטים, כדי להכניס גם מורשת לסיפור".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי) במוסף "יומן" של מקור ראשון
