שבוע סוער עובר על האוניברסיטה העברית: אחרי חשיפת שורת ההתבטאויות של פרופ' נאדירה שלהוב קבורקיאן, ההחלטה של ראשי האוניברסיטה להשעות אותה מהוראה וההתייצבות לצידה של חברי סגל שהתנגדו לסנקציה נגדה, בימים האחרונים נראה כי גם מרצים, חברי סגל וחוקרים החליטו לצאת בקול ברור ונחרץ נגד אמירותיה השערורייתיות ותמכו בענישתה.
למרות שהשעייתה של שלהוב-קבורקיאן נגמרה היום, עם תום סמסטר א', הדבר עדיין עורר סערה בקרב חברי הסגל האקדמי באוניברסיטה וגם אצל הסטודנטים משני צידי המתרס. מהתכתבויות בפורומים של חברי הסגל שהגיעו לידי מקור ראשון, נראה כי בניגוד לסערות קודמות, הפעם המרצים והחוקרים מהצד הימני-ציוני של המפה, מרימים את ראשם.
פרופ' יעקב ורשבסקי מהפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע תהה, "איך יכול להיות שפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית שלפי האתר של האוניברסיטה מתמחה ב'רצח נשים וצורות אחרות של אלימות מבוססת מגדר', יכולה לטעון שלא היה אונס המוני בשבעה באוקטובר? איך אפשר לתת למרצה עם דעות כאלה להרצות על אלימות נגד נשים לסטודנטים? למשל, האם הייתם מוכנים למנות מכחיש שואה לפרופ' להיסטוריה ולתת לו להרצות בנושא? או פרופ' לרפואה מכחיש שמחלת האיידס נגרמת על ידי הוירוס, מטיל ספק שיש מחלה כזה בכלל ומקדם קונספציה שהתרופות האנטי-ויראליות רעילות ומסוכנות הרבה יותר מהמחלה? באופן יותר ספציפי, אני תוהה איך אפשר לסמוך על מחקר של מדענית שמתעלמת מעובדות כל כך משמעותיות הקשורות ישירות לתחום המחקר שלה? והאם אין פה גם חשד לשיבוש רציני של יושר אקדמי? בפרט, אני תוהה האם מישהו בפקולטה למשפטים בדק את אמינותה של המחקר שלה? כי לפי התרשמותי על סמך הראיון הוא מאוד מזכיר לי פרוטוקולים של זקני ציון".
"כחברת סגל מנהלי, אני מנסה לשים את עצמי במקום של סטודנט/ית בעבודה סוציאלית שצריכים לשבת עכשיו בשיעור של הפרופ' הנ"ל (או לא צריכים כרגע). אני לא הייתי מסוגלת להקשיב לאף מילה מדבריה. לא חושבת שאיזשהו שיעור שהיא הייתה מעבירה כרגע שבו מן הסתם יושבת אוכלוסיית תלמידים מעורבת היה רלוונטי", אמרה ליאורה חבר, מנהלת אדמיניסטרטיבית באוניברסיטה העברית, "היא משקרת בראיונות שלה. קוראת להשמדת מדינת ישראל – השמדת הציונות. קוראת לישראל ולישראלים – פושעים שמבצעים רצח עם. הטענה כי כשהיא מדברת ערבית – הסטודנטים מפחדים – זה איום מוסתר על הסטודנטים. לאמירות יש השלכות – ישירות על תפקידה כמרצה. לדעתי נכון היה להשעותה מהוראה במיידי ולהמשיך אחר כך בהליכים הרשמיים שיובילו לאן שיובילו".
פרופ' חגי משגב כתב בתגובה לעצומה של פרופ' ברק מדינה שהתנגדה להשעיית שלהוב-קבורקיאן כי "לנוכח 'האכזבה' ממכתבי התמיכה בהנהלת האוניברסיטה, האם עדיין פרופ' מדינה לא מוכן לשקול את האפשרות שהוא טועה, ויש גבול לפורמליזם, ומלחמה על החיים היא בכל זאת מצב שונה? שיש גבול לחשיבה התאורטית? לפני כארבע שנים פנה אלי חבר וביקש להתייעץ לגבי חיסון הקורונה. שאלותיו היו כבדות משקל, ונגעו לסוגיות אקולוגיות, ליחסי מדע ומוסר, מדינה ואזרח, פרט וחברה. כתבתי לו תשובה קצרה: זמן להרהורים על החיים יהיו לך אחר כך, עכשיו לך להתחסן. אינך יודע את מי ממכריך אתה מסכן, ואפילו מי שאינך מכיר במעגל שני או שלישי. רק אחרי שהתחסן שבנו לדבר על הדברים שהעלה, שכולם אכן ראויים לעיון. פרופ' מדינה, חזור בך. זמן לדיונים עקרוניים יהיה אחר כך. עכשיו המדינה והעם במלחמה על הבית. פרופ' קיבורקיאן חייבת להיות בחוץ".
יש לציין כי מיד אחרי החלטת ראשי האוניברסיטה להשעות את הפרופסורית, הסגל הניהולי הבכיר פרסם מכתב רשמי בו הביע תמיכה בצעד. "על אף החשיבות של החופש האקדמי וחופש הביטוי, אנו סבורים שאמירותיה בדבר הרג סיסטמטי ומכוון שמבצעת ישראל בפלסטינים, השקרים שישראל מפיצה במכוון על אירועי 7 באוקטובר, ההתייחסות לציונים כאל פושעים וקריאותיה לביטול הישות הציונית חוצות קו אדום עבור איש סגל במוסדנו. אלו אינן רק דעות שנויות במחלוקת, אלא דברי שקר והסתה החותרים תחת קיומה של מדינת ישראל ושל אזרחיה ובשל כך מהווים איום ישיר עלינו כסגל המוסד ועל הסטודנטים שלנו.
"פרופ' שלהוב-קיבורקיאן אף משגרת איום אישי מרומז כלפי כל ציוני בסביבתה they better be afraid. אנו מודעים למכתב שנשלח אליכם הקורא לבטל את ההשעיה מטעמים טכניים כאלה ואחרים ובעיקר בשל שימוש מרחיק לכת ולא מדויק בחופש הביטוי. אנו מחזקים את החלטתכם הצודקת והנכונה ומקווים כי הקולות המתנגדים לא יביאו לשינוי ההחלטה להשעותה מהוראה. אנו מאמינים כי חובתנו, כחברי קהילת האוניברסיטה, לקדם סביבה של דיון פתוח ומכבד, תוך שמירה על ערכים של דמוקרטיה, פלורליזם וסובלנות ולהוות גשר בין העמים. דברי הבלע וההסתה של שלהוב-קיבורקיאן חותרים תחת ערכים אלה ופוגעים קשות באווירה בקמפוסים ובסטודנטים. אנו מברכים אתכם על האומץ וההחלטיות שהפגנתם. אנו קוראים לכם להמשיך ולעמוד איתן כנגד כל ניסיון להלך אימים על חופש הביטוי האמיתי ולהגן ערכיה הדמוקרטיים של האוניברסיטה העברית בירושלים מתוך מחויבות לכלל מגוון האוכלוסיות שבה".
