אל־אקצה
המבנה בעל הכיפה הכסופה עומד בדרום הר הבית זה יותר מ־1,300 שנים. הוא ניצב למעשה מחוץ לתחומי ההר המקודשים ליהודים, אולם מבחינת הפלסטינים כל סנטימטר בהר הבית נחשב "אל־אקצה", ושטחו רק הולך ומתרחב עם הזמן ומספח אליו גם את כל סביבות ההר. עתיד אל־אקצה להתרחב עד דמשק.
מבחינת הפלסטינים אל־אקצה הוא תמצית התרבות הערבית המקומית, בהיעדר רכיבים משמעותיים אחרים. אגב, הרבה מזה קרה באשמתנו, כשממשלות ישראל טרחו להפוך את ההר במשך השנים למרחב נטול ריבונות. הרבה יותר משהר הבית הוא אתר אסלאמי דתי קנאי, הוא פשוט מדינה פלסטינית קטנה. הערבים יכולים לשחק שם כדורגל, לערוך פיקניקים ולהפגין בעד מוחמד דף, משוחררים באופן יחסי מעולו המעיק של "הכיבוש".
נאמנים לגישתו של אצ"ג שהשולט בהר שולט בארץ כולה, הבינו הפלסטינים מהתשדורת שהתנדבנו להעביר אליהם באמצעות ההר שאנחנו זמניים בארץ כולה. אמרת אל־אקצה – אמרת פלסטין עצמאית מהירדן ועד הים.
בן־גביר
על אף אזכוריו הבלתי פוסקים בקשר להר, הוא כלל אינו משפיע על הנעשה בו. למעשה הוא ממודר בידי נתניהו מכל עיסוק בנושא. השר עלה להר בתחילת כהונתו אולם זה חודשים לא פקד אותו. ארבעה ימים לפני פרוץ המלחמה שכנע ראש השב"כ את בן־גביר לא לעלות להר במהלך חג סוכות, כדי למנוע מחמאס להשתמש בכך כתירוץ להבערת השטח. בן־גביר השתכנע ולא עלה ההרה, אולם חמאס כלל לא נזקק לתירוץ הזה. כך או אחרת בן־גביר עדיין נמנע מעלייה נוספת להר, בינתיים.
גלאי מתכות
על אף שלל פיגועים, חלקם קטלניים, שנעשו בשנים האחרונות בהר ובשעריו בידי מוסלמים בלבד, גלאי המתכות היחיד בהר מוצב דווקא בשער הכניסה המיועד למי שאינם מוסלמים. בתשעת השערים המיועדים למוסלמים אין גלאי מתכות. אם זה נראה למישהו כמו מדיניות חלם – קיימים בהחלט קווי דמיון.
דובר המשטרה
בכל הנוגע להר הבית נדמה לא פעם שהוא אוטומטי, ומנפיק הודעות בנוסח אחיד לפי דף מסרים המועבר מלמעלה ללא קשר לשאלה שנשאל. בתוך התגובה יופיע לעולם: "נמשיך לפעול במקומות הקדושים ובהר הבית לשמירה על הביטחון והסדר בהתאם לכללי הביקור במקומות הקדושים ובהר הבית". על שאלות בלתי נוחות פשוט לא עונים. למשל: האם לנוכח דברי נתניהו על מתן חופש פולחן בהר הבית לכל הדתות יהיה מעתה מותר גם ליהודים להתפלל במתחם? אין תשובה (אבל ברור שלא).
הגבלות כניסה
עולות לדיון ברשתות ובתקשורת רק כשהן מוטלות על מוסלמים (מתוך רצון למנוע התפרעות במתחם). זאת אף שהגבלות קבע כבדות בהרבה מוטלות במתחם המקודש בעולם דווקא על יהודים שומרי מצוות: עלייה רק בקבוצות קטנות ומפוקחות, בשעות מצומצמות בלבד, רק למסלול מסוים ובקצב אחיד שמכתיבה המשטרה. אסור להרים שום דבר מהרצפה, אסור לקטוף עלים מהעצים, אסור להכניס למתחם תשמישי קדושה, אסור להשתחוות, אסור לשיר בקול, אסור להניף דגל ישראל. אסור לעצור אלא בנקודות העצירה המוגדרות מראש, וגם זה לא לזמן רב מדי.
העולים היהודים מצולמים במשך כל ביקורם במצלמות. אבל יהודי שיצלם בטלפון שלו פעולות שעלולות להיחשב בעיני המשטרה ככאלו שיעוררו בהמשך זעם אסלאמי מסתכן בהחרמת מכשירו. כל מעשה שאינו בגדר ציות מוחלט לשוטר המלווה עשוי להסתיים בהרחקה ממושכת מהמתחם ולחלופין במעצר. יהודי בעל פאות ארוכות מדי לטעם המשטרה יישלף לא פעם מהתור, מאחר שהוא מוגדר שם כמועד להפרת הכללים – ועלייתו תימנע.
חופש פולחן
ניתן בהר הבית למוסלמים בלבד. הביטוי מוזכר בסיטונאות בתקשורת הישראלית ובהצהרות נשיא המדינה, ראש הממשלה, השרים ובשבוע שעבר אפילו בהצהרת דובר צה"ל – אולם רק בהקשר לזכויות המוסלמים בהר. מעולם לא קרא מי מאלה למתן חופש פולחן מקביל גם ליהודים העולים למקום הקדוש.
טופאן אל־אקצה
שם המלחמה בפי הערבים, ללמדנו מהי עילת הפרעות מבחינתם. אצלנו לעומת זאת, באופן אורווליאני משהו, בחר "המחשב הצה"לי" את השם הסתמי "חרבות ברזל". בחמשת חודשי המלחמה לא נמצא בינתיים שם בעל משמעות רבה יותר.
ימי שישי ברמדאן
זמן דריכות שיא בקרב יהודים, מחשש לפיגועים שיבצעו מוסלמים על רקע "הפגיעה באל־אקצה". מיותר לציין שההר פתוח בקביעות בימי שישי־שבת למוסלמים בלבד, במאמץ אבוד של מדינת היהודים לפייס אותם.
כיפת הסלע
מקום המקדש היהודי, מבנה שאיננו מסגד שהמוסלמים בנו בשנת 691 מתוך אימוץ המסורת היהודית שמדובר במקום אבן השתייה. הגרסה הפלסטינית העכשווית מצמידה בעקשנות לכיפת הסלע את הכינוי "אל־אקצה", כנראה מתוך רצון בחסות אסלאמית על קודש הקדשים היהודי.
ליל אל־קאדר
הלילה ה־27 של חודש רמדאן, מעין מקבילה של יום הכיפורים היהודי. בלילה הזה הר הבית מוצף יותר מכל זמן אחר במאות אלפי מוסלמים. תירוץ טוב (וחדש יחסית) לסגור את הר הבית ליהודים גם בימים שלפניו ושלאחריו.
מלחמת דת
איום שמושמע בדרך כלל מפי גורמי ביטחון חילונים לחלוטין שלא ממש מבינים בדת ובדתיים. האחרון להשתמש בביטוי הזה הוא ראש אמ"ן אהרן חליווה, מי שלא ידע להתריע מראש על טבח שמחת תורה.
נראה שהוא התכוון להעביר מסר בסגנון: "רוצים מיליארד שהידים דוהרים לירושלים וגשם של פצצות אטום? ובכן, הגבילו את גיל המוסלמים שמורשים להגיע להר הבית. אני כשלעצמי אינני ממליץ על כך". זהו קלף מנצח שמשתיק התנגדויות. מי רוצה להיות חתום על פריצתה של מלחמת דת?
מוחמד דף
הדמות האהודה ביותר בקרב הקהל המגיע להר הבית. המוסלמים בהר מרבים להצהיר על נאמנותם לו.
נפיץ, נפץ, נפיצות
ביטוי שפוליטיקאים – בין השאר פוליטיקאים במדים ובגלימות – נוהגים להזכיר ללא הרף בקשר להר הבית, בדרך כלל כדי לנמק מדוע יש להיכנע לכל גחמה ערבית בהר. מטבע הדברים השימוש במילה אכן מדרבן את מחוללי הנפיצות ומזרז בפועל את הפיכת המתחם לנפיץ במעין נבואה שמגשימה את עצמה.
סטטוס־קוו
ביטוי מכובס למדיניות גזענית המתייחסת ליהודים בהר הבית כאל נחותים יותר. בממשלה נוהגים להצהיר לו אמונים פעם שבוע בממוצע.
סעודיה
המדינה שאמורה לגאול אותנו מעצמנו וליטול במקומנו אחריות על הר הבית. משום מה נחשבת בישראל לסמל של אסלאם שפוי שאפשר לעשות איתו עסקים, לא ממש באופן מוצדק. היא תואיל בטובה ליטול את המושכות לניהול ההר בלב בירת ישראל הנצחית לנצח נצחים אם רק נסכים לדרישתה להקים מדינה פלסטינית ולחלק את ירושלים, ואנחנו כמובן נהיה אסירי תודה על כך.
ערביי ישראל
לפי התקשורת: גורם תמים שמבקש בסך הכול להתפלל בהר הבית בחופשיות. מי הדמוקרט שיעז להתנגד לדרישה בסיסית כל כך?
לפי האמת: ממחוללי התסיסה העיקריים בהר, שלא פעם עולים בהקצנתם ובעוינותם על ערביי יהודה, שומרון וירושלים המגיעים למתחם. די להזכיר ששלושה מחבלים מאום אל־פחם רצחו בהר שני שוטרים ב־2017. מאז, ערבים ישראלים עשו בו לא מעט פיגועים נוספים.
עבדאללה מלך ירדן
בהתחשב בכך שהוא מנהיג מדינה שאיבדה את הר הבית במלחמה לפני קרוב לשישים שנה, הוא משפיע לא מעט על הנעשה בו. די בהבעת אי שביעות רצון קלה מצידו לגבי הנעשה בהר כדי להעביר לדום את מנהיגי העולם החופשי, וכמובן את ממשלת ישראל, שיוצאת מגדרה כל העת כדי לרצות אותו.
הוא לעולם איננו שבע רצון מהנעשה בהר הבית או בכלל ממעשי ישראל בכל הקשר. טוב, אם הוא יהיה שבע רצון הוא פשוט לא יהיה.
עשרת הימים האחרונים ברמדאן
לפי התקשורת: זמן שבו נהוג זה דורי דורות לסגור את הר הבית ליהודים, מאחר שהמוסלמים רגישים במיוחד בימים קדושים אלו לנוכחות יהודית בקרבתם.
לפי האמת: ימים שבעשור האחרון סוגרים בהם את ההר ליהודים כדי לחסוך כאב ראש למשטרה. הם מכונים "עשרה ימים" לצורכי תדמית, אולם למעשה מדובר בכמעט שבועיים וחצי שנועלים בהם את שער הכניסה להר לכל מי שלא זכה להיות מוסלמי.
פריצת המשטרה להר
לפי התקשורת: דרישה של בן־גביר במקרה שיונפו בהר כרזות חמאס או תתקיים התפרעות. הדרישה נדחתה, כמובן. ישאל השואל: למה צריך בכלל לפרוץ להר, אם אפשר פשוט להשאיר בו באורח קבע כוח משטרתי שימנע מראש התפרעויות? זהו רעיון גאוני שטרם נוסה.
פרה אדומה
לפי הצהרת דובר הזרוע הצבאית של חמאס אבו־עוביידה, בנאום לרגל מלאת מאה ימים למלחמה, וכן לפי דברי חאלד משעל בריאיון לטלוויזיה המצרית בחודש אוקטובר, הבאת חמש פרות אדומות ארצה בידי תנועות המקדש היהודיות היא העילה המרכזית לטבח שמחת תורה. כך ממש.
עדות ללחץ הערבי מהפרה האדומה (משעל מכנה את הפרות האדומות "התוכנית הציונית להשמדת אל־אקצה בתקופה הקצרה ביותר האפשרית") אפשר למצוא בנתוני הצפייה בערך "פרה אדומה" בוויקיפדיה בערבית ובאנגלית, שקפצו דרמטית ממש מאז ראשיתה של מלחמת חרבות ברזל. לא נרשמה קפיצה דומה בצפיות בערך הזה בעברית מאז פרוץ המלחמה.
קיצונים משני הצדדים
כינוי רווח בקרב פוליטיקאים ישראלים, משמאל ומימין, שכורך יחדיו פעילי חמאס בעלי היסטוריה של תמיכה בטרור, כמו השייח'ים עכרמה סאברי, עומר אל־כיסוואני והמופתי מוחמד חוסיין – עם תנועות ציוניות לגיטימיות שנאבקות למתן זכויות יסוד ליהודים בהר.
רמדאן כרים
ברכה שכל פוליטיקאי שמכבד את עצמו חייב לצייץ בתחילת החודש, תוך התחייבות בשם מדינת ישראל למתן חופש פולחן (ע"ע) למוסלמים באל־אקצה (ע"ע) ותוך הבהרה שמלחמתנו היא רק נגד חמאס ולא נגד כלל האסלאם.
שב"כ וצה"ל
כוחות הביטחון הישראליים ממליצים בכל הזדמנות להגביל עליית יהודים להר הבית כדי למנוע מהומות, ומנגד ממליצים בקביעות להימנע מלהגביל עליית מוסלמים להר הבית במאמץ לבלום את אותן המהומות בדיוק. ומי מחולל את המהומות, תשאלו? הן מתחוללות מעצמן.
תָראוויח
כינוי לתפילת הערב האסלאמית, שבימי רמדאן נותנת הזדמנות נוספת למפגן עוצמה פלסטיני במתחם הר הבית ובשעריו. עשרות אלפי מוסלמים טורחים להגיע לתפילת התָראוויח בכל יום, ונראה שהמשטרה כבר כמעט איננה מגבילה את כניסתם, גם בימי המלחמה.
