קארין אלהרר, חברת הכנסת ממפלגת יש עתיד, אמרה את הדברים במסגרת המושב כללי המשחק של הדמוקרטיה: האם השיח של ה-6 באוקטובר הסתיים? שנערך כחלק מוועידת מקור ראשון – 'חברה וביטחון – פנינו לאן?' המתקיימת בשדרות בשיתוף מכון תכלית.
Video: צילום: גו לייב
במסגרת כנס "חברה וביטחון" של מקור ראשון בשדרות, התקיים פאנל שעסק בשאלה של כללי המשחק של הדמוקרטיה, והאם השיח של ה-6 באוקטובר הסתיים? בדיון השתתפו ד"ר אלעד גיל, ראש המחקר במכון תכלית, פרופ' תמר הוסטובסקי ברנדס, הקריה האקדמית אונו והמכון למחשבה ישראלית, ד"ר אביעד בקשי, ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת, ח"כ קארין אלהרר, יש עתיד, חברת הוועדה לבחירת שופטים. את הפאנל הנחה ד"ר יהודה יפרח, הפרשן המשפטי של מקור ראשון.
ד"ר בקשי אמר כי מסקנתו מהשיח הציבורי על הרפורמה המשפטית היא ש"על סמך תפיסות מופשטות של מגילת העצמאות, המילים 'יהודית' ו'דמוקרטית', זכות המילה האחרונה לעולם תהיה של השופט, וזה דבר שאי אפשר לקבל. החברה הישראלית צריכה לנהל דיון מושכל ואחראי. הלקח הגדול שעלה מכל הצדדים הוא שצריך לטפל בכל הדברים בו זמנית – יחסי הרשויות והסמכויות השונות. למהר ולחתום בתקופה כזאת רק בצד אחד, זה לא פתרון".
לשאלה האם היא רואה צורך להגביל את מדיניות בית המשפט העליון בעקבות אירועי הרפורמה המשפטית, אמרה חבר הכנסת אלהרר כי היא רואה צורך בגיוונו, "אבל אין זה אומר להרוס אותו. בינואר 2023, שר המשפטים הנחית כדור ברזל גדול מאוד וביקש לגדוע כל מה שהכרנו. שכל המערכת תהיה שונה. אני מאמינה שאין בן אדם שלא השתנה אחרי ה-7 באוקטובר, ואם יש כזה אז הוא צריך לבדוק את עצמו. למרבה הצער אני רואה שהממשלה ממשיכה עם אותו הדבר. בלי כותרות מפוצצות ודיונים סוערים בוועדת חוקה, אבל הדברים נמשכים. שימו לב – אין נשיא בית המשפט העליון, אין דיבור על שופטים בבית המשפט העליון. עד היום, מונו 50 שופטים, אנחנו במחסור של 130. המערכת קורסת וכולם מבינים שאם לא נמנה את השופטים המצב יחריף". לטענת אלהרר, חברת הוועדה לבחירת שופטים, "יש ניסיונות גדולים ליצור הסכמות, מצד שני, אם אין הסכמות, עדיף לשתק את הוועדה? זה פתרון פחות טוב. אם אתה רוצה לשנות את הכללים – יש דרך, לא עושים את זה בחסות המלחמה, זה לא עובד ככה. במיוחד אם אתה רואה כל מיני דברים שקורים והם לא קשורים למלחמה. יש שינויים בעול התקשורת ומינוי רבנים. תחליטו – או שמלחמה והכל בהסכמה או שכרגיל, אבל צריך לבחור דרך".
פרופ' הוסטובסקי-ברנדס, כחברה בפורום המרצים והמרצות שהתנגד נחרצות לרפורמה המשפטית, הדגישה כי היא מסכימה עם ד"ר בקשי, "אנחנו יכולים לדבר וגם קודם עשינו את זה. אפשר להיות עם מחלוקות אבל הצלחנו לנהל דיוני עומק. צריך להבחין בין השאלות העקרוניות לבין נקודת הזמן בה השינויים היו על השולחן כדי לעשות דברים ספציפיים", אמרה וציינה כי יש אידיאולוגיים כמו השר לוין אך המפלגות החרדיות קידמו את הצעדים כדי להגביל את סמכויות בית המשפט בסופו של דבר בנוגע לחוק הגיוס.
"המחלוקת האמיתית היא האם הרוב הפוליטי במדינת ישראל יכול להיות מסוגל לעשות הכל, לעשות מה שהוא רוצה", הוסיפה הוסטובסקי-ברנדס, "בין אם בהחלטות ממשלה, חקיקה רגילה, חוקי יסוד ועוד. אם כך, אז יש בינינו מחלוקת עמוקה. זה לא קשור לדעות פוליטיות. ההגנה על בית המשפט כשלעצמו היא לא המטרה. בסיטואציה הישראלית, אפקטיבית המגבלה היחידה על הרוב הפוליטי זה בית המשפט. יש דברים שאני לא אוהבת שבית המשפט עוסק בהם. יש רפורמות שאני חושבת שצריך לעשות. צריך להפריד בין היועמ"ש לפרקליט. יש שינויים שצריך לעשות. רוצים להגביל את בית המשפט? אז תחזקו את הכנסת, תבזרו סמכויות לרשויות המקומיות, אבל אף אחת מהן לא הייתה חלק מהרפורמה. כל השינויים שהיו על השולחן היו לכיוון אחד – לחזק את הכוח של הרוב הפוליטי. בתפיסה שלי זה מאוד מסוכן".
ד"ר גיל ציין כי כל המשתתפים בפאנל לקחו חלק בשלבים מסוימים בניסיונות להגיע לפשרה אבל בסוף הם נכשלו. "אנחנו צריכים להחליט איך אנחנו חיים יחד. יש תיאוריות שונות והסברים שונים למה שהניע את התכנית המשפטית. באור הכי חיובי שלה, זה מהלך שהיה תגובת נגד למה שאנשים זיהו כתהליך ארוך ורב שנים מהמערכת הפוליטית, והזירה הציבורית למערכת המשפט. יותר מדי דברים קיבלו גוון משפטי ושלחנו אותם לקבל פתרון במוסדות המשפטיים. איפה מתחילה הבעיה? כשהפתרונות החלו להיכתב, אנשים הסתכלו על בית המשפט, הם ראו שסוציולוגית, האנשים שם הם לא כמוהם, ובממשלה יש אנשים שהם כן דומים להם ואפשר לסמוך עליהם. הרפורמה לחצה ברקס חזק על מערכת המשפט והעבירה הכל לממשלה שממילא הייתה חזקה. הרפורמה הונעה מתפיסות זהותיות. וזאת דרך רעה לקדם רפורמות חוקתיות, גם כי זה לא יקדם לגיטימציה בכל חלקי העם, וגם כי הוא היה מדבק – כשהתגבש מחנה המחאה, אחד השלטים הראשונים שהיו בקפלן היה 'אני אוהב את בג"ץ'. מה יש לאהוב את בית המשפט? זאת מערכת מפוארת אבל לרגש האהבה אין שום קשר לזה. אבל כשחושבים על מערכת זהותית, אז אני אוהב אותם כי הם כמוני, הם יגנו עלינו מהפשיסטים. והשיח הזה מוביל למשחק סכום אפס. כל מי שהיה מעורב יצטרך לתת אופציות חדשות לציבור. זה לא בינארי. הדרך לעשות את זה, היא קודם כל להניע רפורמה חוקתית שמסתכלת על כל המערכת. להגביל את היכולת של הכנסת ותוחמת את הכוח של בית המשפט העליון. לבזר את ההבנה של מה זה 'איזונים ובלמים'".
בשלב השני נשאלו חברי הפאנל איך אפשר לעשות את זה אחרת. חברת הכנסת אלהרר אמרה כי "הלוואי ולא הייתה הסיטואציה הזאת, המאבק היה לפזר את הסמכויות. הממשלה רצתה עוד כוח ולא איזון בין הרשויות. לצערי הרפורמה ממשיכה מתחת לפני השטח".
ד"ר בקשי אמר כי "צריך לנהל שיח ענייני. לא מסכים עם הניתוח שהרפורמה רצתה לקחת דברים לקצה. צריך להירגע קודם כל. קיבלנו זריקת הרגעה אלימה, ואני מאמין שנוכל לקיים שיח מתוך מחשבה משותפת. אני שותף לאמירה שהשאיפה של חברה ששינויים צריכים לקרות בהסכמה רחבה".
פרופ' הוסטובסקי-ברנדס הצטרפה לשאיפה להסכמות רחבה, "השיח על כללי המשחק לגיטימי, כי הם לא יושבים על משהו מבוסס, אבל צריך לייצר מנגנון לפיו השיח על חוקי המשחק צריך להיות נפרד מהמשחק עצמו". ד"ר גיל הדגיש כי הוא "מאמין בכוח העצום של מי שחוזר משירות המילואים. אם יש מכת נגד יעילה לקיטוב רגשי הוא להכניס אנשים לטנק ולתת להם אויב משותף. בנוסף, צריך הנהגה שיכולה להתעלות למקומות שהמילואימניקים היו בהם. יש הרבה דברים שאפשר להסכים עליהם. חוקי היסוד ספגו חבטה בשנה האחרונה. גם בגלל הממשלה וגם בגלל בית המשפט. הרחוב הישראלי והחוק הדמוקרטי של הציבור הישראלי יוצא מחוזק, אם נדע לרתום אותו בעזרת הרוח של המילואימניקים – זה יצליח הרבה יותר טוב".
