בין פמוטי הכסף והזכוכית בבית משפחת פרץ ניצבות שתי תמונות של הבן דניאל. לצד אחת מהן, זו שבמדים, מודפס מזמור צ"א מתהילים, "יושב בסתר עליון" – מביע ייחול לחזרתו במהרה של דניאל שמעון בן שרון שנחטף לעזה; מתפלל שהקב"ה ישמור עליו בכל דרכיו, יחלצהו ויכבדהו ויַראהו בישועתו. בתמונה האחרת נראה דניאל כשהוא שזוף ומחויך, בחולצת סוף מסלול. תמונה מ־6 באוקטובר, רגע לפני כניסת השבת והחג. "דוד כהן, חבר טוב של דניאל ושכן, היה באזור אופקים באותה שבת, אז הוא קפץ לבסיס שלו דניאל ביום שישי וצילם אותו", מסביר אביו, הרב דורון פרץ, יו"ר המזרחי העולמי. "דוד נלחם בדרום ובהמשך נכנס לעזה, ואחרי חודש לחימה שלף את התמונה הזו של דניאל ושלח לנו אותה".
אחרי חמישה חודשים של חששות כבדים, התברר שזוהי אכן התמונה האחרונה של דניאל ז"ל. ביום ראשון השבוע, ז' באדר ב', יום פטירת משה רבנו שנקבע ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, קיבלה משפחת פרץ את הידיעה כי דניאל נהרג בשבעה באוקטובר וגופתו נחטפה. תיעודים חדשים הביאו לקביעת מותו באופן ודאי. ביום שני התקיימה הלווייתו בהר הרצל.
"דניאל, כמה בכיתי הבוקר, בכיתי כמו שלא בכיתי כל חיי", פנה אליו האב בהלוויה. "חמישה וחצי חודשים היה קשה לבכות כי פעלנו למענך, עשינו את כל מה שרק היה אפשר. אני רוצה לומר שאני מלא הכרת הטוב וגאווה כלפיך. האדמו"ר מרוז'ין אומר שלא ההורים בוחרים את הילד אלא הילד בוחר את הוריו. תודה שבחרת בנו". בריאיון לתקשורת אמר הרב פרץ כי עם היוודע הבשורה המרה, לצד ההתמודדות "עם זה שאין תקווה ועכשיו צריך להתמודד, הדבר הראשון שאמרנו זה 'ברוך השם הוא לא סבל רגע'".
בהספד שנשא יונתן פרץ על אחיו דניאל, סיפר את ששמעו על שעותיו האחרונות: "הבנו מהם כמה העזת והיית אמיץ. פגעתם במחבלים בטווחים ארוכים, הסתערתם קדימה בשדות ללחימה בטווחים קצרים כדי להגן על הקיבוצים. היית קר רוח, נתת פקודות בקשר בביטחון ובמקצועיות. דניאל אחי, אתה גיבור אמיתי".
"משהו קורה בשדרות"
נפגשנו לפני כחודש בביתם שביד־בנימין, כאשר דניאל הוגדר עדיין כנעדר. בפינת הסלון עוד התנוססו אז אותיות "מזל טוב" כסופות, חוגגות את נישואיו הטריים של הבן הבכור יונתן, חתונה שדניאל נעדר ממנה. איך מחתנים בן כשגורלו של הבן האחר לא ברור? עם הרבה כאב ושמחה מהולים זה בזה; כמו במעבר צורב בין יום הזיכרון ליום העצמאות, בין פורים דאשתקד לפורים הבלתי אפשרי הזה.
"אצל עם ישראל זו תמיד עסקת חבילה", אמר אז הרב פרץ. "רווח והצלה באים ליהודים בצד סכנה גדולה ומחירים אדירים. המעבר הזה מיום הזיכרון לחגיגות יום העצמאות הוא בלתי אפשרי מבחינה רגשית, אבל הוא שיקוף מדויק של הגורל היהודי. החיבור הזה בנוי על הדפוס של תענית אסתר הסמוכה לפורים, וצום הבכורות הצמוד לחג הפסח. הגאולה אף פעם לא מנותקת מהאתגרים שעם ישראל עומד בפניהם. להפך, היא נובעת מהם. האיום הנורא של השמדת עם ישראל הוא חלק אינטגרלי מגאולת ישראל. דווקא רגע לפני חגיגת ונהפוך הוא אנחנו נדרשים לזכור את המצוקה. י"ג באדר הוא התאריך שבו הייתה אמורה להתממש תוכנית חסרת תקדים: להשמיד להרוג ולאבד בני עם אחד ביום אחד, ב־127 מדינות – גברים, נשים וטף. אנחנו צמים כדי לזכור את המהפך מיגון לשמחה, לזכור שאין ייאוש בעולם כלל".
המעבר החד הזה, בין יגון לשמחה, נע בכיוון ההפוך כאשר שלוות השבת ושמחת התורה נבלמו השנה באחת. "למעט דניאל, שסגר שבת בבסיס נחל־עוז, היינו כולנו פה בבית – יונתן הבכור וארוסתו גליה, והבנות שלנו עדינה ושירה. משש וחצי היינו בממ"ד, עם טילים בכמות אדירה", שחזר הרב פרץ. הטלפון של יונתן, קצין טירונים בבא"ח צנחנים, הבהב ללא הרף. המילה שחזרה על עצמה בהתראות קבוצת החברים מקורס הקצינים שלו הייתה "הזוי". "כל אחד מהחברים בקבוצה קצין ביחידה אחרת, במקום אחר, וכולם מגיבים באותו אופן. יונתן החליט להיכנס לקבוצה למרות השבת, ונחשף שם לצילום של הטנדר עם המחבלים בלב שדרות".
דקות ספורות לאחר מכן כתב המג"ד של יונתן בקבוצת היחידה שלו: "משהו קורה בשדרות, מי שיכול שיגיע". יונתן החל להתארגן, אבל אביו ביקש שלא ייסע. מה לקצין טירונים מול חדירת מחבלים לעיר, ומה פתאום מקפיצים קצין מיד־בנימין בגלל טנדר אחד בשדרות? אין צבא בדרום? "לא הבנתי מה קורה. ביקשתי שלפחות יתקשר קודם למג"ד, הרי הוא עומד להתחתן בקרוב, וממילא הנשק שלו בבסיס. באופן נדיר הוא לא הביא אותו הביתה, כדי שלא יפריע לו בריקודי ההקפות".
יונתן נענה לבקשת אביו, אך המג"ד הגיב בהוראה ברורה: "אם יש לך נשק, תבוא". יונתן שלף מהכספת את כלי הנשק האישיים, הקצרים, שלו ושל דניאל. "האמת היא שלא כל כך דאגתי", אמר הרב פרץ, "ביטלו אצלנו את ההקפות בגלל הטילים, אבל חשבתי 'בסדר, השתגעו קצת ותכף יעבור'. כשהודיעו שצריך לפתוח פלאפון בכל בית, ניגשתי למי שנתן אצלנו את ההוראה וניסיתי להבין. רק אז התברר לי שהייתה חדירת מחבלים לבסיסים ולמוצבים, ושבתי החולים מוצפים בפצועים. התחלתי לפחד, ועדיין חשבתי שבמקרה הגרוע ביותר השתלטו על איזה פילבוקס. אבל נחל־עוז זה בסיס, מי ישתלט עליו?"
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי) במוסף "שבת" של מקור ראשון
