סוף לעילת הסבירות בחסות ממלא מקום נשיא ביהמ"ש העליון. עו"ד יצחק בם, יועמ"ש ארגון לביא, אשר הגיש את העתירה למינוי השופט אבי לוי לנשיא ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, הגיש לבג"ץ בקשה לסיום ההליך בהסכמה. כזכור, בעתירה טען עו"ד בם כי סירובו של ממלא מקום נשיא ביהמ"ש העליון, השופט עוזי פוגלמן, לאשר את הצעת שר המשפטים לוין למנות את השופט לוי לתפקיד, הינה בלתי סבירה בנסיבות העניין. אולם, בתגובה המשותפת שהגישה הפרקליטות בשם פוגלמן ובשם שר המשפטים לוין נטען כי המינוי נמצא בגדר סמכותם של השניים, ומאחר שהם פועלים במסגרת הסמכויות שהעניק להם המחוקק, אין מקום שבג"ץ יתערב בשיקול הדעת שלהם ולמעשה ייכנס בנעליהם.
לנוכח עמדה זו כתב עו"ד בם בבקשה אותה הגיש היום כי "העותרת התפלאה לקרוא בתגובה המקדמית שהוגשה את עמדת ממלא מקום הנשיא, השופט פוגלמן, כי 'משעה שהמחוקק קבע מפורשות כי מינוי נשיא בית המשפט המחוזי הוא בסמכות שר המשפטים ובהסכמת נשיא בית המשפט העליון, אין מקום שבית המשפט הנכבד ייכנס לעובי הקורה וידון בשיקולים ובטעמים העומדים בבסיס עמדתם. על כן, בנסיבות העניין, אין מקום שבית המשפט יתערב בסוגיה ויכפה על מי מהמשיבים למנות מועמד כזה או אחר'".
לדבריו, "העותרת התפלאה, כאמור, מאחר שעמדה זו שלפיה מקום שבו המחוקק הסמיך בעל תפקיד לקבל החלטה ובעל התפקיד פועל בגדר סמכותו, 'אין מקום שבית המשפט הנכבד ייכנס לעובי הקורה וידון בשיקולים ובטעמים העומדים בבסיס עמדתם', עומדת בסתירה גלויה לעמדתו של ממלא מקום הנשיא… אשר הובאה בפסקה 48 לעתירה, ובמקומות רבים נוספים שבהם הטעים ממלא מקום הנשיא כי 'סמכות לחוד ושיקול דעת לחוד'".
"עם זאת, חרף הפליאה, לאחר בחינת הטענות, מצאה העותרת כי עמדתו העקרונית של ממלא מקום הנשיא שהובאה בתגובה המקדמית מקובלת עליה לגופה", הוסיף בם וציין כי, "בנסיבות אלה, העותרת אינה מעוניינת להכביד על בית המשפט ולהשחית זמן שיפוטי יקר, ולפיכך היא מבקשת כי יינתן תוקף של פסק דין לעמדה העקרונית שהובאה מפי המשיבים, בשינויים המחויבים, כך: '[מקום] שבו המחוקק קבע מפורשות כי [פעולה מסוימת] היא בסמכות [בעלי תפקידים מסוימים], אין מקום שבית המשפט הנכבד ייכנס לעובי הקורה וידון בשיקולים ובטעמים העומדים בבסיס עמדתם'".
בם הוסיף וטען כי ביהמ"ש העליון למעשה מחויב לתת את פסק הדין הזה, "ברי כי ממלא מקום הנשיא ושר המשפטים אינם בעלי תפקידים 'מיוחסים' בהשוואה לכל בעל תפקיד מנהלי אחר, וודאי שהמשיבים לא הציגו כל טעם לייחד דווקא סמכות זו שהם סבורים שיש לתת לה חסינות מוחלטת אף מפני בחינת השיקולים העומדים בבסיס ההחלטות שהתקבלו. בנסיבות אלה, אין כל סיבה שהמשיבים יתנגדו להצעת העותרת לתת תוקף של פסק דין לעמדתם העקרונית, ובכך לייתר את העתירה דנן ולחסוך זמן שיפוטי יקר. בהתאם, משעה שהעותרת מבקשת כי יינתן תוקף של פסק דין לעמדתם של המשיבים, ברי כי המשיבים מושתקים מלהתנגד לכך, בהליך זה ואף בהליכים אחרים… ולפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד לתת תוקף של פסק דין לעמדה זו, ובכך לסיים את ההליך דנן בהסכמת העותרת".
