אם אתם גולשים ברשתות החברתיות, יש להניח שנתקלתם בסרטוני פרשת שבוע של המוזיקאי והשחקן נעם יעקובסון; סרטונים קלילים וקצרים, שמציגים בשפה פשוטה ונגישה רעיונות מתוך פרשיות השבוע.
"כמו כל דבר משמעותי שקרה בחיים שלי, גם הפרויקט הזה התחיל ממש במקרה", מספר יעקובסון, המוכר לרבים כשחקן מרכזי במהדורת החדשות הסאטירית של לאטמה ז"ל, ומגיש כיום את התוכנית "מ'מצב?" ברדיו גלי ישראל. "מצאתי את עצמי במצב שבו אני 'סמי־סלב' ומכירים אותי פה ושם, אבל הפלטפורמות הדיגיטליות שלי היו מאוד לא מפותחות. הפייסבוק שלי כן היה מפותח, אבל פייסבוק זה לקשישי קשישים. באינסטגרם הייתי מאוד חלש, ובטיקטוק לא הייתי קיים. במשך כמה חודשים שאלתי את עצמי איך אני מפצח את זה. צפיתי הרבה מאוד בטיקטוק כדי לעקוב אחרי קצב העריכה והשפה הדיגיטלית של היום, וניסיתי להבין את זה".
הנוכחות ברשתות הייתה חשובה ליעקובסון לטובת העשייה המוזיקלית שלו, כסולן ומנהל להקת "עניין אחר". "הבנתי שכדי לקדם את המוזיקה שלי אני צריך נוכחות משמעותית בפלטפורמות השונות. אבל כרגיל, הדברים שאני רוצה לקדם נדחקים הצידה, ובפועל אני עושה משהו אחר. אז ניסיתי לעשות סרטונים מכל מיני כיוונים. יום אחד, ממש כלאחר יד, הצבתי מצלמה – זה היה השבוע של פרשת בראשית בשנה שעברה – ואמרתי 'יאללה, אני אספר איזה מדרש שאני מכיר, רעיון שאני שוחה בו היטב'. סיפרתי את המדרש, ערכתי את הסרטון והעליתי אותו ביום שישי. במוצאי שבת אני פותח את הסלולרי ובום, עשרות אלפי צפיות.
"זה היה מדהים מבחינתי. אמרתי לעצמי: מי היה מאמין שלפרשת שבוע יש כזה קהל, ועוד בטיקטוק? מי בכלל רואה פרשת שבוע בטיקטוק? הכול שם זה ריקודים בלבושים מינימליים. טוב, אז נעשה גם על פרשת נח. בשבוע השני היו קצת פחות צפיות אבל בהחלט מספר מרשים, ולאט לאט התחלתי להתקדם".
הזרעים שנשתלו בגוש
כך החל יעקובסון להפיק סרטונים לפי סדר פרשות השבוע, והשקיע מאמץ במציאת רעיון חזק ומושך לכל פרשה. "מה שנתן לי את האמונה שזה אפשרי הוא העובדה שלימוד התורה שלי כבר שנים, ובכלל נקודת החיבור שלי לתורה, היא דרך פרשת השבוע. זה ככה מאז שלמדתי בישיבת הר עציון, אצל מי שמבחינתי היו ה'סלבים' של אז: הרב יעקב מדן, הרב יואל בן־נון, הרב מרדכי ברויאר שלימד תנ"ך על פי שיטת הבחינות ועוד.
איך נראה תהליך העבודה על סרטון? בכל זאת, להגיש כל שבוע רעיון זו משימה לא קלה.
"כל סרטון זה יומיים עבודה לפחות, וכך כל שבוע. לפעמים זו עבודה לתוך הלילה. זה מתחיל מתחקיר – ללמוד, לשמוע שיעורים, למצוא רעיון רלוונטי – ממשיך לכתיבה, ויום הפקה. זה אומר שאני יוצא לשטח, ללוקיישן רלוונטי או למקום שנחמד לצלם בו. אם ממש אין זמן, אז אפילו אצלי בגינה.
"אני לא עומד ונותן שיעור. כל סרטון דורש בניית תסריט, היום אני מיומן בזה, אבל זה ממש תסריט, עם דמויות וכו'. אני לוקח לפעמים שיעורים של שעתיים וחצי ומצמצם אותם לסרטון של שתיים וחצי דקות. זה אתגר רציני, אבל גם כיף גדול. אחרי הצילום בטלפון אני יושב בבית קפה, עורך, שם כתוביות – הכול בטלפון. זה נותן לי גמישות".
"בתחילת הדרך", מספר יעקובסון, "עשיתי הכול לבד. הייתי קורא המון ושומע המון שיעורים, בעיקר מאתר התנ"ך של מכללת הרצוג, שהוא אתר מדהים ואני ממליץ עליו בחום. במהלך הדרך אימצתי אנשים שיסייעו לי. קודם כול את ד"ר יושי פרג'ון, שהוא מרצה לתנ"ך וחבר, והפכתי אותו למעין חברותת וואטסאפ שלי. בהמשך צירפתי למאמץ המשותף גם את 'סלב העל' מבחינתי, הרב פרופ' יוני גרוסמן. כשאני הייתי בשיעור א' בישיבה הוא היה בשיעור ו'. מבחינתי להחליף רעיונות איתו זה כמו ללכת על ענן, ואם הוא אומר על רעיון שלי שהוא יפה אני בכלל מאושר.
"הרבה דרשות של רבנים מתחילות ממה שהם רוצים לומר, ואז הם מחפשים דרך להעמיד את זה בתוך הפסוקים. זה לא מעניין אותי. אני רוצה להתייחס לשאלות שעולות מתוך הפשט, אבל כן לשאול את עצמי מה זה אומר לי היום ואיך זה מתחבר לחיים שלי כרגע. התבנית היא: שאלה חזקה, תשובה מעניינת ומסר רלוונטי".
מאז פרוץ המלחמה היא תופסת מקום לא מבוטל בסרטונים של יעקובסון, כחלק מאותה רלוונטיות שהוא מדבר עליה. "אם עד המלחמה דיברנו הרבה על העולם האישי, ובמישור הלאומי על הסכסוך הפנימי שהיה פה בתוך העם, מאז המלחמה אנחנו מחפשים ומשתדלים לגעת במציאות שלנו".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי), במוסף "שבת" של מקור ראשון
