גם בתיקיות המאובקות ביותר באגף השיקום של משרד הביטחון לא נמצאה תוכנית עבודה לתרחיש שהאגף מתמודד עימו מאז 7 באוקטובר. זה שנים רבות מופנית ביקורת נוקבת לאגף שמטפל בנכי צה"ל. עיקר הטענות עוסקות בביורוקרטיה מסובכת וביחס משפיל מצד הוועדות המאשרות את אחוזי הנכות. נכים זעמו על כך שהם נאלצו להוכיח שוב את נכותם, רק כי העזו להצהיר שמצבם הוחמר. אבל ביום שבו הצית עצמו איציק סעידיאן, קירות האגף, על כל משרדיו, רעדו. משהו שם השתנה.
חבל שהיה צורך בנכה מתוסכל שיצית את עצמו כדי שמשהו יקרה, אבל סעידיאן הוכיח שבשביל מחאה צודקת די באחד שמצליח לגרום לזעזוע ולהתעוררות. אך למרות השינוי, אומרים באגף השיקום, יש עוד הרבה מה לתקן. הדרך, לדבריהם, עוד ארוכה.
"7 באוקטובר תפס אותנו בעיצומה של רפורמת ׳נפש אחת׳, והיינו בתהליך התייעלות", מספרת שרית קדרון, סגנית ראש אגף השיקום במשרד הביטחון, "היינו בתוך תהליך של שינוי אדיר, והאירוע חסר התקדים הזה האיץ הכול", היא מודה.
האגף מטפל ביותר מ־64 אלף נכי צה"ל, מהם כ־8,000 אשר מתמודדים עם פוסט־טראומה. "קלטנו יותר מ־6,400 פצועים ופצועות חדשים בחמישה חודשים", אומרת קדרון, "זו התמודדות שמדינת ישראל לא חוותה מעולם. מיד כשפרצה המלחמה נערכנו לעבוד אחרת, לאור היקף הפצועים. עד פרוץ המלחמה מי שנפצע פנה אלינו, אך החלטנו שכעת אנו צריכים לצאת אל הפצועים.
"פרסנו מיד אנשים בכל בתי החולים, וכל פצוע שנקלט אנחנו ניגשים אליו. אנשינו עוזרים לו להגיש את הבקשות. אנו משדכים לו איש קשר שהוא יוכל לדבר איתו ישירות, בלי מוקד שירות, והוא זמין אליו כל יום עד שש בערב. הנציג שלנו מטפל בכל תהליך השיקום של הפצוע, ומתווך בשבילו את התהליך הקשה והמורכב. רצינו שהם יתחילו לקבל את ההכרה ואת התקציבים מיד, וכך יתפנו לתהליך השיקום".
השבוע הופיעו אנשי אגף השיקום במשרד הביטחון בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת. תחת עננה של סטיגמה לא פשוטה, ומתוך הבנה שיעמדו בפני שאלות קשות מאוד, הצליחו אנשי האגף להתייחס לשאלות לא בעזרת תשובות, כי אם במהלכים בפועל. "גיבשנו סל טיפולים מיידי, מקיף וחסר תקדים, בדגש על המתמודדים עם פוסט־טראומה. חילקנו את הפציעות לדרגות, ולצד הסיוע האישי פתחנו קו סיוע טלפוני וארגנו ניידות צוותי משבר נפשי עם מענה תמידי".
קדרון הוסיפה ואמרה: "פתחנו מיד את החוות השיקומיות, מקומות שנקראים בית בטוח למניעת אשפוז ובתים מאזנים. המטרה היא שהטיפול לא ייערך רק במקום אחד, כי הפצועים מגיעים במספרים גדולים מכל רחבי הארץ. אני לא רוצה שפצוע מהצפון יחפש מרפאה בשרון או במרכז. קלטנו 400 מטפלים ומטפלות חדשים, ואנחנו מחפשים עוד מטפלים. פתחנו בהליך מיוחד שהיה בעבר, אבל שלא היה קיים בסדר גודל שאנו משתמשים בו כיום, לטיפול, ליווי ותמיכה בבני המשפחה של הפצועים, שעולמם נעצר".
היקף הפצועים החדשים שנקלטו מאז הטבח גדול פי שלושה מסף היקף הפצועים שנקלטו בשנת 2022. 21 אחוזים מהם פגועי ראש ונפש. מדי יום קולט האגף מעל שישים פצועים חדשים, וההערכות הן כי עד סוף המלחמה יגיע מספרם ל־20 אלף. "אנחנו בתהליך טוב ומהיר, אנחנו עומדים בקצב, אבל עדיין צריכים לפעול לפישוט הביורוקרטיה, לשיפור מערכות התקשוב ולהנגשת השירותים הקיימים לנפגעים באמצעים דיגיטליים", מודה סגנית ראש אגף השיקום.
לדבריה, "אחד הדברים החשובים שקרו עוד לפני המלחמה הוא הידוק שיתוף הפעולה עם צה"ל ועם ארגון נכי צה"ל, כדי ליצור מעטפת תמיכה של כלל הגורמים הרלוונטיים לנפגעים".
מה השינוי הכי גדול?
"אין ועדות רפואיות. קודם כול מנסים להבין מה קרה לפצוע, אחר כך מה גודל הפציעה ומה הוא צריך כדי להשתקם. מיד בתחילת התהליך אנחנו נותנים מעטפת כלכלית – מקדמות, סיוע לבדיקות מיוחדות ועוד. גם למשפחה, אם צריך, נעניק סיוע נפשי וכלכלי. יש שורה של מענקים שאפשר להעניק לפצוע. אנחנו לא מחכים לקביעות, דבר ראשון אנחנו נותנים. גם לפני 7 באוקטובר היינו בתהליך שמטרתו היא לפשט את הטיפול, אבל אין ספק שהאירוע הזה גרם להכול להתחבר – ומהר".
לנפש אין פרוטזה
קדרון מבחינה בין הטיפול הפיזי בפצועים לטיפול הנפשי. "בנתיב של הפצועים הפיזיים יש לנו כל התשתיות. אנחנו יודעים לטפל בפצוע שאיבד רגל, יש לנו האגף המתקדם בעולם בתחום הזה, ואנחנו מובילים גם בשיקומם. אך בתחום הנפש, אני מעריכה שבשלב מסוים יהיה מחסור במטפלים.
"גייסנו 400 אנשי טיפול, אבל להערכתנו יוכרו עד סוף השנה 20 אלף פצועים, שלא כולם סובלים מפוסט־טראומה. אנחנו מנסים להיערך, אבל זה לא אירוע רק של אגף השיקום במשרד הביטחון, אלא אירוע לאומי. אני מניחה שגם משרד הבריאות ומשרדי ממשלה אחרים יתגייסו".
עד כמה אתם ערוכים כעת לטפל?
"כדי לא להגיע למצב קיצון, פיזרנו את הטיפולים. יש שש חברות שיקומיות שהוקמו כדי לאפשר לאנשים לקבל טיפול, לא רק במרכז אלא גם בדרום ובצפון. יש בתים בטוחים שכל מטרתם היא מניעת אשפוז. אם אנחנו מצליחים שם, אנחנו לא רק מצילים אותם, אלא גם מחזירים אותם לתפקוד. לצורך כך פתחנו לעובדים סוציאליים הכשרה לטיפולים נוספים".
יש פגועי נפש שבשל החשש מתיוג לא רוצים טיפול?
"יש היום 3,000 פצועים שבחרו בטיפול אלטרנטיבי, ולא בפסיכולוג או פסיכיאטר. בניגוד לרפואה הפיזית, ששם יש פתרונות זמינים כמו פרוטזות למשל, טיפול בטראומה מורכב בהרבה. האתגר הוא לא לוותר להם".
מה קורה אם לוחם איבד רגל וסובל מפוסט־טראומה חבויה?
"אנחנו בהחלט נערכים לכך שפצועים רבים פגועים גם פיזית וגם סובלים מפוסט־טראומה. כיום אנחנו עומדים במבחן התוצאה, וגם נערכים להגדלה של מבנים רבים. בכל מחוז נוסיף מחלקת קשרי לקוחות שתרכז את כל המידע. חייבים לפשט כמה שיותר תהליכים וכמה שיותר ביורוקרטיה ולהוסיף שירותים. מעבר לפצוע עצמו, יש צורך במתן עזרה למשפחתו, כדי לסייע להם להתגבר על קשיים ולעזור לפצוע עצמו".
מגיעים אליכם אנשים ממקצועות אחרים שרוצים לעבוד מתוך שליחות?
"ממש כך. אנחנו מגייסים המון עובדים. הרפורמה הביאה המון תקנים, ואנחנו נערכים לגייס עוד. אומנם יש שפע עובדים בשוק, אבל יש קושי בגיוס אנשים מתחומי הסיוע והטיפול. מורכבות נוספת נובעת מכך שחלק מאנשי האגף הם תושבים בדרום ובצפון שעברו בעצמם חוויות לא פשוטות. המוקדנים של נפש אחת, שצריכים להתמודד עם שיחות לא פשוטות, מקבלים הכשרות וחוסן".
באגף השיקום במשרד הביטחון מאמינים שאפשר לעמוד ביעדים, לצמצם פערים וגם לטפל היטב בשורדי הטבח ובאלו שיצאו למלחמה וחזרו פגועים. כולם פה מקווים שלא תיפתח מלחמה גם בצפון. ההערכות הן שאם צה"ל ייאלץ לצאת לתמרון גם שם, היקף הפצועים ישולש.
