"אם יהיו עוד עשר ישיבות 'חדוותא', שיהיו גשר בין החרדים ובין הצבא, התמונה תהיה שונה", אומר לנו הרב שמעון הרטמן, ראש ישיבת ההסדר החרדית בגן־יבנה. הישיבה היא חלק ממערך ישיבות ההסדר החרדיות "דרך חיים", בהן גם "נתיבי תורה וטכנולוגיה" של הרב כרמי גרוס, שרואיין במדור זה לפני חודש.
לא רבים יודעים אבל "חדוותא" והמנכ"ל שלה, הרב יונתן רייס, הם שעומדים למעשה מאחורי מתווה השרים גנץ ואיזנקוט לגיוס חרדים, שנחשף בפברואר. המפגשים והדיונים שהולידו את המתווה נערכו לאחר שראשי "חדוותא" נוכחו לראות שהישועה לא תבוא מחברי הכנסת החרדים, המתנגדים לרעיון של ישיבות הסדר חרדיות, והעדיפו לדבר עם גנץ שאותו הם ראו כממלכתי ולא קיצוני לשום צד.
למה לא עם הליכוד?
"כי הליכוד עובד עם הח"כים החרדים מלא מלא", משיב הרטמן. "מחר גפני ידפוק על השולחן וינזוף בהם למה הם מסכימים להקים ישיבות הסדר. בני גנץ היה אצלנו בישיבה כשר ביטחון, והוא עוזר לנו כשצריך. הרב רייס וגנץ כתבו יחד את המתווה, ובסודי סודות אגלה לך שישבנו עם חברי כנסת חרדים כמו יעקב אשר, וכמה מהם כבר הסכימו לו. המתווה קובע שבמקום להלחיץ ולהטיל מכסות וקנסות, יקדמו מוסדות שמעודדים גיוס, כמו שלנו. בחור שלומד אצלנו מגיע מוכן לצבא, כמו תלמידי ההסדר הדתיים־לאומיים או בוגרי המכינות הקדם־צבאיות".
אבל משהו קרה בדרך. "זו הפוליטיקה", מצר הרטמן. גנץ ואיזנקוט עברו לדבריו תהליך של "הקצנה", וכעת הם משמיעים זמירות חדשות על גיוס מלא. ההשערה היא שהם "נבהלו" מההסכמות שהושגו, וחששו שהן לא יתקבלו בעין יפה בקרב קהל התומכים שלהם. "הם מערבים שיקולים פוליטיים, ולא חושבים רק על הצרכים של צה"ל בעקבות המלחמה", הוא קובל. "אני מבקש מהם, אל תערבבו פוליטיקה, ואל תכמתו את הסוגיה במספרי מנדטים. הרי הם יודעים שאי אפשר לגייס בכפייה, וגם הפסקת התקציבים לא תעזור. גם אם יגיעו מחר 40 אלף חרדים, יש לצבא תוכניות מה לעשות איתם? מצד שני, האם הצבא יכול לטפל ב־40 אלף עריקים? ברור שלא, ואז עריקים חילונים יעתרו לבג"ץ על אכיפה לא שוויונית. צה"ל חושש מאוד מתסריט כזה".
אז מה הפתרון?
"לעשות התאמה מרבית לאורח החיים החרדי. יש גורמים בצה"ל כמו ראש מנהלת גיוס חרדים וראש חטיבת תכנון באגף כוח האדם, שי טייב, שיושב יום ולילה לסייע באופן אישי לחיילים חרדים שרוצים להתגייס. אם היו נותנים לו את המנדט הוא היה יודע ללכת בין הטיפות, לדבר עם הרבנים ולתווך בין צה"ל לעולם התורה".
ביצה ותרנגולת
הרטמן (41), תושב העיר החרדית אלעד, נשוי ואב לחמישה, נולד וגדל בנתניה בבית חרדי, "עם הרגשה של צורך לתרום לחברה ולמדינה", הוא מדגיש. אביו היה סגן אלוף בפיקוד הצפון. הוא למד בישיבה התיכונית "היישוב החדש" ובישיבת "אור אלחנן" בירושלים. לאחר נישואיו למד בכולל של קרן וולפסון, ובמסגרתו למד תורה עם סטודנטים מאוניברסיטת תל־אביב. בגיל 23 התגייס לצה"ל ושירת ביחידה 8200. משם המשיך לקורס קצינים ועבר קורס רבנים צבאיים. היום הוא רב־סרן במילואים.
הוא מספר על מפגש שהתקיים בישיבה עם אנשי "אחים לנשק", בניסיון לגבש אמנה משותפת. "שאלתי אותם אם היו שולחים את הבן לישיבה חרדית במקום לתיכון, כדי שיחזירו אותו בתשובה. התשובה הייתה 'חלילה, למה להרוס אותו'. אמרתי לו שכל אב חרדי רועד מפחד מה יהיה איתו בצבא. מנסים היום ליצור פלוגה חרדית 'הארד קור' בגבעתי. ראש מנהל גיוס חרדים מנסה לעזור, ומראיין חייל חייל, אבל האם זה מספיק? האבא יראה שמסתובבים שם חיילים בלי כיפה.
"בהרצאה שהעברתי למפקדים של חרדים שאלתי איך הם מגיבים כשהם רואים חייל בלי כיפה, האם הם נוזפים בו. הם ענו שלא, ושאין כפייה דתית. אמרתי להם שאני כן, לא כי אכפת לי מרמתו הדתית אלא כי אני רוצה גיוס חרדים. אני יודע שאותו חייל כבר הגיע לצבא חצי קלאץ' מבחינה דתית, אבל יגידו שהוא היה חרדי והצבא 'קלקל' אותו".
זוהי שאלה של ביצה ותרנגולת, אומר הרטמן. ככל שיהיו יותר חרדים בצבא הם יחזקו זה את זה ואז יבואו יותר חרדים. אולי צריך להקים להם צבא נפרד, שאלתי. "הרב גורן ניסה להקים פלוגה דתית, ותשעים מהם נהרגו בכיס פאלוג'ה. החליטו לא לקיים יותר יחידות מסוג זה".
לדעת הרטמן, הישועה לא תבוא מהמישור הפוליטי, שכן הגיוס הוא תהליך חברתי שדורש סבלנות רבה. "כשאני התגייסתי לצבא לפני עשרים שנה כמעט לא ראו שם חרדים. הסתכלו עליי כמו על אחד שנפל מהירח. אמרתי ל'אחים לנשק': עשיתם בלגן במדינה נגד הניסיון לחולל מהפכה משפטית בבום. הימין טוען שהשמאל שולט בבית המשפט, וכשסוף סוף הגיעו ל־64 מנדטים חשבו שיוכלו לבצע מהפכה. אם היו מחכים בסבלנות, עוד עשר־עשרים שנה יהיו להם 80 חברי כנסת כי הדמוגרפיה משתנה, ואז אוטומטית בית המשפט היה משתנה בלי הפגנות בקפלן. גם כאן, צריך לחכות וזה יעבוד".
אבל 7 באוקטובר קרה עכשיו ולא בעוד עשר שנים, והצבא זקוק לחיילים באופן מיידי.
"הפוליטיקה, כמו ההצהרות של ליברמן ולפיד, דווקא גורמת לזה שמספר החרדים שירצו להתגייס יפחת. זה נראה כאילו מתקיים שיתוף פעולה סודי בין ליברמן, לפיד והפלג הירושלמי, כדי להכשיל את העניין. עד לפני עשר שנים רף הגיוס עלה בהתמדה, אבל אז הגיע לפיד והכריז על גיוס בכפייה והכול התרסק. ככה זה כשהקיצוניים משתלטים".
מדוע הרבנים לא מאפשרים גיוס של אלה שלא לומדים?
"כי הם חוששים שבשלב הבא ירצו לגייס את אלה שלומדים. הם לא נולדו אתמול. יתחילו להתווכח איתם למה יש כל כך הרבה לומדים ואולי אפשר פחות".
אפרופו קיצוניים. האם האמירה של הרב פרידמן מהפלג הירושלמי שהוא מעדיף שילדיו ימותו ולא יתגייסו, מייצגת את המיינסטרים החרדי?
"זו הטרמינולוגיה שלהם, 'ייהרג ואל יעבור'. אצלנו לא תשמע איש שידבר כך. כשהרב יצחק יוסף אמר שאם לא ייתנו לנו ללמוד תורה נרד מהארץ הוא רק חזר על דברי הרב שך והרב עובדיה. הוא מתכוון שיפסיקו לאיים עלינו".
ומה הדרך שלכם?
"אנחנו רוצים להציע פתרון לבחור הליטאי הקלאסי שלפתע רוצה לשנות כיוון. אבא שלו ראש כולל, הולך עם פראק וכובע המבורג, אבל הבן החליט שקשה לו ללמוד תורה כל היום והוא רוצה ללמוד מקצוע".
הרטמן מודה שבחורים מהזרם המרכזי הישיבתי שמבקשים לשנות מסלול הם עניין נדיר למדי. "החברה החרדית מחנכת לכך שמי שיכול ללמוד תורה צריך לשבת וללמוד. זה כמו שאחד מסיירת מטכ"ל ירצה פתאום לעבור לגולני. לכן אנחנו מתבססים על בוגרי הישיבות התיכוניות החרדיות, כמו 'היישוב החדש', או אמריקנים. התחלנו לפני שבע שנים עם שישה בחורים, והיום יש 120 ועוד 60 בצבא. אנחנו מחפשים כאלה שעזבו את עולם הישיבות, שלא מסוגלים לשבת וללמוד רק תורה שעות רבות. כאן הם מקבלים מסלול של לימודים מקצועיים לצד לימוד תורה ושירות בצבא. השיעורים בגמרא מחולקים לפי רמות של רצינות, וברמה הגבוהה ביותר הלימודים הם ישיבתיים לכל דבר. לשם מתקבצים אלה שרוצים ללמוד. אנחנו מעוניינים לקבל חבר'ה של 'לכתחילה'. כאלה שלומדים את לימודי הגמרא והמקצוע ברמה גבוהה, וכך גם השירות הצבאי שלהם יהיה מהמובחר. הבעיה היא שקשה למצוא פוטנציאל של בחורים רבים מסוג זה, כי הם בדרך כלל נמצאים בישיבות".
לצד לימוד התורה, ב"חדוותא" לומדים גם לתואר ראשון במחשבים או במסלול הנדסאי תוכנה, שבו הדרישות קלות יותר. "האחוזים של אלה שמצליחים לקבל את התואר גבוהים בהרבה מאלה של מכללת אשקלון שאנו מסונפים אליה. בשנה שעברה הגענו ל־100 אחוזי הצלחה. אמרתי להם שזה בזכות המחויבות לצבא ולישיבה. בחור שמתחיל ללמוד אצלנו לא עוזב את המסגרת. בישיבת ההסדר החרדית 'ברקאי' בחיספין יש מגמות שונות של לימודי תוכנה, תקשוב ועיבוד שבבים".
שיטת הפירמידה
באופן עקרוני, הרטמן מסכים שמגיל מסוים כל מי שלא לומד ברצינות צריך להתגייס, אבל הוא שואל אם הצבא היום מסוגל לקבל חרדים. "הורה חרדי ייתן את כל חייו כדי שבנו יהיה חרדי, ירא שמיים. האם הצבא עושה הכול כדי למלא שאיפה זו? בעולם הישיבות יש מגוון רחב של רמות חרדיוּת, אבל אבא ששולח את הבן אליי יודע שהבן יישאר חרדי ושאני אהפוך את העולם כדי לתת לו יותר יראת שמיים. האם זה חשוב למ"פ בצבא? ברור שלא, חשוב לו שיהיה מקצועי ומבצעי".
אבל למה צריך לוותר על שירותם של הלומדים במציאות שבה אנחנו נלחמים על חיי המדינה? האם הם לא חלק ממנה?
"אני סבור שמי שמסוגל לשבת וללמוד תורה צריך לעשות זאת. גדולי התורה הם אלה שמחזיקים את עם ישראל. השאלה היא איך מגדלים את הרב עובדיה, הרב אלישיב והרב קנייבסקי של הדור הבא. זה לא עובד בצורה שבאים לבחור מסוים ואומרים לו 'שב תלמד ברצינות, ונפטור אותך מכל המטלות כדי שתצא גדול הדור'. זה עובד כמו פירמידה. כמו שברוסיה מצליחים להוציא את אלופי השחמט הטובים בעולם על ידי זה שלוקחים עשרות אלפי אנשים שחיים ונושמים שחמט, מתוכם עולים אלה שמצטיינים בתיכון, ואחר כך מסננים את אלה שבאוניברסיטה. ככל שהבסיס רחב יותר, הפירמידה גבוהה יותר. בסופו של דבר יוצא קספרוב כזה. הרעיון זהה. ככל שיהיו יותר לומדי תורה בבסיס, יש סיכוי רב יותר להגיע לגדול הדור".
לפי המבנה הזה, יש שלבים בפירמידה הזו שכבר אפשר להבחין מי לא יהיו גדולי הדור. מדוע לא לגייס אותם?
"בציבור החרדי יודעים לומר היום מי הם בני השישים שהם ברמה של גדולי הדור, אבל בפז"ם שלהם זה עדיין מוקדם מדי. הם עדיין לא יכולים להיות במועצת גדולי התורה, אבל כבר 'סוחבים' עליהם את התורה. בציבור הדתי־לאומי זה חסר. כשהרב מרדכי אליהו או הרב אברהם שפירא נפטרו, שאלו בעיתוני המגזר 'מי יהיו גדולי הדור שלנו כעת'. בציבור הזה שולחים את כולם לצבא, אבל לא כולם מגיעים להיות עופר וינטר. 'אחים לנשק' שאלו אותי מה יהיה כשהחרדים יהיו הרוב במדינה. אמרתי להם: אז הבעיה תהיה שלכם…".
