פרופ' משה קופל, יו"ר ומייסד פורום קהלת, מכון המחקר המרכזי של הימין הישראלי, איננו מרבה להתראיין בתקשורת. גם כאשר הפורום שבראשו הוא עומד מצא את עצמו במרכז הוויכוח הציבורי סביב הרפורמה המשפטית, מיעט קופל בהופעות תקשורתיות, אם כי לא התנזר מהן לחלוטין. אולם כעת, כאשר לראשונה מאז היווסדו לפני כ־12 שנים נאלץ הפורום לצמצם באורח ניכר את פעילותו ולהיפרד מרבים מעובדיו, קופל משנה ממנהגו ומתייחס להתרחשויות בריאיון למקור ראשון.
אז מה בעצם קרה?
"במשך 12 שנה פעלנו כאן על בסיס תורם מרכזי אחד, שזה היה מאוד נוח לנו. זה אִפשר לנו לא לחפש כותרות אלא לעסוק בעבודה שלנו, אבל כמובן שיש עם זה חשיפה מסוימת. קרה מה שקרה, אנשים הטרידו את התורם הזה, והוא החליט שהוא יפסיק לתרום לנו. הוא פשוט לא רצה לסבול. אני מבין בן אדם שאומר 'אני לא רוצה לתרום כסף כדי לסבול".
קופל מסרב לנקוב בשמו של התורם המדובר, אך שמו נחשף זה מכבר בתקשורת. מדובר באיש העסקים היהודי־אמריקני ארתור דנצ'יק, שבעקבות הפגנות ולחצים שהופעלו עליו בידי גורמי שמאל ומתנגדי הרפורמה המשפטית, הודיע באוגוסט האחרון על עצירת תרומותיו למכוני מחקר בישראל, "ובהם פורום קהלת", כלשון ההודעה.
"התורם הודיע לנו על כך כבר לפני תשעה חודשים, ומאז אנחנו פועלים להרחיב את מקורות המימון שלנו, אבל מטבע הדברים זה לוקח זמן", מסביר קופל. "בעקבות זאת עשיתי את הדבר האחראי והודעתי לעובדים שיש לנו לחץ פיננסי עכשיו, והמלצתי לאנשים שיחפשו עבודה. לא פיטרתי עדיין עובדים, אבל המלצתי לעובדים שלטובתם, מכיוון שיש לחץ כזה, אני ממליץ להם לחפש הזדמנויות אחרות. בכל מקרה אני מתכוון להחזיק פה מספיק אנשים כדי שאת עיקר העבודה נוכל לעשות. אבל לצערי הרבה עובדים, שבשבילי הם לא רק עובדים אלא גם שותפים וידידים, נאלצתי להמליץ להם לחפש הזדמנויות אחרות".
פורום קהלת מרכז כיום כמה סוגים של פעילות. הוא מכון מחקר שעוסק בנושאי הליבה שלשמם הוקם, ולצידו עוד ארגוני לוויין שלאורך השנים סיפחתם וצירפתם. מה יישאר ומה ייסגר?
"עיקר הצמצום יהיה באמת בארגוני הלוויין, אבל בנוסף נסגור גם חלק מהמחלקות החדשות יותר שהקמנו. למשל מחלקה קטנה שהקמנו לאחרונה, שעוסקת בנושאי איכות סביבה. כך גם מחלקות שעוסקות בחינוך עצמו, לא במדיניות חינוך. מחלקות כאלה אנחנו לצערי נאלצים לסגור. מחלקות אחרות, שהן בגרעין הקשה של הפעילות שלנו, כמו כלכלה ומשפט, לא נסגור, אבל אנחנו כן מצמצמים את מספר העובדים בהן".
ההנחה היא שבהמשך תצליחו לגייס מימון להמשך הפעילות?
"כן. זה לא סוד שיש לנו בעיה, אבל לא חיכיתי עד השקל האחרון בבנק כדי להודיע לעובדים שאנחנו בבעיה. יש לנו כסף כדי לממן את הגרעין הקשה של פעילות הפורום עד סוף השנה, ואנחנו כרגע במאמצים לגייס מימון להמשך הפעילות. ברוך ה' יש סימנים שאנחנו גם נצליח בזה".
בדיעבד אתה מצטער על כך שבנית את קהלת תוך הסתמכות על תורם אחד?
"תראה, במשך 12 שנה זה עבד טוב, וכפי שכבר אמרתי – יש לזה יתרונות. יש יתרונות רבים בלהיות ארגון שלא צריך לחפש כותרות כל הזמן, שלא צריך להיות עסוק בלדבר עם תורמים ועם תורמים פוטנציאליים ולרצות אותם. זה נוח מאוד, ואפשר לנו במשך הרבה שנים לעסוק נטו במחקר, וזה היה טוב מאוד. יש עם זה גם סיכון, והסיכון הזה באמת התממש בסופו של דבר".
לפני שנה וחצי עשיתם אירוע גדול ביקב פסגות, במלאת עשור לקהלת. בנאום שנשאת שם התייחסת לעובדה שאתם לא עוסקים בעשייה תקשורתית, ואמרת שמי שעושה לכם את "יחסי הציבור" אלו גופי תקשורת משמאל שכתבו עליכם לאורך השנים. בדיעבד הזנחת התקשורת הייתה אולי שגיאה?
"אני לא חושב. הכותרות האלה בהארץ ובדה־מרקר, כבר במשך הרבה שנים, לא הזיקו לנו בכלל, למען האמת. באופן עקיף הן אומנם הזיקו, מכיוון שככה סומַנו באמת כאויב הגדול, אבל כל עוד זה היה רק ברמה של כותרות, וההתקפה הייתה על המדיניות שלנו – זה היה בסדר. נכון, אנחנו תומכים בשוק חופשי, בתחרות וכן הלאה, ואנחנו בעד מה שאנחנו קוראים 'ריבונות לאומית' והם קוראים פשיזם. אבל כל עוד זה היה במישור של ויכוח על המדיניות, זה לא הפריע לנו בכלל. הימין הבין שאם תוקפים אותנו ב'הארץ' אנחנו כנראה עושים משהו נכון, ולתורם זה לא היה אכפת בכלל.
"מה שקרה בעקבות הרפורמה המשפטית זה שהמחלוקות הפסיקו להיות ענייניות. זה כבר לא היה חוסר הסכמה למדיניות, אלא הגיע לרמה של הטרדה. אנשים התחילו לשלוח מכתבי שטנה לתורם, לעשות הפגנות ליד הבית שלו וליד העסק שלו, והייתה גם אלימות מסוימת נגדנו כאן במשרדים כמה פעמים. אכן, כשזה הגיע לרמה הזו זה באמת גרם נזק. הכותרות ב'הארץ' שאני אז צחקתי עליהן, חוץ מהעובדה שבהמשך זה סימן אותנו כאויב הגדול, אני לא חושב שבהן עצמן היה נזק".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי), במוסף "יומן" של מקור ראשון
