החלטת בג"ץ מהשבוע שעבר בעניין גיוס החרדים מצטרפת לעשרות פסיקות שניתנו בסוגיה בחמישים השנים האחרונות, אך היא שונה מהן באופן מהותי: לראשונה אין כאן דחייה משפטית נוספת, אלא הכרעה. בהיעדר חוק, בג"ץ מורה באופן דרמטי להחיל מיד גיוס חרדים לצבא, ולמנוע תקציבים מישיבות שרשומים בהן חייבי גיוס שלא יתייצבו. ואולם, אם יש מי שמצפה כעת להסתערות רבתי של כ־63 אלף צעירים חרדים על שערי הבקו"ם, הוא צפוי להתבדות.
גם אם המספרים יהיו קטנים בהרבה משיעורם של כלל חייבי הגיוס במגזר, עולה השאלה אם הצבא ערוך לקלוט אלפי צעירים חרדים, לא רק מבחינה טכנית־מעשית אלא בעיקר מצד ההתאמות הדרושות לעולמם הערכי והאמוני.
תא"ל (במיל') ראם עמינֹח, ששימש היועץ הכספי לרמטכ"ל ועמד למעשה בראש המערך הכלכלי של צה"ל, אומר כי במציאות הנוכחית הצבא זקוק נואשות ללוחמים בני 18 והוא יוכל לקלוט כל מספר שהוא של חרדים, בתנאים שיהיו מותאמים להם באופן מוחלט, כמו בסיסים שלא משרתת בהם אפילו חיילת אחת, אוכל כשר למהדרין, תפילות ושיעורי תורה מסודרים. ואולם, מדגיש עמינח, כל זה נכון כשמדובר בבני 18; מתגייסים מבוגרים יותר, נשואים עם ילדים, ממש אינם נחוצים לצה"ל.
"הגיוס שלהם לא שווה את המאמץ", הוא אומר. "גם אם הם חיילים נהדרים, מפקדי בסיסים ששאלתי מוותרים על שירותם בשל עלותם הכספית, שהרי צריך לשלם להם תשמ"ש (תשלומי משפחה). בחינם ישמחו לקבל אותם, אם כי גם זה לא תמיד. צה"ל זקוק ללוחמים ולתומכי לחימה, ולעומת זאת יש לו עודף גדול של פקידים וג'ובניקים. הוא אפילו משחרר אותם חודשיים או שלושה לפני תום השירות". עשרות ואולי מאות החרדים המבוגרים שנראו צובאים על שערי הבקו"ם בימי אוקטובר אינם מרשימים אותו: "לוחם אחד לא היה שם".
ד"ר עידית שפרן־גיטלמן: "נניח שאלוף הפיקוד בא לביקור, הדוברת שלו תישאר בחוץ? לא לגיטימי שניצור עבור החרדים בועה שלא תפגע בשום ערך שלהם"
עמינח איננו אופטימי בעניין היכולת לגייס צעירים חרדים מתוך הסכמה והידברות. "אני לא חושב שבהנהגה החרדית יש כיום גורם אחד שאפשר להגיע איתו להסכמה. הם מדברים על המשך התהליך שבו מגייסים מהשוליים החרדיים, חוזרים בתשובה וכדומה. בעיניהם כל מי שלובש מדים הופך לסוג ב' עם אות קין, והדבר מקשה עליו להשיג שידוך ופוגע במעמד של המשפחה".
לדבריו, כל עוד ההנהגה החרדית סבורה שיהיה אפשר להעביר חוק שיפטור אותם או ידחה שוב את הסוגיה הבוערת, כפי שקרה עד היום, לא יתגייסו; כשהיא תפנים שהנושא אבוד והחקיקה לא תצלח, אפשר יהיה להגיע להבנות סבירות. "ההמצאה החדשה הזו של 'חברת הלומדים' יכולה להתקבל אם היא במינון נכון. מישהו עשה טעות ושפך דלי מלח לתוך המרק".
לאחרונה דובר על העלאת גיל הפטור ל־35, רעיון שנגנז בסופו של דבר. לדעת עמינח, המדינה צריכה ללכת בכיוון ההפוך. "דחיית השירות מגיל 18 לגיל 26 היא אם כל חטאת. אנחנו כופים עליהם לשבת בישיבה. הופכים את המדינה לשומר שמזהיר את הבחור שאם יצא מהישיבה או ילך לעבוד הוא יגויס".
ואם יורידו את גיל הפטור ל־18?
"זה רעיון מצוין, חד־משמעית. אני לא בטוח שזה יביא למתגייסים נוספים, אבל סביר מאוד שחלק גדול מהם ילכו לעבוד ולא יישארו בישיבה. זה ישנה את כלכלת ישראל, כי הם ישלמו מיסים ויתרמו לתל"ג. מדובר על פער של 120 עד 150 מיליארד שקל בשנה. כבר היום תקציב צה"ל קטן מדי בשביל היכולת לשמר את הריבונות היהודית".
כמו לפגוש קופאית או מנתחת
רס"ן במילואים הרב שמשון קליין היה ראש תחום גיוס חרדים בין 2021 ל־2022, והוא עוסק בנושא בדרכים שונות כבר עשר שנים. לדבריו, גיוס נרחב של חרדים מותנה בהפרדה מגדרית מלאה ובמתן תשתית כשרותית והלכתית, כמו שמירת שבת והלכות עירוב, ברמה הגבוהה ביותר. גם המפקדים צריכים להכיר את השיח החרדי ולהתאים לאוכלוסייה הזו. הדבר חייב להיעשות בהסכמה, ומתוך נכונות של צה"ל לעמוד במשימה הזו "עד הסוף", כלשונו.
השאלה היא עד כמה צה"ל מוכן לזה ורוצה את זה.
"לפני שבע שנים דיברנו על הקמת חטיבה חרדית, גדודים כבר היו לנו. עד כמה שגדוד יכול להיות הומוגני, בסופו של דבר הוא ניזון מאנשי מטה שמגיעים מהחטיבה. כדי לעמוד כאורגן עצמאי בשטח, שיתנהל בצורה הטובה ביותר, צריך סד"כ (סדר כוחות, מ"ט) של חטיבה כדי לספק תשתית. הנושא התמוסס כי לא רצו להקים אותה, גם משום שלא יכלו לעמוד בדרישה להפרדה מגדרית. שילוב נשים ושילוב חרדים לא יכולים ללכת יחד".
אתה חושב שהדברים ישתנו כעת?
"כעורך דין ומרצה למשפטים אני יודע שכדי לחתום על הסכם צריך להיות אמיתי ולבוא בתום לב. מי שקורא לחרדים לשרת בצה"ל חייב לומר בפה מלא שהוא מסוגל לקלוט אותם ולתת להם מה שמגיע להם. זה לא המצב כרגע. אולי בסד"כ קטן, אבל ככל שהסד"כ גדל הליווי שלו קטן בהתאם. למשל אנחנו רוצים להבטיח להם שיטופלו על ידי רופא ולא רופאה, אף שאין בזה בעיה הלכתית".
האמירה הזו מקוממת את ד"ר עידית שפרן־גיטלמן, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי, וחברת הוועד המנהל של פורום דבורה לקידום נשים במדיניות חוץ וביטחון לאומי. בצה"ל, היא קובעת, לא יכול להיות בסיס שמשרתים בו רק גברים, ולו מהבחינה הדקלרטיבית. היא איננה מוכנה לקבל תוכנית שאומרת שאם רוצים חרדים צריך להוציא את הנשים.
"נניח שאלוף הפיקוד מגיע לביקור", היא ממחישה, "האם נדרוש מהדוברת שלו להישאר בחוץ? זה לא יעלה על הדעת. לא לגיטימי שנקודת המוצא תהיה שניצור לחרדים בועה שלא תפגע כלל בערכים שלהם".
לדבריה, התפיסה שיש להעלים נשים אינה יכולה להתקיים במדינה ובחברה דמוקרטית. "צריך להבחין בין מרחב המחיה והלינה, שממילא מתקיימת בו הפרדה בין נשים לגברים אבל בנושא החרדי הוא יצטרך להיות הרבה יותר מוקפד ומהודק, ובין מרחב הפעילות. הצבא לא צריך להיות הסמן הקיצוני של מרחב משותף. איש לא מבטיח לחרדים שבסופר לא יהיו קופאיות ושבבית החולים לא תהיה מנתחת, וכך גם לא שבצבא הם לא יבואו בקשר עין עם אישה. צריך להבין ששירות צבאי משנה את הטבע והאופי של כל בני האדם. גם אני לא ישנה בלילה מדאגה מה השירות הצבאי יעשה לנפש של בני".
אז איך מרבעים את המעגל?
"צה"ל מגייס חיילים וחיילות מכוח גיוס חובה, ומחויב לאפשר להם שירות שלא פוגע בערכים מכונני הזהות שלהם. יצטרכו למצוא הסדר שמקובל על כל הצדדים. החובה הזו מוטלת לא רק על צה"ל אלא גם על ארגוני הנשים שיצטרכו לגלות יצירתיות במציאת מתווה מתאים. צריך לבחון את פקודת השירות המשותף ולבדוק מהם הסעיפים הקשים ביותר לחרדים. יצטרכו להוסיף נדבך שיאפשר שירות מכבד לכלל האוכלוסיות. צריך להקים צוות אורגני של אנשים שרוצים למצוא פתרון ולא להשמיע סיסמאות, שיבדקו מה המרחב שבו אפשר להתנהל. אני אישית לא עומדת על כך שבכל יחידה חייבות להיות נשים, ולא צריך להתעקש על כך שחרדים ישרתו לצד נשים".
האם כאשר שמים על כף המאזניים את הצורך בחיילים חרדים מבחינת קיום המדינה, מול ערכי השוויון המגדרי, מה ישראל צריכה להעדיף?
"אני מתנגדת לניסוח של המשוואה הזו. הקיומי והערכי מתלכדים פה. הסוגיה הקיומית מכבידה דרסטית את הנטל שנופל על האוכלוסייה המשרתת, שהנשים הן חלק ממנה. אם חרדים ייכנסו לעזה, הם לא יפגשו שם חיילות? כאישה דתייה אני יודעת מהי המחויבות ההלכתית, אבל אסור שנעשה שקר בנפשנו. בשעת חירום גם ההלכה יודעת להתכוונן למציאות אחרת. כשאישה נופלת לנהר, אתה צריך להושיט יד להציל אותה".
מטוס כשר
אלוף (במיל') ח"כ אלעזר שטרן, שהיה ראש אכ"א, קצין חינוך ראשי ומפקד בית הספר לקצינים, מציע ללמוד מהמודל של גדוד נצח יהודה, המורכב מחיילים חרדים. "צריך לתת לחרדים את כל התנאים שמקבלים בנצח יהודה, שהפך בימים האחרונים לגדוד לוחם. כלומר שירות בלי בנות, אוכל גלאט־כשר, זמני תפילות ושעות לימוד. רבנים יגיעו להעביר שיעורים פעם בשבוע, מה הבעיה? לומר שהצבא לא מעוניין בהם זה תירוץ בעלמא. צה"ל ערוך לכך, וגם אם הצבא לא מעוניין יש לכפות זאת עליו. האם עדיף לקרוא למי שכבר עשה 120 ימי מילואים לבוא ולעשות עוד 60 ימים? המדינה צריכה לומר לצבא לבצע, בלי לשאול אותו.
"אפשר גם לאמץ את הרעיון של פרופ' יובל אלבשן להקים מעין צבא נפרד, כמו משמר הגבול או חטיבה חרדית, באמצעות תגבור שני גדודים נוספים לנצח יהודה. לא צריך להיות מוטרדים מהשינוי התרבותי. גם אימהות דתיות־לאומיות וחילוניות מודאגות משינוי תרבותי אצל ילדיהן, וכמובן מהאפשרות שייפגעו. לא היה דבר כזה בהיסטוריה של עם ישראל ששכונות שלמות מסוגלות לשבת וללמוד תורה מבוקר עד לילה".
גם שטרן יודע שקשה לערער את תפיסת העולם החרדית. "זה תהליך שייקח זמן. במספרים הגדולים שמדברים עליהם זה בגדר תיאוריה, אבל הצעדים שנוקטים כעת, הפסקת המימון, הם נכונים מאוד ואף יש להחריפם".
ויש גם צעדים שכבר נעשים. דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו מגלה לנו שחיל האוויר מפתח דת"קים (דיר תת־קרקעי להסתרת מטוסים; מ"ט) "כשרים", שבהם ישרתו חרדים בלבד כצוות טכני מוטס. המזון שם יהיה כשר למהדרין, וסביבת העבודה תהיה תואמת, כולל מקומות להתפלל וללמוד. "הצבא למד לתת סביבת שירות נכונה לאוכלוסייה החרדית", סבור בניהו. "זה לקח לו קצת זמן, מימי הנח"ל החרדי, והתפתח בעיקר במודיעין, בתקשוב, בעורף, ובעיקר בפרויקט 'שחר כחול' בחיל האוויר. חיל האוויר מאכלס מספר גדול של חרדים. רק לאחרונה התגייסו עשרות נשים חרדיות כאזרחיות עובדות צה"ל במקצועות טכניים, וכולן מרוצות מאוד".
האם הצבא אכן צריך את כל אותם עשרות אלפי חרדים?
"כשאני שומע את הרמטכ"ל אומר שהוא צריך אותם, אני מאמין לו. תחשוב כמה פצועים יצאו כעת מתפקוד, יותר מחטיבה הלכה. בעניין הזה צריך לנהוג בחוכמה. קח למשל את אנשי העדה החרדית, שלא יתגייסו לעולם. הם לא נותנים למדינה דבר ולא לוקחים ממנה דבר. כל אחד מהם שייעצר, גם אם יֵשב שנתיים בכלא, יצא בלימוזינה ויהפוך לגיבור־על. צה"ל גם לא צריך 50 אלף איש עם פרופיל 24 שמדברים רק יידיש. הפתרון הוא בקו"ם לאומי, שבו יתייצבו כל צעיר וצעירה, ולצבא תהיה זכות ראשונים לקחת כל מי שמתאים לו, לא בהכרח לוחמים בלבד. יכולים להיות גם בשלישות, מש"קים, מדריכי אוכלוסייה חרדית בפיקוד העורף ביישוב, בחיל האוויר, ללמוד מקצוע. מהבקו"ם הזה יצאו מי לצבא ומי למג"ב, למשטרה, לכיבוי אש, למד"א, לאיחוד הצלה או לזק"א, לבתי חולים או לסיוע לקהילה ביד שרה, אבל לא להתנדבות אלא לשירות חובה של שנתיים".
האם אפשר להבטיח שהצבא גם ישמור על עולמם התרבותי והאמוני?
"אי אפשר לשבת בגטו ולהגיד אני מפחד להשתנות".
ישיבת משמר הגבול
"גיוס המוני? צה"ל צריך לחבוש כיפה ולהתפלל ש־63 אלף החרדים לא יגיעו", צוחק הרב יונתן רייס, ראש ישיבות ההסדר החרדיות "חדוותא". "הצבא לא ערוך לכך. בעשור האחרון דיברו רק על סנקציות ויעדים, איש לא הציע שום תוכנית רצינית. אני הייתי מציע תוכנית חומש שבמסגרתה זק"א ומד"א יוכפפו לפיקוד העורף. ראינו שב־7 באוקטובר לא הייתה שום תועלת במתנדבי השירות האזרחי, מכיוון שהם לא היו חלק ממערך המילואים. צריכות להיות תוכניות רציניות שיבנו עתודה של אנשים במקצועות נדרשים בצה"ל".
אבל בחברה החרדית עדיין ימשיכו לסווג את לובשי המדים כסוג ב'.
"הלגיטימציה תבוא ביום שבו יפרידו את השיח כלפי לומדי התורה מהשיח הכללי על שילוב החרדים, ויסכימו שלומדי תורה לא יגויסו. אם תהיה בקרה רצינית על אלה שמבקשים דחיית שירות מטעמי תורתו אומנותו, יהיה אפשר לגייס לא מעט צעירים.
"צריכים להיות ריאליים. הח"כים החרדים נשלחו להגן על לומדי התורה ולא על שילוב חרדים בצה"ל, כמו שאחמד טיבי נשלח להגן על הערבים. כך שכשאתה מאתגר אותם הם לא יתמכו, אבל אם תפריד – זה ילך. כולם מבינים שקורים תהליכים. ישיבות ההסדר לחרדים קמו בלי צורך בחוק, אלא בגלל הצורך החינוכי".
מי שמציע להנמיך ציפיות הוא אלוף (במיל') מוטי אלמוז. בתפקידיו המגוונים ובהם ראש אכ"א, דובר צה"ל וראש מטה פיקוד המרכז, שאלת גיוס החרדים הייתה על שולחנו לא מעט. לדעתו הדיבורים על גיוס החרדים הם דיבורי סרק ומשחקים ב"נדמה לי", וזאת בלי שום קשר לשאלת ההתאמה של צה"ל לאורח החיים החרדי.
"אמרתי לכל הרבנים שאני מארגן להם כעת בסיס של 1,000 מ"ר בין מצפה־רמון לאילת, בלי נשים ועם אוכל גלאט בשפע. התלמידים יבואו? אמרו לי 'לא, זה עניין חינוכי'. אז למה מבלבלים את המוח? אם הם יבואו, הצבא יודע איך להתמודד איתם. אני לא מכיר שום נוסחה שבלי פטיש משהו זז. הם צריכים להיות קצת רעבים לאוכל בישיבות, בלי תמיכות וקצבאות, ואז יבינו מה שהאנושות למדה מזמן, שאדם לעמל יולד. כל עוד הם על סיר הבשר, הם לא ילמדו".
הרב ישראל גליס, עיתונאי וסופר חרדי, מדבר על הקמת סניף של ישיבה חרדית באחד היישובים בבקעת הירדן, למשל. "תלמידיה יוכלו להשתלב במשימות הביטחוניות באזור אחרי שעות הלימודים. צריך להקים יחידות עם תנאים הולמים לחרדים, כולל זמן ללימודים כשהדבר אפשרי, מעבר לשמירה על כשרות ושבת. אני מדבר על יחידות לוחמות. ציבור לומדי התורה מפוזר בכל הארץ, וכמעט בכל יישוב יש ישיבה שבחוריה יוכלו להשתלב".
הרבנים לא יחששו שגם במסגרת הזו הבחורים "יצאו לשמד"?
"אם לא יהיו מצלמות שיצלמו אותם בכל רגע והדבר יהיה סמוי מן העין, בלי כתבות בתקשורת, יש סיכוי שגם הרבנים יתרצו".
