אני מגיע כדתי עם פאות לשווקים בתל אביב, ועדיין מרגיש את האחדות בעם ישראל

שמחת תורה

ביקרתי את המשפחה שלי בדרום אנגליה. כשהיינו בבית הכנסת מישהו נכנס וסיפר לאבא שלי שפרצה מלחמה עם עזה. יצאתי החוצה ושמעתי אנשים מדברים על אופנועים וטנדרים שפלשו לישראל. התפללתי מהר, חזרתי הביתה ולקחתי את הטלפון ובתוך חצי שעה כבר גייסו את החטיבה שלי בצו 8. יצאתי לשדה התעופה, והדרך לשם הייתה נורא מוזרה. חצי מהיהודים הסתכלו עליי בפליאה – למה אני מחזיק טלפון ונוסע, החצי השני הבין מה קרה וניסה לעזור. היינו קבוצה של 12 חבר'ה שגויסו למלחמה וחיכו להגיע לארץ. עשרה מאיתנו הצליחו לעלות לטיסה וביום ראשון בבוקר כבר הייתי בגבול הצפון.

שגרת מלחמה

הייתי בשירות מילואים פעיל במשך חודשיים בגבול לבנון, באזור המושב מרגליות. היו שם חדירות מחבלים ונפילות של טילים. בדצמבר רצו לשחרר אותנו, אבל הרגשתי שזה לא שייך. עברתי לשרת בכיתת הכוננות בעתניאל שהייתה זקוקה לחיזוק, ונשארתי שם עד תחילת מרץ.

מצב העסק

בחודשיים הראשונים היינו סגורים לחלוטין. אחרי חודשיים חבר מכרמי־גת התנדב לנהל אותו במקומי. הוא ארגן הרבה מתנדבים והעסק חזר קצת לפעילות. אבל גם היום, רבים מהלקוחות עדיין לא חזרו. לאחרונה התייעצתי עם המנטור שלי מתוכנית ׳קרן שמש׳ של עוגן, גוף אשראי חברתי שמסייע לעסקים קטנים. יש לי עוד הרבה עבודה עד שנחזור לשגרה. אני צריך לבנות את העסק כך שהוא לא יהיה מבוסס רק עליי. כשלא הייתי, אף אחד לא ידע איפה לקנות את חומרי הגלם, מיהם הלקוחות ואיך מדברים איתם, אפילו נהג לא היה. עכשיו אנחנו עושים שינוי, זה יהיה אחרת.

פרידה

כששמעתי שאלחנן קלמנזון נהרג לא האמנתי שזה יכול להיות. עבדתי תחתיו באבטחת היישוב בעתניאל. חנן דרורי היה חבר שלי מהישיבה בעתניאל. הוא נפצע בעזה ואחרי חודשיים של מאבק על החיים שלו הוא נפטר. הוא היה אדם אופטימי מאוד, וידע להתחבר לכל אדם. הוא הזמין אותי פעם לשבת ונתן לי תחושה של בית, בתקופה שלא הרגשתי שייך.

להשתתפות במדור פנו אלינו במייל  || yaelienm@gmail.com