מעצרה המתוקשר של צבאח עבד אל־סאלם הנייה, אחותו של ראש הלשכה המדינית של חמאס אסמאעיל הנייה, היה רק אחד בסדרת מעצרים של אזרחים ישראלים מהחברה הבדואית שהיו מעורבים בטרור בחודש החולף. הנייה, שמעצרה הוארך אתמול בתשעה ימים, חשודה בקיום קשר עם פעילי חמאס והזדהות עם ארגון הטרור, תוך הסתה ותמיכה בטרור בישראל.
חקירתה של הנייה, תושבת תל־שבע, זכתה לתשומת לב תקשורתית וציבורית רבה בשל אחיה המפורסם לשמצה, אך גם אישים פחות בכירים ומוכרים ממנה נעצרו השבוע.
ביום שני, ביממה שלאחר פיגוע הדקירה בקניון בגן־יבנה שנפצעו בו קשה שלושה בני אדם, אשר אחד מהם נפטר מפצעיו לאחר מכן, עצרה המשטרה שני אזרחים ישראלים תושבי הפזורה בדרום שסייעו למחבל, לפי החשד, בתוכניתו הזדונית. המחבל, מואמן פאיז ח'ליל בן ה־19 מכפר דורא באזור חברון, הגיע לשטח ישראל ללא היתר. שני הישראלים שנעצרו אחריו חשודים בכך שהסיעו אותו לזירת הדקירה.
ביום ראשון ביצע נאג'י אבו־פריח, תושב רהט, פיגוע דקירה בבאר־שבע ופצע חייל באורח בינוני. אבו־פריח היה אמור להתחיל לרצות בעוד כשבוע עבודות שירות, לאחר שהורשע בשוד תחנת דלק בבאר־שבע תוך איומים באקדח אוויר. שירות המבחן קבע שעונש מאסר עלול להחמיר את מעורבותו בפשיעה, ועל כן המליץ על עבודות שירות בלבד. לפני שלושה חודשים הוא נעצר לאחר שנמלט מההוסטל ששהה בו כחלופת מעצר. בעברו גם נעצר על סחר באמצעי לחימה.
כשבועיים לפני הפיגוע בבאר־שבע, בפיגוע ליד בית־קמה, נרצח רנ"ג אורי מויאל לאחר מאבק בידיים חשופות מול המחבל שהגיע לפגוע בו. גם בפיגוע הזה היה המחבל, פאדי אבו־לטיף בן ה־22, בדואי־ישראלי תושב רהט. אבו־לטיף הוא בן לאב פלסטיני ואם ישראלית שהתגוררו בשנים האחרונות ברצועת עזה, אך ב־2019, בעקבות הקשר עם בת זוגו, הוא עבר לישראל, התמקם ברהט וקיבל אזרחות ישראלית.
לאחר הפיגוע בצומת בית־קמה התייצב ראש עיריית רהט טלאל אל־קרינאווי בזירה המדממת והצהיר: "באנו לגנות, אנחנו מגנים את האירוע הזה. הוא לא מקובל עלינו ולא מייצג את תושבי רהט. המחבל לא נמנה על תושבי רהט. הוא עבר לעיר לפני כמה שנים, אבל אין להשליך את המעשה שלו על התושבים, שחיים בדו־קיום ושיתוף פעולה. לא נאפשר לעשבים שוטים לקלקל את האווירה הטובה בין רהט לבין המועצות היהודיות השכנות".
למרבה הצער, רשימת המעצרים בקהילה הבדואית התארכה גם אתמול: שב"כ הודיע כי עצר חוליה משותפת של תושבים ישראלים, המתגוררים בין היתר ברהט, ושל פלסטינים – שביקשו לבצע סדרת פיגועי טרור, כולל התנקשות בחייו של השר איתמר בן־גביר. ראש החוליה, בלאל נסאסרה, הוא תושב רהט, שהיה אחראי על גיוס של פעילים מישראל.
נע בין מקלובה ליהודית רביץ
רצף המקרים הקשים מעיד אולי על רצונם של חלק מתושבי ישראל הבדואים להשתתף במאבק הפלסטיני, ואף לבצע פיגועים. אך מנגד, שורת סיפורים אחרים מעידה על מגמה הפוכה: באסון קריסת המבנה ברצועת עזה בשלהי חודש ינואר החולף בלט ברשימת הנופלים הארוכה באותו בוקר שמו של רס"ל אחמד אבו־לטיף, תושב רהט נשוי ואב לתינוקת בת שנה. בבוקר הטבח של שמחת תורה הוא יצא מהבית לסייע לכוחות שניסו להציל תושבים יהודים. לאחר מכן, כאשר גילה שלא קיבל זימון למילואים, הפעיל אבו־לטיף לחץ כבד כדי להתגייס ולהילחם, וכך נכנס לרצועת עזה.
בפוסט שפרסם בפייסבוק כתב אבו־לטיף: "אני גאה להיות בדואי ששירת בצה״ל כלוחם בגדוד הסיור הבדואי. זכיתי להגן ולשמור בשירות משמעותי, שלא אשכח כל חיי. במהלך השירות הכרתי את האנשים המדהימים שהפכו לחברים לכל החיים. שמח שיש לי הזדמנות להתחבר לאנשים בחברה שלנו ולחבר בין תרבויות. אני שמח שאני יכול להזמין את חבריי לאכול בשר ומקלובה ברהט, ויכול להתארח בחצר של אנשים מקיבוץ שובל שמנגנים בגיטרה ושרים שירים של יהודית רביץ. אני הכי שמח שהחברים שלי לומדים ערבית, מנסים לדבר איתי בערבית ומבקשים ממני לעזור להם".
יוסף אל־זיאדנה, גם הוא תושב רהט, זכה להוקרה רבה על כך שבפרוץ הטבח נסע למסיבה בנובה והציל עשרות צעירים בעודו מסכן עצמו תחת אש. "אני אולי בדואי, אבל קודם כול אני בן אדם ואזרח ישראלי. בחיים לא הבדלתי בין אנשים, זה לא מעניין אותי. כולנו בני אדם", אמר שוב ושוב כשנשאל על מניעיו להציל אנשים שלא הכיר קודם לכן.
סיפוריהם של השניים מצטרף לזה של בדואים אחרים שהתרוצצו כדי להציל חיים ולחלץ פצועים מהמסיבה בנובה, וכן לחיילים מהמגזר שגויסו לצה"ל או סייעו למשפחות המפונים בחמ"ל שהוקם ברהט.
כל נער מוסת בטלגרם
בין הבדואים שמתגייסים למאבק של ישראל בארגוני הטרור לבין בני המגזר שמעדיפים להיות שליחיהם של אותם ארגונים בלב הארץ ניצב הרוב הבדואי, שעמדתו אינה ברורה. לדברי אחמד אבו־סוויס, עיתונאי ותיק ותושב רהט המשמש ככתב מכאן, תאגיד השידור בערבית, גם עמדה זו אינה יציבה.
"המחבלים שביצעו את הפיגועים האחרונים לא מייצגים את הרוב", אומר אבו־סוויס. לדבריו, גם בדואים שהתגייסו לטובת ישראל אינם בהכרח מייצגים את הרוב במגזר שלהם: "בשנים האחרונות יש מצד אחד ישראליזציה גדולה של הבדואים ומצד שני גם פלסטיניזציה גדולה מאוד, שסוחפת אחריה חלקים גדולים בחברה שלנו".
העיתונאי סבור כי "כיום יש פעילים ונציגים בדואים בתוך בל"ד וחד"ש. גם בני משפחות של הבדואים הישראלים שחיים בעזה, והחשיפה לעולם הפלסטיני ברשתות החברתיות, מושכים את הנערים לתמיכה בפלסטין.
"להגיד שהחברה הבדואית היא ישראלית – זה יהיה שקר. אחרי 7 באוקטובר נטתה הרוח לצד הישראלי, אך למראה התעמולה הפלסטינית רוח הקהל נוטה לצד השני. זה מאוד לא יציב. הכול מושפע באופן קיצוני מהרשתות החברתיות".
הבדואים שעזרו לנוח'בה
שמותיהם של הבדואים ברשימות החללים והחטופים מאז ראשית הלחימה יצרו שותפות גורל עמוקה וכואבת. אך כאמור יש מי שניסו למשוך את החברה הבדואית לצד השני.
"אני מאמין שהרוב שואף להיות חברה נורמטיבית", אומר מאיר דויטש, מנכ"ל תנועת רגבים, "אבל זה מורכב. הוואקום של המשילות בנגב מתמלא על ידי גורמים שונים. 42 אחוזים מערביי הנגב הם צאצאים של פלסטיניות מעזה, מחברון ועוד שהתחתנו עם ישראלים. לכן, בין השאר, אנחנו נלחמים בתופעת הפוליגמיה, הגורמת להגעה של נשים מירדן, מאיו"ש ומעזה ללב החברה הבדואית – כמו האחיות של הנייה שגרות בתל־שבע, וכנראה לא מייעצות לבנים שלהן להתגייס לצה"ל.
לדברי דויטש, "רוב האנשים בנגב רוצים להיות חלק מהמדינה, אבל המיעוט שלא רוצה הולך וגדל בחסות התופעה הזאת, והיום הוא מיעוט רחב מאוד. לא רק שהוא לא רוצה להיות חלק ממדינת ישראל, הוא גם פועל נגדה או מעורב בעיסוקים עברייניים שפוגעים בה.
"יש גם מי שמנסה להשפיע על הבדואים לפעול נגד מדינת ישראל. ראינו את זה בפיגועים, במעורבות בפיגועים, בהסתה ובפוסטים נגד צה"ל ובהחבאה של מחבלים שיצאו מעזה 7 באוקטובר. מצד שני, בגלל הדברים החיוביים שראינו כמו גיוס לצה"ל, הצלה של אזרחים בטבח, יוזמות של התנדבות ועשייה חיובית – אנחנו מבינים שזה נזיל".
מנכ"ל רגבים סבור שישראל יכולה להשפיע לטובה על המגזר הבדואי: "אנחנו חושבים שעל המדינה להיכנס בוואקום הזה. יש לה יכולת לכונן משילות, לאכוף את החוק ולהטות את הכף לטובתה".
