המחבל וליד דקה (62) נפטר אמש (א') ממחלת הסרטן בבית החולים אסף הרופא בעודו מרצה את מאסרו, כשהוא האסיר הביטחוני הוותיק ביותר בכלא הישראלי ולאחר ששימש דובר ונציג האסירים בבתי הכלא בהם ריצה את עונשו.
דקה ריצה עונש מאסר של 37 שנים על חלקו ברצח האכזרי של החייל משה תמם ז"ל.
ב-10 באוגוסט 1984 נתגלתה גופתו של תמם בסמוך למושב מבוא דותן שבשומרון, ועליה סימני אלימות קשים. ארבעה ימים קודם לכן, נחטף מבית ליד בידי חולייה של ארבעה חברי החזית העממית לשחרור פלסטין: ראש החוליה איבראהים נאיף אבו מוח', רושדי חמדאן אבו מוח', וליד נימר אסעד דקה, ואיבראהים עבד א-ראזק ביאדסה, כולם תושבי באקה אל-גרביה.
המחבלים החמושים יצאו במטרה לחטוף חייל כדי להעבירו לסוריה, אך מפאת החשש להיתפס בדרך החליטו לרצוח אותו. הם נסעו לפרדס הסמוך למבוא דותן שבצפון השומרון, שם ירה בו א-ראזק שני כדורים והרג אותו.
החוליה נתפסה בשנת 1986. ב-2 במרץ 1987 הורשעו וליד דקה, שהיה בן 23 בעת הרצח, ורושדי אבו מוח' בבית המשפט הצבאי בלוד ונגזר עליהם מאסר עולם. זאת, לאחר ששני החברים האחרים בחוליה הורשעו קודם לכן ונגזר עליהם עונש זהה.
ב-2012 קצב נשיא המדינה דאז שמעון פרס את עונשיהם של חברי החוליה, ביניהם דקה, כשעליו נגזרו 37 שנות מאסר. ב-2017 הושתו עליו שנתיים נוספות לאחר שנתפס בכלא עם טלפון סלולרי, אותו הבריח לו חבר הכנסת לשעבר מבל"ד, באסל גטאס.
בשנת 2011 טען כי ניתק את קשריו עם ארגון החזית העממית וכי הוא אינו מזדהה אידיאולוגית עם מטרות הארגון, זאת במסגרת עתירה שהגיש לבית המשפט המחוזי בנצרת, בעניין החלטת שב"ס שלא לאפשר לו להתייחד עם אשתו. בית המשפט דחה את העתירה באומרו כי ביחס לדקה: "עולה גם עולה הזדהות אידיאולוגית עם ארגון עוין באופן שיש בו כדי לסתור את טענת העותר כי שינה את האידיאולוגיה בה החזיק בעבר בהיותו חבר הארגון העוין (החזית העממית)".
בעין הסערה
בשנים האחרונות נרשמו שתי סערות ציבוריות סביב דקה.
הראשונה עסקה בהצגה "הזמן המקביל", שהעלה התיאטרון הערבי בחיפה, אל-מידאן, והתבססה על ספר שכתב דקה במהלך שהותו בכלא ועסקה בסיפור בדיוני אודות אסיר ביטחוני המתעמת מול הממסד הישראלי על-מנת שיאפשר לו להתחתן עם בת זוגו.
העלאת ההצגה ביום 25 באפריל 2015, לרגל יום האסיר הפלסטיני ורק ימים ספורים לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בתיאטרון אל-מידאן, הממומן בין היתר בידי משרד התרבות ועיריית חיפה, עוררה תגובות נזעמות ואף מחאות ציבוריות בחיפה ובמוקדים נוספים.
מועצת העיר חיפה החליטה להקפיא את העברת הכספים לתיאטרון, בעוד שר החינוך דאז, נפתלי בנט, החליט על הסרת ההצגה מסל התרבות לאחר שבתחילה החליטה ועדת הסל שלא להסירה.
הסערה השנייה התחוללה אשתקד, כאשר דקה הגיש בקשה לשחרור מוקדם בכדי למות בקרב בני משפחתו מחוץ לכלא, היות שבשל מחלת הסרטן מצבו הוגדר סופני. חרף התנגדותה של פרקליטות המדינה, החליט שב"ס לקיים את הדיון בעניינו בוועדת שחרורים רגילה וזאת בניגוד לחוק הקובע כי הגורם שיידון בבקשות לשחרור מוקדם של אסירים ביטחוניים יהא ועדת שחרורים מיוחדת. ההחלטה עוררה מחאה ציבורית והפגנות מחוץ לכלא מעשיהו. לבסוף דחתה ועדת השחרורים את הבקשה.
אחרי מות
אתר אל-ג'זירה באנגלית, לו מיליונים רבים של עוקבים ברחבי העולם, העלה את הידיעה על מותו של דקה תחת הכותרת: "החולה הסופני, האסיר הפלסטיני וליד דקה, מת במעצר ישראלי", כאשר בגוף הכתבה הוא כונה: "הסופר והפעיל הפלסטיני הכלוא". בכתבה אף הוסיפו כי על פי הוועדה הפלסטינית לענייני עצורים ועצירים לשעבר, דקה מת כתוצאה מ"מדיניות הרג איטי שבוצעה נגד אסירים חולים".
מזכ"ל תנועת היוזמה הלאומית הפלסטינית, מוסטפא ברגותי, שהפסיד לאבו-מאזן בבחירות לראשות הרשות הפלסטינית ב-2005, כתב אמש ברשת החברתית X (טוויטר לשעבר): "הכותב הפלסטיני, וליד דקה, מת בכלא הישראלי אחרי מאסר של 38 שנים. הצבא הישראלי לא הסכים לשחרר אותו למרות שהיה במצב סופני ולא הרשו לאשתו ובתו היחידה לראות אותו בפעם האחרונה".
לא לחינם השמיט ברגותי את מעורבתו של דקה ברצח המזעזע, אך נראה כי גם בישראל יש מי שמתייחסים לעניין בשוויון נפש.
דר' אורטל תמם, אחייניתו של משה תמם ז"ל, כתבה ב-X: "מת בחולי, בכלא, כשפל האדם המסכן והעלוב שהוא. אחרי שעמד בראש החוליה שעינתה ורצחה את דוד שלי, המשיך לענות את משפחתי שלי. נלחמנו רבות להישארותו בכלא, וכל רגע של מאבק השתלם. עבור משפחתי האהובה ורווית מלחמות הצדק, עבור עם ישראל, וגם עבורי אישית".
בתגובה בחרה עיתונאית הארץ ענת קם לכתוב ב-X: "לידיעת הקוראת אורטל תמם, לרגל מותו של וליד דקה: גם הרופא.ה הכי נאורים בעיני עצמם יכולים להיות נאצים" והוסיפה: "זה [ההחלטה להשאיר את דקה בכלא מאשתקד] מרושע בצורה בלתי רגילה. כלום לא היה קורה לעולם אם חולה סרטן היה מבלה את שבועותיו האחרונים עם משפחתו".
יצוין כי בפוסט שלה קם לא ציינה את משה תמם בעצמו, שלא זכה למידה דומה של רחמים.
דקה הוא הראשון שמת מבין רוצחי תמם. רושדי אבו מוח', שעונשו נקצב ל-35 שנות מאסר, השתחרר ממאסרו בשנת 2021. עונשיהם של איברהים אבו מוח' ואיבראהים עבד א-ראזק ביאדסה נקצבו ל-40 ו-45 שנות מאסר בהתאמה, כך שאבו מוח' צפוי להשתחרר בשנת 2026 וביאדסה ב-2031.
