שופטי בית המשפט העליון, נועם סולברג, עופר גרוסקופף וחאלד כבוב, דחו היום (ב') על הסף את עתירת השר דודי אמסלם לגיוס ערביי ישראל לצה"ל.
כזכור, העתירה, אותה הגיש לאחרונה השר אמסלם, נועדה להוות כעין "עתירת מראה" לעתירות הדורשות את גיוס בני המגזר החרדי לצה"ל. בפסק הדין, אותו כתב השופט גרוסקופף, נקבע כי השר אמסלם לא ביצע מיצוי הליכים כנדרש לפני הגשת העתירה, ועל כן דינה להידחות על הסף.
בפתח פסק הדין מתח השופט גרוסקופף ביקורת לא מרומזת על התנהלותו של השר אמסלם כעותר סדרתי, "העותר, מר דוד אמסלם, לעת הזו שר בממשלת ישראל, ובעבר חבר כנסת בכנסת ישראל, מגיש מעת לעת עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק בעניינים ציבוריים שונים, המופנות נגד הדרג הממשלתי או היועצת המשפטית לממשלה. כל העתירות הללו נדחו על הסף מטעמים דומים – בין משום שטענותיו נטענו ללא הנחת תשתית תומכת הולמת… ובין בשל העובדה שבניגוד לדרישה הבסיסית מכל עותר, ציבורי כפרטי, השר אמסלם לא הקדים פנייה לעתירה, ולא טרח כלל לברר עם המשיבים (במקרה זה, עמיתיו לשולחן הממשלה) מהי התייחסותם לטענותיו קודם שהגיש עתירתו… כפי שיובהר להלן, דינה של עתירה זו להידחות על הסף אף היא – גם הפעם בשל אי מיצוי הליכים".
נציין כי בעתירתו טען השר אמסלם כי אי גיוסם של ערבים אזרחי ישראל מנוגד לדין והופך את הוראות חוק שירות ביטחון לאות מתה; עולה לכדי אכיפה בררנית אסורה; יוצר פגיעה באינטרס הלאומי, בביטחון המדינה ובכלכלה; ופוגע באופן חמור בזכויותיהם לשוויון, לכבוד ולביטחון של האזרחים ותושבי הקבע מכלל המגזרים – ערבים, יהודים, דרוזים וצ'רקסים – כאחד.
עוד נאמר בעתירה, אותה הגיש בשם השר אמסלם עו"ד מוטי שמעון, כי אומנם "מעולם לא פעל מי מהמשיבים ו/או כל גורם אחר לאכוף על ערבי בישראל קיום צו פוקד כללי" (סעיף 17 לעתירה), ואולם המציאות והנסיבות השתנו, ועל כן מצדיקות הן "להפסיק את הנוהג" שהשתרש מראשית ימי המדינה (סעיף 62 לעתירה), והדברים אמורים ביתר שאת לנוכח מלחמת "חרבות ברזל" בה מצויה מדינת ישראל.
בפסק הדין הזכיר השופט גרוסקופף כי מדובר בעתירה שנייה של אמסלם באותו הנושא בדיוק, אך למרות הדחייה על הסף של עתירתו הקודמת, אותה הגיש בשנת 2022, גם הפעם הוא לא טרח למצות הליכים כנדרש. "דין עתירה זו, כקודמתה, להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. כלל הוא כי בטרם הגשת עתירה לבית משפט זה, על העותר להקדים ולפנות לרשות המוסמכת ולהציג בפניה את הטענות שעליהן נסובה העתירה, על מנת שתוכל לשקול אותן ולהגיב להן. הרציונל הטמון ביסוד כלל זה הוא כי ייתכן שהפנייה המוקדמת תייתר את הצורך בפנייה לבית המשפט, ולמצער תביא לחידוד המחלוקת בין הצדדים ולמיקוד התשתית העובדתית והמשפטית הדרושה לצורך ביקורת שיפוטית".
"העותר מודע היטב לכלל זה", הוסיף גרוסקופף, "ולראיה – לאחר שנדחתה עתירתו הקודמת, ביום 23.3.2022 פנה למשיבים בעניין מושא העתירה. ואולם, לא ניתן לראות במכתב זה – אשר צורף לעתירה דנן ועליו בלבד היא נשענת – כמקיים את חובת מיצוי ההליכים. כך, הן משום שמאז נשלח המכתב חלו תמורות משמעותיות, ובכלל זה נבחרה כנסת חדשה ובעקבותיה מונתה ממשלה אשר הביאה לחילופי גברי בכהונת שר הביטחון… והן בשל חלוף הזמן שעבר מאז נשלח המכתב (למעלה משנתיים), אשר בהיעדר פעולה נוספת מצידו של העותר, מצדיק, כשלעצמו, עריכת פנייה עדכנית. אשר על כן, העתירה נדחית. משלא נדרשו תגובות, אין צו להוצאות".
