איסור אכילת חמץ בערב פסח מתחיל לאחר חצות היום. משעה זאת היו מתחילים להקריב את קורבן פסח, המחייב את ביטול החמץ. ערב פסח השנה חל ביום שני י"ד ניסן 22.4.
זמני סוף זמן אכילת חמץ:
ירושלים: 9:53 בבוקר
תל אביב: 9:55 בבוקר
חיפה: 9:53 בבוקר
באר שבע: 9:55 בבוקר
בערב הפסח בשעה חמישית לפי שעות זמניות , שורפים את כל החמץ שנשאר, ונוהגים שוב לבטל את החמץ.
סוף זמן ביעור חמץ:
ירושלים: 11:15 בבוקר
תל אביב: 11:17 בבוקר
חיפה: 11:16 בבוקר
באר שבע: 11:17 בבוקר
בשעת הביעור נוהגים לבטל את החמץ גם בדיבור לפי בנוסח הזה:
כָּל חְמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי, דַּחֲמִתֵּהּ וּדְלָא חֲמִתֵּהּ, דְּבַעֲרִתֵּהּ וּדְלָא בַעֲרִתֵּהּ, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְאַרְעָא (כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שראיתיו ושלא ראיתיו, שביערתיו ושלא בערתיו, ייבטל ויהיה [הפקר] כעפר הארץ).
חמץ הוא מונח המוזכר בתורה למאכל העשוי מחמשת מיני דגן ומים שעבר התפחה, בתורה מוזכר האיסור לאכול חמץ בחג הפסח וכן האיסור להקריב בבית המקדש חמץ כקורבן, למעט חריגים. המונח מצה בתורה הוא ההיפוך של חמץ. גם ה"'שאור"' נחשב לחמץ.
חמשת מיני דגן הם: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת-שועל ושיפון. שיעור זמן ההתפחה הוא כ-18 דקות של השהיית הבצק (או התערובת) ללא התעסקות ולכן מרבית דברי המאפה, כגון לחם, עוגות וביסקוויטים, הם חמץ, כמו גם משקאות שמקורם בחמשת מיני הדגן, כדוגמת בירה.
סביב איסור החמץ ישנם הלכות רבות, מנהגים וחומרות לפי העדות השונות, יהודים מסורתיים מנקים את בתיהם היטב מנוכחות חמץ לפני חג הפסח, ומשתמשים בכלי אכילה הכשרים לפסח, על פי סקרים, רוב האוכלוסייה היהודית בישראל אינה אוכלת חמץ בפסח.
בתורה מופיעות כמה מצוות שונות ביחס לחמץ, החלות מחצות היום של ערב פסח ועד לצאת שביעי של פסח. ישנו איסור על אכילת חמץ גמור בפסח, הנאה ממנו ואף החזקתו ("בל יראה ובל ימצא"). חמץ גמור מוגדר כמאכל המורכב בעיקרו מקמח חמשת מיני דגן שהחמיץ ('תפח').
איסורי החמץ בפסח נקבעו לזכר המסופר בספר שמות, שבצקם של בני ישראל בצאתם ממצרים לא הספיק להחמיץ בשל ההכנה החפוזה, ולכן אכלו בני ישראל מצות ולא חמץ. לזכר כך ישנה מצווה על אכילת מצה בפסח, ומנגד איסור על אכילת חמץ.
