מנהיג סיעת הרוב הרפובליקנית בבית הנבחרים סטיב סקאליס חשב שיש לו טיעון טוב בוויכוח עם חבר הקונגרס מייק גלאגר.
הרפובליקני מוויסקונסין הודיע שהוא עומד לעזוב את הקונגרס, אחד מ-21 הרפובליקנים שהודיעו על פרישתם השנה. אבל שלושה מהרפובליקנים שהודיעו על כוונתם לעזוב שינו את דעתם וכעת מתכוונים להישאר. סקאליס רצה להדגיש את המומנטום הזה בפני גלאגר, בתקווה שהכוכב העולה הצעיר ישקול מחדש את החלטתו. "אמרתי, 'אתה יודע, זה לא מאוחר מדי בשבילך'. התבדחנו על זה", נזכר סקאליס בראיון. "אני לא מתכוון לוותר על מאמצי השכנוע איתו".
בינתיים הטענה לא עובדת. גלאגר, בן 40, אמור לפרוש מוקדם מהצפוי ולהותיר את הרפובליקנים בית הנבחרים עם רוב של קול אחד בלבד על המיעוט הדמוקרטי, יחסית לרוב של שבעה שהיה להם אחרי הבחירות.
השנה הסוערת בקונגרס לא בהכרח דחפה את הרפובליקנים העוזבים לחפש תפקידים פוליטיים רמים יותר או לחפש הזדמנויות אחרות הרחק מגבעת הקפיטול. אך היא אישרה בעיני רובם שהם קיבלו את ההחלטה הנכונה, מתוך הכרה בכך שבית הנבחרים הפך למפלגתי יותר ולכן קשה יותר להעביר בו חקיקה משפיעה מאשר כאשר רבים מהם נבחרו לראשונה.
ההחלטה לפרוש היא סימן נוסף לדרדור הנרחב יותר במורל של המפלגה הרפובליקנית בקונגרס. מחוקקים רפובליקנים רבים קיבלו במידה רבה שחוסר היכולת שלהם למשול הוא מצוקה שהביאו על עצמם. הם מכירים בכך שהתגברות על המבוי הסתום החקיקתי שנוצר בקונגרס לא תלויה רק בשמירה על השליטה בבית הנבחרים בבחירות הקרובות בנובמבר, אלא בהגדלה משמעותית של מספריהם שם כדי לנטרל את קומץ הקיצונים שתוקעים מקלות בגלגלים בדרישה לקיים את האג'נדה שהלם. אבל רבים גם ממשיכים לומר בשיחות פרטיות את מה שמעטים מוכנים להכיר בו בפומבי: רפובליקנים רבים חושבים שהם יאבדו את הרוב.
חבר הקונגרס קן באק: "מנסים להדיח אנשים כאילו אנחנו בקרנבל, והחוקה היא רק נחלת העבר עבור אותם אנשים שהיו חלק ממסיבת התה לפני 10 או 12 שנים"
עוד יותר מדאיגה את חברי המפלגה העובדה שכמה מחוקקים שכבר החליטו לעזוב ישקלו להתפטר מוקדם, ובכך עלולים לגרום לרפובליקנים לאבד את הרוב. חבר הקונגרס לשעבר קן באק, שהתפטר לאחר שגינה את מידת הרצינות של מפלגתו, רמז שכמה מעמיתיו עשויים לעזוב בחודשים הקרובים. "זה מקום לא מתפקד ואני לא אומר כאן משהו שאחרים לא אמרו כברת", אמר באק.
43 מחוקקים, המחולקים כמעט באופן שווה בין שתי המפלגות, לא יחזרו לקונגרס בשנה הבאה. בעוד שמספר הפרישות דומה לזה שהיה בשנים קודמות, בחינה של מי בדיוק מהרפובליקנים פורש ובאיזו מהירות מספרת סיפור מורכב יותר.
חמישה מתוך 21 הרפובליקנים הפורשים יתפטרו לפני תום הקדנציה שלהם. ארבעה יושבי ראש ועדות עוזבים, אך הרפובליקנים המומים במיוחד מהעזיבה המתוכננת של קאתי מקמוריס רודג'רס וגאלגר, שהיו יכולים להמשיך בתפקידי היו"ר שלהם גם בקונגרס הבא משום שאינם מתמודדים עם מגבלות כהונה. שמונה מחוקקים פורשים מוועדת האנרגיה והמסחר הנחשקת ושמונה יושבי ראש של ועדות משנה עוזבים. ארבעה חברים לשעבר בדרג המנהיגות המפלגתי הקודם עזבו גם הם: יו"ר בית הנבחרים לשעבר קווין מקארתי, סגנו הנאמן פטריק מק'הנרי, סגן השוט לשעבר דרו פרגוסון, ומקמוריס רוג'רס ששימשה בעבר כיו"ר הוועידה הרפובליקנית.
לאחר ההדחה ההיסטורית של מקארתי בשנה שעברה והקושי הרפובליקני למצוא יו"ר מוסכם אחריו, כמה מחוקקים שקלו ברצינות לפרוש מיד. אך מה שמנע מרוב הרפובליקנים היותר פרגמטיים האלה ללחוץ על ההדק היה האפשרות שהיעדרם יכול לפתוח את המושב למועמד שיעדיף לבלום במקום למשול.
בראיון עם הפרשן השמרני צ'רלי קירק בשבוע שעבר הודה יו"ר בית הנבחרים הנוכחי מייק ג'ונסון כי "האתגר הגדול כרגע הוא לשמור על אחדות בקבוצה שלנו", ושההתפטרות המוקדמת לא עוזרת לרפובליקנים במשימתם "להציל את המדינה": "ללא רוב רפובליקני, אין לנו תקווה לעשות זאת", אמר ג'ונסון. "אנחנו צריכים להיות מוכנים למשול, ואנחנו הולכים להפוך את הבלגן הזה ב-180 מעלות, אבל אנחנו חייבים לעבור את המכשול הקשה הזה כדי להגיע לצד השני".
האיבה העמוקה והזלזול האישי בין החברים בעקבות הדחת מקארתי מילאו תפקיד בהחלטה של חברת הקונגרס דבי לסקו לעזוב. לסקו הודיעה על פרישתה באמצע המאבק בן שלושה שבועות לבחירת יו"ר חדש, תוך ציון הרצון שלה לבלות יותר זמן עם משפחתה. אבל היא הוסיפה בהצהרה את אותו הדבר שהדהדו רפובליקנים רבים: "כרגע, וושינגטון שבורה; קשה לעשות כל דבר".
חבר הקונגרס גרג פנס הצביע על "לוחות הזמנים הכאוטיים" שמפריעים לעבודה במחוז שלו. כמו פורשים רבים, פנס הודיע בינואר שהוא לא יתמודד לבחירות ב-2024 לאחר שבילה את החגים בשקילת ההחלטה עם בני משפחתו, שהפכו לתמריץ העיקרי עבורו לעזוב. אך הוא הוסיף שההתנהגות של עמיתיו בחודשים שקודם לכן "לא תמרצה אותי להישאר".
חברת הקונגרס קלי ארמסטרונג, שנבחרה בצפון דקוטה ב-2018 והחליטה להתמודד על תפקיד המושל, הדגישה שהיא מעולם לא ידעה "מה זה נורמלי בקונגרס" לאחר שחוותה שני מאמצי הדחה נגד הנשיא דונלד טראמפ, את מגפת הקורונה, את המהומה ב-6 בינואר וכן הלאה. גלאגר, שנבחר שנתיים לפני ארמסטרונג, הדהד את הסנטימנט שלה ואמר שבעוד ש"הקונגרס נעשה יותר ויותר כאוטי", הוא "היה יציב למדי בכאוטיות שלו במהלך שמונה השנים שלי".
לא קרייריסטים
גלאגר תמיד תכנן לכהן שמונה שנים ואז לפרוש, סף שהוא כמעט הגיע אליו כשהוא ואשתו החליטו שזמנו יוקדש טוב יותר למשפחתם. בראיון אמר הרפובליקני מוויסקונסין שהוא גם תהה אם ישפיע יותר על הסוגיות שחשובות לו במגזר הפרטי מאשר בקפיטול: "ראיתי אנשים נשארים יותר מדי זמן והופכים את התפקיד לקריירה שלהם. לא רציתי את זה".
הוא החליט לפרוש זמן רב לפני שהחליט להתנגד למפלגתו, הצטרף לבאק ולטום מקלינטוק בהצבעה נגד הדחת מזכיר המחלקה לביטחון פנים, אלחנדרו מאיורקס, והזהיר שהדחת מזכיר ממשלה בפעם הראשונה מזה 150 שנה תפתח "תיבת פנדורה".
הוא כבר הודיע להנהגה אז שהוא רוצה להתפטר מוקדם, ועבד איתם כדי לעשות זאת עד תאריך מסוים שיאפשר בחירות מיוחדות להחלפתו, אך לא לפני הבחירות בנובמבר. גלאגר אמר שהוא רצה לסיים את הקריירה שלו עם הצלחה שרשומה על שמו, ואכן פעל כיו"ר ועדת בית הנבחרים לענייני המפלגה הקומוניסטית הסינית בהובלת המאמץ להעביר חוק המגבילה את השפעתה של טיקטוק בארה"ב.
מתיחות פנים-מפלגתיות מוגברת השפיעה על החלטתו של באק להתפטר ובעקבות כך לפרוש בתחילת החודש שעבר. עם זאת, רבים מעמיתיו מאשימים אותו בתרומה לחוסר היציבות. חבר הקונגרס מזה חמש קדנציות הצביע בעד הדחת מקארתי, בטענה שהיו"ר לשעבר "לא עמד במילתו" בפעולה לצמצום משמעותי בהוצאות ממשלתיות. באק התמודד לתפקיד בעידן מסיבת התה של המפלגה בתקופת כהונת אובמה, כאשר השמרנים היו נלהבים להגביל הוצאות, והוא מאמין שהמפלגה התרחקה מכל ניסיון מציאותי להשיג את המטרות הללו והעדיפה להתמקד במקום זאת בהגנה על טראמפ ובצבירת נקודות במאבקים פוליטיים מתוקשרים.
"אני חושב שהגל הפופוליסטי שחק את הערכים השמרניים שהיו לי כשהגעתי למקום הזה", אמר באק. "עכשיו אנחנו מנסים להדיח אנשים כאילו אנחנו בקרנבל והחוקה היא רק נחלת העבר עבור אותם אנשים שהיו חלק ממסיבת התה לפני 10 או 12 שנים".
בניגוד לחברי שדולת החירות בבית הנבחרים – שאליה השתייך באק עד שהצביעו להדיח אותו בחודש שעבר – חבר הקונגרס מקולורדו טען שהניסיון לוודא את קיומה של חקיקה טהורה מבחינה אידיאולוגית מסכל את יכולתם של הרפובליקנים להשיג ניצחונות שמרניים, כי "צריך להשיג קונצנזוס בבניין הזה". לדבריו הוא הצליח להעביר חקיקה משותפת לערוך רפורמה באופן שבו תאגידים מתמודדים עם תביעות תקיפה מינית והטרדה והעלאת המודעות לחקיקת הגבלים עסקיים בקרב חברות טכנולוגיה גדולות, ואמר שזה "אירוני" שהוא "עשה הרבה יותר עבודה טובה עם הדמוקרטים האחראים מאשר עם הרפובליקנים האחראים".
חבר הקונגרס בראד וונסטרופ, שאחרי שש קדנציות החליט לפרוש מהקונגרס כדי שיוכל לבלות יותר זמן עם שני ילדיו הקטנים, מיהר לציין שהרפובליקנים הצליחו למשול, אם כי הודה שהם גם הסתייעו בדמוקרטים. הוא הצביע על חוק מיסים שהעביר בית הנבחרים לאחרונה, שזכה לתמיכה דו-מפלגתית גורפת בוועדה שבה הוא מכהן שקובעת גם מדיניות מס. כשהחקיקה עברה בוועדה, הוא פנה לעמיתיו ואמר, "אתם יודעים מה, היום אני חושב שעשינו את מה שרונלד רייגן דיבר עליו, כלומר אם אני יכול להשיג 80 אחוז ממה שאני רוצה, אני אמשיך להילחם על 20 האחוזים האחרים בזמן אחר".
"אני חושב שהמנטליות הזו אבדה אצל הרבה אנשים המשרתים היום בקונגרס", אמר.
הרצון הזה לעבוד יחד, בין אם בתוך מפלגת הרוב או בשיתוף פעולה, הוא מה שלדברי חבר הקונגרס לארי בושון תורם לכך שהקונגרס "מובן לא נכון" על ידי מצביעים משתי המפלגות. הוא וכמה פורשים אחרים שכיהנו במשך עשור לפחות אמרו שהקונגרס נבנה כדי לבצע שינויים אינקרמנטליים, אך לעתים קרובות מחוקקים מבטיחים רפורמות גדולות ומיידיות כדי להיבחר. בושון ציין שהשסעים בין האמריקנים באים לידי ביטוי בחברי הקונגרס שנבחרים, אך חובה עליהם ליידע את בוחריהם על מה שהקונגרס יכול לעשות עבורם במציאות במקום לחמם את הבייס עם הבטחות מופרזות.
"מה שאני אומר לבוחריי הוא… הממשלה היא מרתון, לא ספרינט. אם תעקבו מקרוב בקונגרס, תראו שינוי מצטבר. אבל זה לוקח זמן כי אנחנו מנסים לבנות קונצנזוס", אמר בראיון. "אני חושב שבסופו של דבר העם האמריקני ימאס במצב הזה עד לנקודה שבה יימאס לציבור ונציגים שלא רוצים להשיג דברים יודחו".
אבל חברי אגף הימין הקיצוני רואים בכמה מהפורשים בוגדים שנוטשים את המאבק. בעצרת בחירות שערך לאחרונה יו"ר שדולת החירות בוב גוד בווירג'יניה, אמר חבר הקונגרס מאט גייטס לבוחרים להפסיק לשלוח פוליטיקאים מהממסד שרק "מחפשים את הג'וב הבא בוושינגטון כשהם ייבחרו" – כשהוא מתכוון למחוקקים הפורשים, שעשויים לעבוד בסופו של דבר בחברות שתדלנות או במוסדות משפיעים אחרים בוושינגטון.
אלה שפורשים לא בהכרח מאשימים את הקיצונים בחוסר היכולת להשיג את כל המטרות שהם רצו, החל מבושון שקיווה להוזיל את עלות שירותי הבריאות ולהתייחס עוד יותר לשיעורי התמותה של יולדות ועד ונסטרופ וגלאגר, ששניהם ביקשו להשיב עוד כוח מהרשות המבצעת בחזרה למחוקקת ולמדינות. כולם מצפים לעזור ליורשיהם להתבסס בתפקידם על הגבעה, כאשר פנס מקווה שהיורש שלו "יישאר בקשר עם הבוחרים – ולא רק יקדם את עצמו", ברמיזה לקיצונים במפלגה הרפובליקנית.
בזמן שהפורשים חושבים על עתידם, לחבר הקונגרס לשעבר כריס סטיוארט, שפרש בשנה שעברה כדי לטפל באשתו החולה, היו כמה מילים בשבילם כשחזר כדי לנאום בפני מקבלי מדליית הזהב של הקונגרס בחודש שעבר. "אני רוצה שתדעו: לא היה בוקר אחד שהתעוררתי וחשבתי, 'וואו, הלוואי שהייתי חוזר לקונגרס'", צחק.
