בדיקת חמץ היא המצווה לחפש את החמץ בערב חג הפסח כדי לבערו מהבית, כפי שנאמר במשנה: ”אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר.” (מסכת פסחים, פרק א', משנה א').
השנה נבדוק את החמץ ביום ראשון בערב, אור ליום שני י"ד ניסן ה'תשפ"ד (21.4.2024), מיד בתחילת הלילה לאחר תפילת מעריב.
לפני הבדיקה, שהיא תחילת המצווה, מברכים:
"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ".
כיוון שהברכה היא על הביעור – שנעשה בפועל ביום המחרת – ולא על הבדיקה, לא מברכים פעם נוספת בשעת הביעור. אין לדבר בין הברכה לבין תחילת הבדיקה על מנת להימנע מהסחות דעת.
לאחר הבדיקה יש לבטל את החמץ. הנוסח המקובל הוא בארמית, אך ניתן לומר את הביטול בכל שפה שהאדם מבין.
נוסח הביטול הארמי הוא: "כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִּרְשׁוּתִי, דְלָא חֲמִתֵּיהּ (או: דְּלָא חַזִיתֵיה) וּדְלָא בִיעַרְתֵּיהּ, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי [הֶפְקֵר] כְּעַפְרָא דְאַרְעָא".
בעברית: כל חמץ ושאור שישנו ברשותי, שלא ראיתיו ושלא ביערתיו, ייבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ.
בהלכה מקובל תהליך בן שלושה שלבים, שבאמצעותם מטפלים בחמץ לקראת חג הפסח: בדיקה, ביטול וביעור (השמדה). לאחר טקס הבדיקה מבטלים את החמץ; כלומר, מכריזים על החמץ שלא נמצא בבדיקה שהרי הוא כ'עפרא דארעא' (עפר הארץ), ולמחרת מבערים את החמץ שנמצא בבדיקה. (מצווה לעשות זאת באמצעות שרפה, אך אפשר לבערו באופנים נוספים, כגון השלכה לים).
כל מקום שאנשים רגילים להיכנס אליו עם חמץ צריך לבדקו. מקום שבעלי חיים האוכלים את החמץ נמצאים בו אין צורך לבדקו (כאשר לא ידוע בוודאות שהכניסו לשם חמץ), משום שסביר להניח שבעלי החיים אכלו את החמץ אם היה שם.
חובת הבדיקה אינה רק בבית הפרטי, אלא גם במקומות ציבוריים שמכניסים בהם חמץ, כגון חדרי מדרגות, בתי כנסת, משרדים, חנויות ומבני ציבור.
בזמננו "מקומות שצריכים בדיקה" באופן מיוחד (מלבד מטבח וחדר אוכל) הם תיקים וכיסי בגדים ומעילים ואף מכוניות פרטיות. בבית בו מצויים ילדים קטנים – כמעט כל מקום בבית, אליו הם מסוגלים להגיע, נחשב כ"מקום שמכניסים בו חמץ".
יש הסוברים שיש לבדוק מחמץ גם ספרים שמשתמשים בהם בשעת הארוחה, כגון זמירות לשבת, ברכונים וספרים הנלמדים בסעודה.
הרמ"א קובע כי יש לנקות את הבית בי"ג בניסן, לפני הבדיקה, כדי להקל על ביצוע הבדיקה (ייתכן שהלכה זו היא העומדת ביסוד המנהג לערוך ניקוי יסודי לפני פסח). ניקוי זה אינו פוטר את האדם מחובת בדיקת חמץ, אך לפי הרבה פוסקים מי שעשה ניקוי יסודי של הבית – כפי שרבים עושים בתקופה שלפני פסח – אינו חייב לבדוק בדיקה יסודית, והוא יכול להסתפק בבדיקה שטחית יותר, ולדלג על מקומות שידוע לו שנבדקו כבר במהלך הניקוי.
הבדיקה צריכה להיעשות לאור הנר, משום שבאמצעותו ניתן לראות היטב 'בחורים ובסדקים'. בנוסף דרשו חכמים מן הפסוקים שחיפוש טוב נעשה באמצעות נר, ככתוב: ”אחפש את ירושלים בנרות.” (ספר צפניה, פרק א', י"ב)
גם מי שבודק ביום – כגון ששכח לבדוק בלילה – אינו בודק לאור השמש, מכיוון שאורה אינו מגיע למקומות המוסתרים. עם זאת, ניתן לבדוק לאור החמה במקומות לא מקורים או בעלי שלושה קירות, או ישירות מול החלון, כיוון ששם אור השמש חזק דיו. למרות ההלכה שיש לבדוק את החמץ לאור הנר, קבעו הפוסקים בזמננו שניתן בעת הצורך, לבדוק בפנס חשמלי. הלכה זו מיושמת בעיקר בבדיקת חמץ במקומות המועדים לדליקה, אך במקרה כזה צריך תחילה להדליק נר לברך על הבדיקה ולחפש מעט, ואחר כך להמשיך עם הפנס.
מנהג רווח הוא להניח כמה חתיכות של חמץ בכמה מקומות בבית. נהוג לומר שטעם הנחת הפתיתים הוא כדי שברכת הבודק לא תהיה ברכה לבטלה אם לא ימצא כלל חמץ. אך לדעת רוב הפוסקים גם אם לא מניחים חמץ ולא נמצא כלל חמץ בבדיקה – עדיין הברכה אינה לבטלה, כיוון שהברכה היא על הבדיקה והחיפוש, ולא על המציאה. אלא טעם המנהג הוא כדי שיישאר חמץ מאותם הפתיתים, ועל ידי כך לא ישכח לבטל את החמץ. ויש שאמרו כי בזכות החבאת הפתיתים לא יכשל הבודק בבדיקתו, ויבדוק כהוגן.
נוהגים לבטל את החמץ פעם נוספת לאחר שריפת חמץ ולפני זמן איסור ההנאה מהחמץ בשעה חמישית לפי שעות זמניות (בערך בשעה 10:00 בבוקר ובשעון קיץ 11:00). נוסח הביעור ביום שונה מעט, והוא כוללני יותר: "כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִּרְשׁוּתִי, דַחֲמִתֵּיהּ וּדְלָא חֲמִתֵּיהּ (או: דַחֲזִתֵּיהּ וּדְלָא חֲזִתֵּיהּ), דְבִיעַרְתֵּיהּ וּדְלָא בִיעַרְתֵּיה, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי [הֶפְקֵר] כְּעַפְרָא דְאַרְעָא" (בעברית: כל חמץ ושאור שישנו ברשותי, שראיתיו ושלא ראיתיו, שביערתיו ושלא ביערתיו, ייבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ). (לאחר זמן זה הביטול אינו מועיל כיוון שאין בעלות הלכתית על החמץ בשעה זו).
