המִימוּנָה הוא חג עממי של יהודים יוצאי עדות המזרח ובעיקר בולט אצל יהודים מיוצאי מרוקו, הנחוג במוצאי שביעי של פסח, באסרו חג (בישראל בכ"ב בניסן ובחוץ לארץ בכ"ג בניסן).
חגיגות המימונה יתחילו בצאת החג השני, ביום שני ה-29 לחודש אחרי צאת הכוכבים, ויסתיימו ביום שלישי ה-24 באפריל 2024.
מקור המנהג הוא ברכה לשנה חדשה לאחר הפסח, וסימוכין לחגיגת המימונה נמצאו החל מהמאה ה-18. מסורת החג נחוגה בישראל החל מ-1965. חגיגת המימונה כוללת פתיחת שולחן ועליו מטעמים, ביניהם מופלטה, ספינג' ומיני מתיקה. המסובים נוהגים ללבוש בגדים מסורתיים מפוארים לרוב ירוקים עם ניטים הזהים למלבושי המימונה של יהודי מרוקו, כגון קפטאן מרוקאי, גלימות רקומות ותרבושים צבעוניים, והוא כולל שירים, ברכות וריקודים. אצל יהודי פרס ישנם חילוקי מנהגים בנוגע למימונה, וכיום רוב יהודי פרס לא נוהגים בזה.
ליל המימונה מתאפיין בהשארת דלת הבית פתוחה (כל עוד בני הבית נמצאים וערים) כדי להזמין את כל מי שרוצה להיכנס, ולאו דווקא בני משפחה, מכרים או מוזמנים מראש. ביישובים בישראל שבהם היה ריכוז גבוה של יהודי מרוקו, התאפיין ליל המימונה במשך שנים רבות גם במעין "סיור כתובות" (או "טיול מימונה") שבו כמעט כל משפחה הייתה מבקרת אצל כל המשפחות האחרות – מה שהגדיל את תחושת החגיגיות, כיוון שלילה כזה היה לרוב מסתיים בסגירת דלתות הבתים לפנות בוקר. מנהג שנהוג לעשות בערב המימונה, בעל הבית לובש קפטאן לבן ותרבוש, ומברך את האורחים בכך שטופח על ראשם עלי חסה טבולים בחלב. דבר זה נעשה לאורחים רק לאחר שבעל הבית עשה מצווה זו לילדיו, מצווה זו לפי מאמינים מביאה פרנסה, בריאות, וכל מה שבעל הבית בירך נהוג לעשות זאת בערב המימונה מפני שערב זה מלא בסגולות ובקשות. דבר נוסף הנהוג הוא צלחת קמח עם שתי ביצים אותה מניחים בשולחן המימונה הגדוש, כסגולה לבריאות אושר ומזל.
נהוג לברך את האורחים בברכת "תרבחו ותסעדו", ומקובל לפרשו כ"תרוויחו ותצליחו", אך פירוש זה מוטעה. הטעות צמחה בקרב מרוקאים שנולדו בארץ, אשר מפרשים את הברכה כהזמנה לאורחים ליהנות משפע המזון. הברכה הנכונה היא "תרווחו ותסעדו" ומשמעותה שקודם יהיה לכם רווח (רווחה) ואחר כך תוכלו גם לתת סעד (עזרה לזולת). הברכה המקורית לא מתייחסת לאוכל אלא לרעיון חברתי, על אף שמבטאים אותו בצורת ארוחה חגיגית. יש הזורים מעט קמח על האורחים בהכנסם להתארח.
במימונה הנערכת בעדות כדוגמת הטריפולטאים התוניסאים (טרבטסיה וטונשיאה, בהתאם) נהגו לקיים את אפיית הלחם הראשון הנקרא בולו אל-מימונה, שנעשה בדרך כלל מקמח הפסח – שכן עד אז היה הכל עוד מוכשר לפסח, צורתו של הלחם שהיה לרוב מתוק כצורת סלסלה ובמרכזה ביצה קשה.
לאחר ליל המימונה, עיקרו של החג, רבים מיהודי צפון אפריקה נהגו לשבות ממלאכתם ולצאת יחדיו אל הטבע, שם היו אוכלים ומבלים את היום וכן טובלים במים. המוסלמים הרשו ליהודים לבלות בגניהם כיוון שהאמינו כי ליהודים סגולות ברכה ושיזכו בשל כך לשנה גשומה.