"המשימה שלנו הייתה להרוג. לא לחטוף, להרוג כל מי שרואים, כולל נשים וילדים, ואז לחזור לעזה. הגענו לבית הראשון של כפר־עזה, וחבר שלי אחמד הצית אותו. כשמישהו יצא לכבות את האש, הרגנו אותו. את הבית השני אני הצתּי. בבית השלישי חבר שלי חמזה ירה באישה. ישבנו בבית הזה שעה וחצי, הבאנו מחשב נייד וראינו חדשות. כשהגיעו אלינו שלושה מתנחלים מהקיבוץ ירינו בהם והרגנו אותם. בבית הרביעי שנכנסנו אליו ישבנו ואכלנו. ואז שמענו קולות של ילדים קטנים, בכי של ילדים. אני ואחמד ירינו על הדלת עד שלא שמענו קול, עד שהם מתו".
זוהי רק עדות אחת של מחבל נוח'בה שנתפס ונחקר על ידי משטרת ישראל, השב"כ וחוקרי יחידה 504 של צה"ל. בקול שקט ומונוטוני סיפרו המחבלים כיצד שרפו בתים, רצחו ילדים וזקנים, פגעו מינית בנשים וחטפו ילדים, נשים וזקנים לתוככי רצועת עזה, במטרה לזכות בתמורה כספית ובהטבות נוספות שהבטיחו להם בכירי חמאס.
"מה שאפיין את המחבלים שהגיעו לחקירות בגל הראשון היה היוהרה", אומר בכיר השב"כ לשעבר משה (פוזי) פוזיילוב, שמלווה מתחילת המלחמה את חוקרי מחבלי הנוח'בה שנתפסו. "חלקם היו שותפים לפריצת גדר הגבול עם ישראל, וחשו הצלחה גדולה. המשימה הראשונה של החוקרים הייתה להוריד אותם מגג האולימפוס המורלי.
"הנוח'בות שנחקרו אחרי 7 באוקטובר היו שונים מפעילי טרור שחקרנו בעבר", מאבחן פוזיילוב. "הם לא הכירו את האויב הציוני שלהם. רבים מהם היו ילדים קטנים כשישראל התנתקה מרצועת עזה ב־2005 וכשחמאס תפס את השלטון ב־2007. הם לא הכירו מציאות של חיילים ישראלים. כשהם הצליחו לחדור לישראל תחושת הניצחון הייתה חזקה במיוחד, מה שהקשה על החוקרים בתחילה. נדרשו כמה ימים עד שהחוקרים הצליחו להבקיע את האמונה היוקדת שלהם במנהיגי הארגון, ולהכריע את תחושת הניצחון המזויפת.
"כשמחבלי הנוח'בה הצליחו לחדור לישראל הייתה להם תחושת ניצחון חזקה במיוחד. נדרשו כמה ימים עד שהחוקרים הבקיעו את האמונה היוקדת שלהם במנהיגי הארגון והכריעו את תחושת הניצחון"
"הניתוק מרצועת עזה, ואיבוד הקשר והמגע הישיר עם האויב העזתי, הקשו גם על החוקרים שלנו", הוא מוסיף. "הם היו צריכים לפתח יכולת ללמוד את הנחקרים ולקרוא את הראש שלהם. התפתחה שם תרבות שבמידה רבה לא הכרנו, ונדרש זמן להשלים את הפערים. בזכות המקצועיות והמיומנות של החוקרים הם צמצמו את הפערים מהר מאוד, והצליחו לשבור את הנחקרים ולהשיג המון מידע איכותי שסייע לכוחות בשטח".
מניחים את הרגשות בצד
את דרכו בעולם החקירות, שהוא צועד בה יותר משלושים שנה, החל משה פוזיילוב במשטרת ישראל. משנת 1988 עד שנת 1992 הוא שירת ביחידה הסמויה בימ"ר תל־אביב. לאחר הליך מיונים ולימודי ערבית הוא הצטרף כחוקר לשירות הביטחון הכללי, וחקר פלסטינים ברמאללה, בירושלים ובחברון. בין 2002 ל־2005 פיקד על צוות חברון של השב"כ. בתפקידו הבא פעל בשיתוף פעולה עם המוסד והכיר את יוסי כהן, לימים ראש המוסד. בהמשך שימש ראש מחלקת חקירות בשומרון ואז בצפון, שם חקר התארגנות של ערבים ישראלים שהצטרפו לאל־קאעידה. בין 2012 ל־2016 כיהן כסגן ראש אגף החקירות, ואחר כך עמד בראשות אגף התפעול.
"קורס החקירות של השב"כ הוא קורס ארוך שכולל גם לימוד השפה הערבית בצורה מעולה", מסביר פוזיילוב. "המומחיות שלנו היא תהליכי שכנוע וקריאת סיטואציות, באופן שמקנה לחוקר יתרון על הנחקר. המטרה היא לחלץ את המידע הראשוני והחיוני ואז להעביר את המחבלים לחוקרי השבויים מיחידה 504, שעובדת בשיתוף מלא עם השב"כ. מרכיב הזמן הוא קריטי. צריך ללמוד נתונים על הנחקר ולהוציא ממנו כמה שיותר מידע כדי להעביר אותו לשטח. גיבוש תוכנית מבצעית על בסיס מידע שהופק מנחקר הוא משימה לא פשוטה, שלוקחת זמן. בזכות שיתוף פעולה בין היחידות, מצליחים לקצר את התהליך".
ביום שני שעבר הסתיים המבצע הצבאי בבית החולים שיפא, שהפך למפקדת הטרור של צפון עזה. בתום המבצע, שנמשך שבועיים ושהשתתפו בו צה"ל ושב"כ, חוסלו 200 מחבלים ונעצרו יותר מ־500 מחבלים המשויכים לארגוני טרור ברצועה, בהם בכירים ופעילים ותיקים שנחשבו מוקדי ידע וניסיון בארגוני הטרור.
ההפתעה וחוסר המוכנות שאפיינו את כוחות הביטחון בראשית המלחמה השתנו ב־180 מעלות, אומר פוזיילוב. "בתחילת הלחימה היה לנו מחסור גדול של מידע יומינטי, כלומר מידע שנשען על מקורות אנושיים בשטח. החקירות בימים הראשונים של המלחמה הביאו לנו מידע שערכו לא יסולא בפז ושעזר לכוחות. בנוסף, בהתאם לשינוי שנערך בצה"ל בשנים האחרונות והמעבר ללוחמה בצוותי קרב חטיבתיים, חוקרים משב"כ ומ־504 הצטרפו לחיילים בשטח, וכיווצו עוד יותר את טווח הזמנים בין חקירה לעיבוד המידע. תוך כדי לחימה נבנו מערכות טכנולוגיות כדי לעבות את מאגר המידע שבידי החוקר, ויש לזה השפעה בהליך החקירות".
כדי להסביר את חשיבות המידע שהחוקר מחזיק בידיו, פוזיילוב מעניק לנו הצצה לחדר החקירות: "מלבד מקרים חריגים של מחבלים שנתפסים ומיד 'מזמרים', נקודת המוצא הסטנדרטית היא שמי שנמצא מולך לא רוצה לחשוף את המידע שלו. אתה מצידך יודע שהמידע הזה יכול להציל חיים של אזרחים או לוחמים. עוד לפני החקירה, החוקר מקבל את מקסימום המידע על הנחקר ואת תמונת המודיעין הכללית בשטח, מה מייחסים לאותו מחבל ואיזה צי"ח – ציון ידיעות חשובות – רוצים להוציא מכלל העצורים. באמצעות המידע שבידי החוקר הוא יכול להתעמת עם המחבל ולהביא אותו ממצב של אדם שלא משתף פעולה, מגן על מטרות חמאס ועל מפקדיו וחבריו, למצב של שיתוף פעולה".
איך זה קורה?
"לכל אדם יש חולשות, רצונות ושאיפות. המומחיות שלנו היא לזהות אותם ולדעת להשתמש בהם כדי לשבור את הנחקר. אחת הדרכים לשבור נחקר היא שאתה תופס אותו בשקר, כשאתה מוכיח לו באמצעות מידע שיש לך – או שאתה גורם לו להאמין שיש לך – שהוא משקר. הפסיכולוגיה של אמת ושקר כדי להוביל לשיתוף פעולה היא אסטרטגיה שנלמדה בשב"כ במשך שנים רבות. עם זאת, לא פחות חשוב להטיל ספק במידע שהנחקר מוסר, כי על בסיסו אנחנו נצא לפעילות".
מעשי הזוועה שביצעו מחבלי חמאס ב־7 באוקטובר תפסו מקום נרחב בחקירותיהם. בהקשר הזה, החוקרים נדרשו לנהוג קור רוח ומקצועיות. "הם מספרים על תיאורים קשים שהם נחשפים אליהם במהלך החקירות, ואיך הם חייבים להחזיק עצבי ברזל כדי להמשיך להתנהל במקצועיות", מעיד פוזיילוב, שכאמור תורם מניסיונו רב השנים ומלווה את הליכי החקירות.
"חוקר לא פועל לבד אלא בצוות, וזה חשוב", הוא מוסיף. "הם יודעים לתמוך זה בזה כדי ששום חוקר לא יאבד עשתונות או יעשה משהו שיפיל את הלגיטימיות של החקירה. הם מיומנים מאוד בלשים בצד את הרגשות ואת הרצון להיות בתפקיד התליין. לפעמים הם אפילו משחקים את המשחק ומפגינים אמפתיה לנחקר בזמן שמיעת הזוועות. זה אתגר קשה מאוד, והחינוך המצוין של החוקרים שלנו מוכיח את עצמו".
לשמוט את שטיח השקר
אחד המחבלים הבכירים שצה"ל חיסל בבית החולים שיפא הוא זכריה נג'יב, בכיר חמאס ביהודה ושומרון ומחוטפי החייל נחשון וקסמן, ששוחרר בעסקת שליט. בכיר נוסף היה פאדי דויכ, הממונה על המודיעין הצבאי בחמאס. דויכ היה ממבצעי הפיגוע ביישוב אדורה ב־2002 שבו נרצחו ארבעה ישראלים, בהם ילדה בת חמש. דויכ נמלט ונתפס בידי כוח של יחידת דובדבן. לאחר תשע שנים הוא שוחרר, אף הוא במסגרת עסקת שליט, וגורש לרצועת עזה.
"הצוות שלי חקר את פאדי דויכ חודשיים אחרי הפיגוע", אומר פוזיילוב. "הצלחנו לשבור אותו ולחלץ ממנו הודאה על מעשיו, אבל לא הסתפקתי בזה. התעקשתי שהוא יבצע שחזור של הפיגוע והבריחה. במהלך השחזור הוא נתן לנו פרטים מכמינים שהבהירו שההודאה מהימנה. הוא לקח אותנו למקום שבו סיפר לנו שהטלפון שלו נפל והתפרק. החוקרים מצאו שם את כרטיס הסים שלו".
מרואן ברגותי, שנתפס ב־2004 ונידון לחמישה מאסרי עולם ועוד 40 שנה, היה גם הוא "קליינט" של פוזיילוב. שמו של ברגותי, מנהיג התנזים ממובילי האינתיפאדה השנייה, עלה בעבר לקראת עסקאות שחרור ויש להניח שכך קורה גם כעת, במשא ומתן על עסקת חטופים. "אנשים לא מבינים עד כמה ברגותי הוא אדם דתי", אומר פוזיילוב. "בדיוק כמו יחיא סינוואר, שהיה רוצה לראות את ברגותי בראש הרשות, הוא מאמין ששפיכות דמים היא הדרך להשגת המטרות הפלסטיניות של עצמאות ושלטון.
"בחקירה שלו ניסה ברגותי להגן על עצמו באמצעות שקרים, ועטף את פעילות הטרור שלו באידיאולוגיה. הוא התנער מאחריות אישית לאינתיפאדה וטען שהיא קרתה כתוצאה מכך שהמלחמה היא ממלכת אי־הוודאות. מיטב החוקרים שלנו, בעלי ניסיון ויכולת תחבולתית, הצליחו להגיע למי שהוא שלח לבצע פיגועים ולהוציא מהם עדות מפלילה עליו. ערכנו עימות בינו ובין מי שהוא שלח לבצע פיגועים, הם הבינו שהוא ניצל אותם וברגותי נשבר. תחשוב איזה רגע מביך זה לשבת מול אדם שנותן לך לשקר בעבורו ולעוף על השקר, ואז במכה שומטים את שטיח השקר מתחת הרגליים שלך ואתה נופל".
מה אתה חושב על האפשרות שברגותי ייכלל בעסקת שחרור?
"זה מגלם את הקונספציה השגויה שאזרחי ישראל שבויים בה. אלה שכתבו בעבר שסינוואר יוביל את חמאס למחוזות פרגמטיים, רואים בברגותי דמות שיכולה להוביל לסיום הסכסוך. סינוואר וברגותי שותפים לאותה אמונה, ודווקא ברגותי מסוכן הרבה יותר כי הוא יודע איך לדבר אל השמאל. הוא ישב עם הסופר עמוס עוז, הסתחבק עם ראשי השמאל ויודע איך להתחבב עליהם וליצור אצלם מצג שווא כאילו הוא בטעות בכלא. צריך לזכור שהוא האיש שהצית באמצעות שקר 'אל־אקצא בסכנה' את האינתיפאדה השנייה. ברגותי קרא לה 'אינתיפאדת אל־אקצא', וסינוואר קרא לטבח 7 באוקטובר 'מבול אל־אקצא'.
"מבחינת המוסלמים במזרח התיכון הם חיים במציאות שבטית. לתפיסתם, ברגע שיש התנגשות בין השבט הפלסטיני לשבט הישראלי – מותר להרוג, לנפץ, לאנוס את השבט האחר כדי להראות שאיתך לא מתעסקים. ברגותי פוצץ את תדמית השלום שלו בפיצוץ אוטובוסים בתל־אביב ויותר מאלף הרוגים באינתיפאדה השנייה, מה שהוביל להחלטה של אריק שרון על מבצע חומת מגן ב־2002. אסור לעשות את הטעויות האלה שוב ולאפשר מציאות של זאבים פלסטינים בעור של כבש. רק אלה שלא היו שותפים לטרור ולשפיכת דם יהודי יכולים לשלוט".
רגליים על הקרקע
ניסיונות הגיוס של ארגוני טרור כמו חיזבאללה התגלגלו אף הם לפתחו של פוזיילוב. הוא חקר את אמיר מח'ול, מנכ"ל ארגון אתיג'אה, המאגד את כל העמותות של החברה האזרחית הערבית בישראל, ומי שעמד בראש "ועדת החירות" בוועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל. ב־2010 הורשע מח'ול בריגול למען חיזבאללה ונידון לתשע שנות מאסר בפועל.
פוזיילוב מזכיר גם את שמו של מייסד מפלגת בל"ד, ח"כ לשעבר עזמי בשארה, שנחשד בריגול למען חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה. "הדמיון בין השניים מלמד משהו על השכונה שאנחנו גרים בה. מדובר בשני אקדמאים חילונים, אבל הם שואבים את יצר הנקמה מנקודת המוצא הכי חזקה אצל הערבים – השבטיות. הערבים מרגישים מושפלים מבחינה שבטית עוד מהתבוסה שנחלו במלחמת העצמאות. מאז הם מנסים לעשות הכול כדי לטעום טעם של ניצחון.
"כשצה"ל נסוג מלבנון בשנת 2000 הצהיר בשארה שחיזבאללה ניצח, וש'לראשונה מאז 1967 טעמנו את טעם הניצחון'. אותה תשוקה להשפיל את מדינת ישראל הניעה גם את מחבלי הנוח'בה ב־7 באוקטובר. למרבה האבסורד, אותו עזמי בשארה, שיושב עכשיו בקטאר, מסייע לחמאס בגיבוש התנאים לעסקת חטופים".
בשאלת היום שאחרי המלחמה יש לבכיר השב"כ לשעבר, המשמש כיום חוקר במכון משגב לביטחון לאומי, תובנה ברורה: אסור לאבד אחיזה בשטח. "חייבים לאפשר נגישות במרחב רצועת עזה לפחות כמו זו שיש לנו ביהודה ושומרון. אנחנו מוכרחים רגליים על הקרקע, וזה יהיה תהליך ארוך. טיהור הרצועה והשגת השליטה יימשכו שנים. צריך לטפל בנושא המנהור של מאות קילומטרים, צריך להשיג שליטה בסוגר הדרומי עם רפיח, ולהשיב את כל החטופים ובני הערובה.
"התחלנו להפוך את הקערה על פיה, חייבים להמשיך להכות עד לווידוא הריגה של חמאס ברצועה ופירוזה מנשק. אחת ממטרות־העל של המלחמה היא שחרור החטופים. אנחנו מתמודדים עם אויב שהערכים והמוסר שלו שונים ממה שאנחנו מכירים. את תיק החטופים הם ינצלו עד תום, והדבר הכי חשוב הוא לשמור על האחדות שלנו. עלינו להבין שאנחנו משלמים מחירים שלא רצינו בהם, אבל אין ברירה. צריך לנסות לייצר קואליציות אזוריות, תוך שימוש בנושא של עזה כטריגר להקמתן. לחלק את רצועת עזה לכמה נפות, ולהעמיד בראש כל אחת מהן מפקד שיבטל את שלטון חמאס. צריך לבנות קואליציה שמאמינה בשגשוג המזרח התיכון".
