הקבינט המדיני-ביטחוני יתכנס היום בצהריים (ב') לדון בנושא התגובה הישראלית למתקפה האיראנית במוצאי שבת, כשעל השולחן לפחות ארבעה תרחישים אפשריים.
בישראל נחושים להוציא תגובה, ומתלבטים האם נכון לנצל את ההזדמנות כעת או להמתין לעיתוי מבצעי אחר. בין האופציות העומדות לנגד הדרג המדיני והצבאי:
האפשרות הראשונה היא מתקפה רחבה על מתקנים אסטרטגיים כמו מתקני גרעין או מתקני זיקוק נפט. צריך לומר כי מדובר בתרחיש עם סיכוי נמוך, שכן תרחיש כזה דורש תיאום מלא עם בנות הברית, סיוע והיערכות לתגובה איראנית קשה בהרבה מזו שחווינו במוצאי שבת.
אופציה נוספת היא מתקפה נקודתית על בסיס, בדומה לתוכנית התקיפה של האיראנים שכיוונו את האש אל בסיס נבטים של חיל האוויר. הם טענו כי מטוסי הקרב שיצאו לתקיפה המיוחסת לנו בדמשק יצאה מבסיס זה. משמעות תקיפה מעין זו תהיה שישראל תפעל במשוואת עין תחת עין, כלומר תגובה מדודה לעבר בסיסים של כלי טיס, מפעל של כלי הטיס או מחסנים של טילים בליסטיים – שבסופו של דבר אלו היו היחידים שחדרו את המרחב של ישראל וגם נפלו בנבטים. זו אולי האופציה הטובה ובעלת הסיכוי הגבוה ביותר לביצוע.
אפשרות נוספת עבור ישראל היא לחזור למקום הנוח, שהוא תקיפה עלומה ומשמעותית בלי לקחת אחריות. לאורך השנים אירעו כמה תקיפות ופיצוצים חריגים ברחבי טהרן והסביבה. כל עוד ישראל לא לקחה אחריות, האירועים הללו נשארו ללא תגובה רשמית – ולכן זו אופציה שנשקלת. עם זאת, יש באופציה זו בעיה אחת: היא לא עומדת במבחן התגובה, לא כלפי הציבור ולא לגבי שפת המלחמה המקובלת בעולם ובמזרח התיכון. לצד זה, הסיכוי למימוש אופציה כזו הוא די גבוה.
כמו כן, אפשר גם לחזור להתחלה, כלומר לאירוע שאיראן מייחסת לנו – חיסול של בכיר נוסף במשמרות המהפכה. המשמעות היא שאנחנו מחזירים את הכדור למגרש האיראני וחוזרים ככל הנראה לכוננות ספיגה, כפי שחווינו בשבועיים האחרונים.
