שופט בית משפט השלום בחדרה, יניב הלר, קיבל תביעת לשון הרע שהגיש גבר נגד אחותה של גרושתו, וקבע כי על האחות לפצות את הגיס לשעבר ב-40 אלף ₪, אליהם יתווספו 20 אלף ₪ הוצאות משפט. ראשיתו של סיפור המעשה בבני זוג שיחסיהם עלו על שרטון, ובעקבות כך החליטו לקחת שנה של "פסק זמן" מהחיים המשותפים, אך לשמור על המסגרת המשפחתית שלמה. בתיווכה של מטפלת זוגית הגיעו הבעל והאשה להבנות מסוימות בנוגע לאופי של אותה תקופת "פסק זמן", אולם בדיעבד התברר שכל אחד מהשניים הבין אותן אחרת.
בשלב כלשהו במהלך שנת ה"פסק זמן" גילתה האישה כי הבעל מנהל מערכת יחסים עם אשה אחרת. הדבר הוביל להפיכת פסק הזמן לפרידה מוחלטת, ובהמשך לכך לסכסוך גירושין מר וקשה, שבו היו מעורבים בצורה זו או אחרת ילדי בני הזוג, שלושה מהם בגירים ואחד שעודנו קטין.
באחד הימים שלחה אחותה של האישה הודעה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית ובה כתבה: "ע' חבל שאתם לא מכירים באמת הנכונה. אבא שלכם בגד באמא שלכם עם בחורה שהיתה בת כיתתי. היא הרסה לכם את המשפחה. הרי הם הכירו במרפאת שיניים. היא היתה השיננית שלו והיום היא המאהבת שלו. [א]תה מראה שאתה… אבל אתה לא מכרי באמת….
"חבל שאתה ואחים ש[לך]… [לא] הייתם הילדים המלשנים כי אתם יודעים שאבא שלכם כבר שנים בוגד באמא שלכם ולא הצלתם את אמא שלכם מהבגידה ולא הלשנתם ועד עכשיו אתם משקרים. אתם נותנים לאבא שלכם להכתיב לכם את הדרך שלו. מצער שאתה כותב שהמבוגרים הם זקנים כי גם אתה תיהיה מבוגר/זקן יום אחד בלי משפחה". האחות מחקה את ההודעה בשלב מסוים, אך צילום המסך הגיע לידיעתו של הבעל, ובעקבותיו הוא הגיש את התביעה, כשבמוקד שלה עומד המשפט "אתם יודעים שאבא שלכם כבר שנים בוגד באימא שלכם כבר שנים". בתביעה טען הבעל כי הודעתה של גיסתו לשעבר היא בגדר "לשון הרע" ועתר לקבלת פיצויים בהתאם לחוק.
בפסק הדין דחה השופט הלר את טענתה של הגיסה לפיה "אמת דיברתי", וקבע כי היא לא הצליחה להוכיח זאת, "לעניין טענת האמת גופה אציין כי גם לאחר דיון הוכחות ארוך, לא מצאתי כל ראיה של ממש לבגידה של התובע 'שנים רבות'. אשר לקשר שבין התובע וא', ואחר כל מאמצי ההוכחה והפלפול בעניין, לא הוכח שהוא הפך אינטימי לפני שהתובע ומ' הסכימו על נטילת 'פסק הזמן'".
עוד קבע השופט כי " אין כל עניין ציבורי בפרסום האשמות מן התחום האינטימי על אדם, בפני ילדיו… לציבור אין כל תועלת מכך שילדים, ובהם קטין, ייחשפו, בצד בני משפחה אחרים, לפרטים אינטימיים הקשורים לאביהם. אין בכך 'עניין ציבורי' בין אם נכונים הפרטים הללו, בין אם לאו".
עם זאת קבע השופט כי אין מקום לקבוע במקרה זה את הפיצוי המקסימלי על פי חוק, וזאת בין היתר משום שהגיסה מחקה בשלב כלשהו, וכנראה מוקדם, את הפרסום, וכן כי בסופו של דבר מדובר בקבוצה של 23 משתתפים בלבד, שחלקם לפחות מכירים את הרקע ומעורבים גם כך בסכסוך המשפחתי. עוד התחשב השופט במצבה הרפואי של הגיסה ובעובדה שהיא איננה בעלת נכסים.
לדברי השופט "פרסום הפוגע באדם מול ילדיו, ובפרט בפרטים שהצנעה יפה להם, הוא פרסום הנוגד כל נורמה חברתית ראויה, והטומן בחובו נזק, לא רק לאותו אדם, אלא גם לילדיו ושאר בני משפחתו. התרשמתי כי הפגיעה שנפגע התובע אכן הייתה עמוקה".
"מישהו גם מימן את 'הפסטיבל' שנערך על גבו בשמה של הנתבעת במהלך ניהולו של התיק לפניי", כתב השופט תוך שהוא רומז לאחות, גרושתו של הבעל לשעבר, שעל פי התרשמותו היתה הרוח החיה בניהול התיק ובזימון העדים, "ואותו 'מישהו' יסייע, יש לקוות, לנתבעת לשאת בתוצאותיו ובהוצאותיו. לנתבעת עצמה אחריות מלאה במתן המושכות לניהול ההליך בידי אחרים".
